איך נכשל פוטין בעסקת גז שבה תלה תקוות גדולות - גלובל - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

איך נכשל פוטין בעסקת גז שבה תלה תקוות גדולות

ממשל פוטין איים ושיחד, וכמעט הצליח להקים צינור גז שיגדיל את התלות האירופית בגז הרוסי דרך בולגריה; אך לאחר סיפוח חצי האי קרים, האיחוד האירופי הפעיל לחצים גדולים אף יותר ואילץ את בולגריה להפסיק את הבנייה ולעצור חקיקה שתאפשר את הקמת הצינור

7תגובות

בקושי שבועיים אחרי שנשיא רוסיה ולדימיר פוטין סיפח את חצי האי קרים בצד אחד של הים השחור, הוא זכה בפרס נוסף בצידו השני: בפרלמנט הבולגרי, מחוקקים אישרו בהצבעה ראשונה חוק הסולל את הדרך לצינור גז אדיר מרוסיה. הצינור, ששמו סאות סטרים (South Stream), היה הפרויקט החשוב ביותר של פוטין באירופה, כלי לעוצמה כלכלית וגיאופוליטית החיוני לשני יעדים: שימור ההתמכרות האירופית לגז הרוסי, והגדלת ההשפעה הרוסית בכלכלות שבריריות של ברית המועצות לשעבר כחלק ממאמציו לחתור תחת אחדות אירופית.

החוק שהעביר הפרלמנט באפריל נפטר משלל רגולציות אירופיות, כללים שפוטין לא רצה לעמוד בהם, עבור צינור שיספק גז ברחבי דרום אירופה. היה זה חוק חלומי עבור פוטין – והייתה לכך סיבה. אף שלכאורה משרד האנרגיה של בולגריה לכאורה כתב את החקיקה, מסמכים חושפים את היד הנעלמה של הקרמלין: לא רק שחלק גדול מהניסוח הגיע מחברה בת של ענקית האנרגיה הממשלתית גזפרום, אלא ששר האנרגיה של פוטין היה מעורב ישירות.  "אם זה היה קורה בארה"ב, הממשלה כולה הייתה מתפטרת", אמר מרטין דימיטרוב, שר בפרלמנט הבולגרי. "כנראה שבבולגריה לא", הוסיף.

במשך שנים, פוטין דחק ואיים על בולגריה, אחת המדינות החלשות ביותר באיחוד האירופי, כדי לעשות כרצונה של רוסיה בנוגע לצינור הנפט. נראה היה שהוא גם היה מצליח, אך לא העריך נכונה את תגובת המערב לאגרסיה שלו באוקראינה. אל מול סנקציות קשות, כלכלה מבוססת נפט שנמצאת על סף קריסה בגלל הירידה במחירי הנפט ותנודתיות הרובל, פוטין השעה את הפרויקט.

אך הסיפור של סאות סטרים מדגים כיצד בעיות גיאופוליטיות יכולות, לפחות באופן זמני, להגביל את יכולתו של פוטין להשתמש בעושר האנרגיה שלו ככלי מדיניות חוץ. הוא גם מראה כיצד הוא פעל באירופה וצפוי להמשיך בכך. הוא זכה בהשפעה במדינות אחרות באמצעות שימוש בקפיטליזם של מקורבים שכה חיזקו אותו מבית. לאחר פגישה חשאית בין ראש ממשלת בולגריה ליו"ר גזפרום, חוזים לצינורות נפט ניתנו לחברה שנשלטה על ידי אדם במעגל הפנימי של פוטין ולחברות בולגריות בעלות קשרים פוליטיים.

רויטרס

ברוסיה, פוטין השתמש לעתים בבנקים הממשלתיים של רוסיה למטרותיו האישיות. הם סייעו במימון אולימפיאדת סוצ'י, למשל. בבולגריה, חברה בת של אחד הבנקים האלה, VTB, הרעיפה השקעות אסטרטגיות פוליטיות במדינה בעוד פוטין לוחץ עליה לקדם את סאות סטרים. כמו במקומות אחרים באירופה, פוטין חיזר אחר מפלגת הימין הפרו-רוסית בבולגריה, שקידמה את האינטרסים הרוסיים בסייעה לתמוך בתוכניות לחיפושי גז פצלים בבולגריה. חבר בפרלמנט הרוסי אף הציע מה שבכיר במשרד האנרגיה פירש כשוחד ברור.

"זה לא רק סאות סטרים, וזה לא רק בולגריה", אמר הבכיר, בויאן סטויאנוב, שהיה סגן שר האנרגיה בבולגריה ב-2013. "הרוסים מקדמים התנהגות בה אנשים מוכנים לחפור בור געשי באמצע המדינה שלהם בלי לחשוב לאן תזרום הלבה, כל עוד הם מקבלים תשלום".

סטויאנוב התייחס לגילוי ב-2011 של מרבץ גז טבעי אדיר שיכול לאפשר לבולגריה עצמאות אנרגיה למשך שנים, ולהאפיל על היתרונות של סאות סטרים. מנהיגי בולגריה תמכו בסאות סטרים, בטענה כי הצינור יספק לא רק תשלומים על מעבר במדינה, אלא גם בטחון אנרגיה – המדינה מקבלת 90% מהגז שלה מרוסיה, בציר שעובר דרך אוקראינה והותיר אותה פגיעה לסכסוכים התכופים בין אוקראינה לרוסיה. ב-2009 הבולגרים רעדו מקור במשך שבועיים באמצע החורף כאשר רוסיה ניתקה את האוקראינים מגז כדי ללמדם לקח.

אך באמצע 2011, ראש ממשלת בולגריה, בויקו בוריסוב, העניק לשברון היתר לחיפושי גז פצלים. כמעט מייד החל קמפיין מאורגן לחסל את חיפושי הפצלים עוד בטרם יתחילו, בין היתר הודות למפלגה המקורבת לפוטין, מפלגת אטקה הימנית. המפלגה טענה כי לא קיבלה כל כספים ישירות מהקרמלין, אף שממשל פוטין נהג להעביר כספים למפלגות פרו-רוסיות במדינות אחרות. עם זאת, לוולן סידרוב, יו"ר המפלגה, קשרים קרובים לקרמלין. את הקמפיין הפוליטי האחרון שלו השיק במוסקווה, שם קיבל מדליה על קידום יחסי רוסיה-בולגריה.

תנועת ההתנגדות לגז הפצלים היתה כה נרחבת, עד כי בינואר 2012, הפרלמנט אסר לא רק על הפקת גז פצלים, כי אם גם על חיפושים לאומדן עתודות הגז במדינה. פעילי סביבה שיבחו את ההצבעה, אך גורמים במדינות המערב הביעו חשדנות. עם ירידת הפצלים מהפרק, הרציונל לצינור הנפט הרוסי התחזק. מפלגת אטקה החלה להפגין נגד מחירי החשמל הגבוהים. במארס 2013, ממשלתו של בוריסוב התפטרה. פוטין מיהר למצוא דמויות מפתח שיוכלו להשפיע לטובת סאות סטרים בממשלה הזמנית שמונתה, בהן סטויאנוב. חבר בפרלמנט הרוסי ביקש, באמצעות מכר משותף, להיפגש עימו. "למעשה, הוא אמר שיהיה לי נוח מאוד אם אשתתף ואעזור" בנוגע לסאות סטרים, אמר סטויאנוב, שדיווח על ההצעה למודיעין הבולגרי. "לא הייתי מרוצה מההנחה שלו שפשוט אשכח מהאינטרס הלאומי של בולגריה".

אך חוקי האיחוד האירופי אוסרים על החברה המייצרת את הגז להחזיק במונופול על צינורות הנפט שמספקים אותו. אירופה התעקשה שסאות סטרים יאפשר ליצרניות גז נוספות גישה, כדי למנוע תלות יתר ברוסיה. פוטין התווכח על הנושא עם נשיא הנציבות האירופית, ג'וזה מנואל ברוזו, לדברי גורמים שנכחו בפגישה, וצעק עליו "אם אשמע עוד מלה אחת על תחרות, אני אקפיא את האתם-יודעים-מה-שלכם". ברוזו אמר כי אינו זוכר את חילופי הדברים ממש, אך כי השניים התווכחו על הנושא. "הטענה שלו תמיד היתה: 'זה נגדנו! זה נגד גזפרום! זה נגד רוסיה!'", נזכר ברוזו.

עד לבחירות בבולגריה במאי 2013, פוטין כבר נהנה מעמדה חזקה יותר. הוא הציע את סאות סטרים כחלופה לצינור בתמיכה מערבית בשם נבוקו, מאזרבייג'ן לדרום אירופה. נבוקו היה מצמצם את התלות האירופית בגז הרוסי, כמו גם את ההשפעה הרוסית. אך הפרויקט האירופי דעך עד 2013 בגלל מכשולים פוליטיים וכלכליים, כמו גם הפרעות מצד פוטין. סאות סטרים נותר האפשרות היחידה. רוסיה כבר השקיעה בשלב זה רבות בבולגריה.

VTB קפיטל, זרוע ההשקעות של הבנק הממשלתי השני בגודלו ברוסיה, פתח סניף בסופיה, והציב במשרות בכירות בו את שר האוצר לשעבר של בולגריה, סגנו ואחיו. הבנק השקיע בשלל חברות בשותפות עם קורפורט קומרשל, הבנק המועדף על האוליגרכים הבולגרים.

קואליציה רופפת עלתה לשלטון בבולגריה, והיא נסמכה על מפלגת הימין אטקה להעברת חוקים. זה פעל לטובתו של פוטין. אלכסיי מילר, האדם שפוטין בחר בו לעמוד בראש גזפרום, נשלח לסלול את הדרך להקמת הצינור. הוא הבטיח לממן את החלק הבולגרי של הצינור, בעלות 3.1 מיליארד יורו, ולהעניק חסות ל-CSKA סופיה, מועדון הכדורגל המוביל בסופיה.

אך גם אירופה הפעילה לחץ על הממשלה החדשה, בראשות פלאמן אורשרסקי. הנציבות האירופית פתחה בחקירת חברת אנרג'י הולדינגס, החברה הממשלתית שאמורה היתה להיות השותפה של גזפרום בסאות סטרים. נראה שהאינטרסים הרוסיים ניצחו למרות זאת – כמה חודשים לאחר מכן, אורשרסקי ומילר ריתכו יחדיו את שני החלקים הראשונים של הצינור הבולגרי, וכעבור כמה חודשים נוספים, ניתנו חוזי בנייה בצינור. המכשול היחיד היה החוקים האירופיים. פוטין היה צריך למצוא דרך לעקוף אותם.

הדרך שמצא היתה התפלפלות משפטית – במקום לכנות את סאות סטרים 'צינור', כינה אותו החוק 'חיבור גז ימי'. החוק בנוסח החדש עבר בפרלמנט הבולגרי בקריאה ראשונה זמן קצר לאחר סיפוח חצי האי קרים על ידי רוסיה. האופוזיציה בבולגריה דרשה את המסמכים הקשורים לחקיקה במסגרת חוק חופש המידע, ומסמכים אלה, שהגיעו לידי "ניו יורק טיימס", הוכיחו את מעורבות הקרמלין וגזפרום. לדברי שר האנרגיה באותה עת, המעורבות של גזפרום היתה פעילות לוביסטית חוקית. "אף אחד לא הכתיב לנו את התנאים", אמר. אך מאוחר יותר הוא הודה כי לרוסים היתה יד בשינוי החקיקה.

אך ההסלמה בין רוסיה לאוקראינה היתה זו שלבסוף מנעה את אישורו הסופי של החוק. הנציבות האירופית הורתה ביוני האחרון לבולגריה להפסיק את העבודות על סאות סטרים ופתחה בחקירת הענקת החוזים בפרויקט. כשממשלת בולגריה סירבה, האיחוד האירופי הפסיק להזרים לה כספי פיתוח בסך עשרות מיליארדי דולרים. ראש הממשלה הכריז זמן קצר לאחר מכן על עצירת הבנייה עד לקבלת אישור האיחוד האירופי.

ב-1 בדצמבר הודיע פוטין רשמית על מות הפרויקט, והאשים את אירופה. בהכרזה, בעת ביקור בטורקיה, אמר פוטין כי "נמאס לי מהבולגרים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#