השחיתות האמיתית בעיריות - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

השחיתות האמיתית בעיריות

מישהו עושה המון כסף מבנייה ונדל"ן וזה ממש לא התושבים

23תגובות

שערוריית ענק נגלתה אתמול בעיריית רמת גן, כאשר ראש העיר, בכירים ועובדים בעירייה נעצרו או הובאו לחקירה בחשד לשוחד ועבירות שחיתות. החקירה, כך עולה, מתמקדת במינויים לא ראויים לכאורה לתפקידים בעירייה. ישראל זינגר, ראש העיר, ועובדים נוספים חשודים בעבירות שוחד, שוחד בחירות, מרמה והפרת אמונים, הלבנת הון ועבירות מס. בימים הקרובים, דיווח יניב קובוביץ ב"הארץ" צפויים להיעצר אנשי עסקים בחשד שזכו להטבות בתמורה לתמיכה בזינגר. נמרוד ניר , יועץ חיצוני, חשוד שקידם את זינגר בתמורה להתחייבות כי יטפל בהפקות התרבות הגדולות בעיר וביחסי הציבור של העירייה.

כזכור, ראש העיר הקודם והוותיק מאוד של רמת גן (כיהן כמעט רבע מאה!) , צבי בר, עומד בימים אלה לדין באישומי לקיחת שוחד בשורה ארוכה של פרשיות, בהיקף כולל של כ-2 מיליון שקל. כמו כן הוא מואשם בעבירות של מירמה והפרת אמונים, הלבנת הון ושיבוש מהלכי משפט. הפרקליטות סרבה להסדר טיעון עימו באוקטובר.

רמת גן רחוקה מאוד מלהיות הרשות המקומית המושחתת בישראל, אם לשפוט מההאשמות נגד ראשיה. במרץ 2013 פירסמו ב-TheMarker אשר שכטר ושוקי שדה כתבה שהציגה תמונת מצב עגומה שבה 60 ראשי רשויות נמצאים בחקירה של שחיתות.

לא ניכנס לפרטי האישומים, החשדות וההרשעות של ראשי ערים (כי אז נצטרך למלא אנציקלופדיות שלמות). במקום זאת, הרשו לי להציע להצביע על הבעיה האמיתית שגורמת לכך שבתחושה ובפועל הרשויות המקומיות הם צומת העצבים שבו נקבעת במידה רבה מאוד איכות חייהם היומיומית של אזרחיות ואזרחי ישראל, והתפיסות שלהם לגבי היושרה בהתנהלות "המדינה".

לראשי רשויות יש אולי הכח הרב ביותר להשפיע על איכות החיים שלנו ,מפני שהם נבחרים לקדנציה ממושכת, ויש להם מגע הרבה יותר ישיר עם ציבור הבוחרים, הרבה פחות תלות בפוליטיקה של קואליציה וקבוצות לחץ קטנות.

יש רשויות בישראל שמתנהלות בצורה מדהימה. על ראש אחד מהן, באזור המרכז, סיפרו לי תושבי עירו הקטנה, שהוא עושה הליכת בוקר מדי יום ורושם לעצמו ליקויים קטנים ודברים שהוא רואה בשטח, ופועל מיד לטיפול בהם. יש ערים שמתנהלות למופת, הרחובות מצוחצחים, בתי הספר מושקעים, הכבישים רחבים, והתושבים מרוצים.

אולם במקומות רבים מדי, ורמת גן היא דוגמא טובה, נראה שאת פרנסי העיר מעסיקים דברים אחרים. מאז החלו מחירי הנדלן לנסוק, נהפכו רחובות הערים, הבתים הישנים שלהן, המגרשים הנטושים ואפילו הגינות הציבוריות, לסוג של מכרה זהב, משאב שממנו ניתן לגורמים רבים להפיק הון תועפות – אבל לאו דווקא לתושבים.

תנופת הבנייה שחלה ברמת גן בשנים האחרונות היתה אחת מהמשולחות רסן ביותר שניתן לראות בעיר וותיקה כל כך, צפופה כל כך, שהעומס על כבישיה ושאר תשתיותיה הוא גדול כל כך. מגדלי בבל נבנים בשכונות מגורים נמוכות קומה, ללא הקדשת מחשבה להרחבת התשתיות, שמירה על תקנים כמו עומסי תנועה, גישה לרכב, מקומות חניה, ניקיון, בתי ספר ותקצובם.

רמת גן היא עיר מהעשירות בארץ, גם במקורות הכנסה מאזורים מסחריים גדולים כמו הבורסה וקניון איילון, וגם בגלל שתושביה הם מחתך סוציואקונומי גבוה. היא גם נהנית מאוד מקרבתה לתל אביב. ולמרות זאת במדדים רבים היא הלכה והדרדרה באיכותה בעשור וחצי האחרונים.

בסופו של דבר צריך למדוד איכות חיים של תושב או תושבת בעיר באופן הבא: האם בסופן של שנים שסביב ביתו נבנים מגדלים ובניינים, שרמות הרעש סביבו מרקיעות שחקים ומטרדים וסכנות בטיחותיות מקיפות אותו, איכות החיים שלו משתפרת, כלכלית ואחרת. האם הדירה החדשה והגדולה יותר שקיבלנו בסופה של תמ"א למיניה היא פיצוי מספיק? לפי מקורות שונים, במדידה כמותית ואיכותנית, כנראה היינו מקבלים שנגרעים מיליונים על מיליונים של שקלים מכל שכונה כזו של בתים בעלי 3 קומות וגג רעפים שנתקע בליבם פרויקט "פינוי ובינוי" של מגדלים עמוסי רכב ושואבי משאבים – אפילו דיירי אותם מגדלים יגלו שמחוץ לחלונות ביתם הפאר וההדר נגוזים במהירות. גם זוועת בנייה עד קו אפס שתוקעת בניינים חדשים במרחק סנטימטרים משכניהם היא בלתי מתקבלת על דעת אנוש.

הפתרון אינו לבלום את תנופת הבנייה לכשעצמה. ברמה הלאומית יש כמובן המון שניתן לעשות כדי לפתוח דרכים לאנשים לגור בשטחים קצת פחות צפופים, אולם מה שכולנו, כאזרחים ותושבים, צריכים לדרוש מעירייה שרווחת תושביה ואיכות חייהם בטווח הארוך לנגד עיניה, הוא לתכנן ולתכנן ולתכנן לטווח הארוך.

רמת גן, שוב, יכולה להיות דוגמא מצוינת: במקום לתקוע מגדלים בלב שכונות מגורים ולהמאיס את החיים על התושבים (תוך הסתכנות בהפיכתם של המגדלים למשכנות עוני גבוהים ברבות השנים), מדוע שהעירייה לא תכין תוכנית חומש ועשור להרחבת התשתיות במקומות שבהם לא צפוף ממילא כבר יותר מדי, כמו לאורך רחוב ז'בוטינסקי, למה שלא תעשה מכרזים רחבים ומפוקחים במקום להעניק רשיונות בנייה טלאים טלאים לקבלנים מזדמנים שתוקעים בית פה בית שם. מדוע לא לדרוש מהיזמים שבונים וגוזרים רווחי עתק להחזיר חלק מהם למרחב הציבורי, ששוב, במקרה של העיר הזאת, מוזנח להפליא – עם גינות מטונפות וחפורות על ידי כלבים; עם תחבורה עמוסה באופן בלתי נסבל, עם ניחוחות בלי פוסקים של סרחון זבל.

כשעירייה רוצה לקדם עירוב שימושים  - להכניס חנויות ותעשיות זעירות ללב שכונות מגורים – היא צריכה לעשות זאת בצורה מושכלת, זהירה ומפוקחת היטב. בפועל, מאפיות ענק ומחסנים סיטוניים מתחילים לפעול ללא רישיון עסק, באישור העירייה, לפי מה שאמרו לנו כמה בעלי עסק. מצד אחד העסקים הללו אינם מקבלים את השירותים העירוניים הנחוצים כמו פינוי אשפה מוגבר, ומצד שני אף אחד לא מפקח ובודק שאינם פוגעים בדיירים באותו מקום. אטליז שמתחיל להפעיל קופרסורים רעשניים מתחת לחלונות הדיירים יכול לעשות זאת חודשים רבים עד שתלונות חוזרות ונשנות יאלצו את העירייה לפעול נגדו, או שזה פשוט ייעשה מטוב ליבו של מפעיל העסק.

תושבי רמת גן – וכל עיר אחרת בישראל -  צריכים ראש עיר שהוא מנהל טוב, שטובת התושבים ועתידם לנגד עיניו. במקרה של זינגר, לעומת בר שנדרשו המון שנים להביאו לדין, הבעיות צפו פחות משנה לאחר בחירתו. זינגר יעשה שירות טוב לתושבים אם ישעה את עצמו עד שיתברר העניין, לכאן או לכאן. קשה לדמיין עיר עשירה עם עודף תקציבי כמו רמת גן נדרשת לוועדה קרואה כמו שקרה לשכנתה בני ברק.

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#