האם אובמה הציל את ארה"ב מקטסטרופה כלכלית, או שלא קיים את השינוי שהבטיח? - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האם אובמה הציל את ארה"ב מקטסטרופה כלכלית, או שלא קיים את השינוי שהבטיח?

"האתגר הכלכלי העיקרי של ארה"ב הוא להעלות את השכר של מעמד הביניים", קובע יו"ר מועצת היועצים הכלכליים של הנשיא אובמה, ג'ייסון פורמן, שביקר החודש בישראל

עוד פחות משנתיים יהיו בחירות בארה"ב. במיזורי, בניו יורק ובקליפורניה, צועדים אלפי מפגינים המוחים נגד גזענות ומתיחות בין־גזעית בדמוקרטיה הגדולה בעולם; נתוני התעסוקה, חמש שנים לאחר משבר פיננסי מהגרועים בהיסטוריה, נראים מצוינים; הקונגרס נשלט על ידי רוב רפובליקאי מול בית לבן דמוקרטי, ומתכתש על התקציב בגלל סעיפים שמסתננים לתוכו בעידודם של לוביסטים ואינטרסים פרטיים; הפערים הכלכליים בארה"ב הם הגבוהים שהיו מעולם, בעוד ההזדמנויות לטפס במדרג החברתי־כלכלי דועכות והולכות.

גם אחרי שהנשיא ברק אובמה יפרוש מכהונה בת שמונה שנים, נראה כי המחלוקת לגבי הממשל שלו לא תיפסק: האם הציל את ארה"ב משפל ומקטסטרופה כלכלית, או שמא היה הנשיא שהבטיח שינוי אמיתי ולא קיים. ג'ייסון פורמן, כלכלן ומתמטיקאי בהכשרתו, שזוכה תדירות לכינוי wonk ("חרשן" בעברית), הוא אחד האנשים שאובמה מציב מול הציבור והתקשורת כדי להסביר להם שהמספרים שהם רואים בדו"חות הממשלה אומרים שהמדיניות שלו מוצלחת, או לחליפין, מדוע הם מחייבים לנקוט צעדי מדיניות כאלה ואחרים.

פורמן הוא יו"ר מועצת היועצים הכלכליים של אובמה - אחד התפקידים הכלכליים הבכירים בממשל. ככלכלן חובב מספרים, הוא בעל היסטוריה אישית מעניינת למדי: בגיל 11 כבר ניהל תיק מניות דמה, שאחריו עקב; בכיתה ט' התנדב לעבוד בקמפיין של וולטר מונדייל, מי שהיה סגנו של נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר והתמודד ב–1984 על הנשיאות מול רונלד רייגן; ובאוניברסיטה הוא היה שותף לחדר של סטודנט בשם מאט דיימון - שאותו היה מבקר תדירות חבר טוב, בן אפלק - שניהם כיום כוכבים הוליוודיים. בתקופת לימודיו, פורמן הרוויח אלפי דולרים מעבודה כלהטוטן, ביקר באפריקה ולמד סווהילית. הוא נחשב לעילוי בלימודים.

אוליבייה פיטוסי

בתחילת החודש ביקר פורמן בישראל, ונפגש איתנו לאחר ביקור במשרד האוצר, שם פגש את פרופ' יוג'ין קנדל, יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, ומשם המשיך לפגישה בבנק ישראל.

יום עבודה רגיל של פורמן - אף שלטענתו אין ממש ימים רגילים בעבודתו - נפתח בבוקר בפגישה במשרדו של ראש סגל הבית הלבן ב–7:45. "אנשים בכירים מכל התחומים בממשל מגיעים לפגישה - היועץ לביטחון לאומי, שר האוצר... הדיון הזה פותח את היום", הוא מספר. "במהלך היום אני מתמרן בין פגישות עם הצוות הכלכלי של הנשיא, בהתאם לנושאי המדיניות שעל הפרק. נציגים של הסוכנויות הרלוונטיות מגיעים לדיון".

אובמה נחשב נשיא שהקיף את עצמו באנשים המובילים בתחומם, בעלי רקורד אקדמי ותיאורטי חזק, ואולי פחות באנשים עם ניסיון בשטח.

פורמן: "אני חושב שזה מעורב. במועצת היועצים הכלכליים, אנחנו עושים עבודה אנליטית במטרה להבין את המדיניות וההשלכות שלה. חלק ניכר מזמני אני מבלה בהסברה של המדיניות".

בלומברג

אתה צופה בסדרות אמריקאיות על וושינגטון, כמו "בית הקלפים"?

"אני רואה רק את 'ויפ' - סדרה מצחיקה מאוד. ואולם אני חייב לומר שאני חושב שכמה מהדברים השליליים שמראים על וושינגטון מחטיאים את התמונה הגדולה. לנשיא יש צוות מצוין ומגוון מאוד. הקבינט שלו מורכב מאנשים שהגיעו מעסקים, ממושלים לשעבר, מאקדמאים, מאנשים שעשו קריירה ממדיניות ציבורית. קחי לדוגמא את ג'נט ילן, שהיא לא רק בעלת רקע אקדמי. יש לה ניסיון בעבודה בבנק הפדרלי יותר מכל יו"ר שקדם לה".

פורמן מדבר בלהט על החברים שלו בממשל. "עבודת הצוות ותחושת האחווה בולטים מאוד", הוא אומר. "כמה מהחברים הטובים ביותר שהיו לי הם מהממשל הנוכחי ומתקופת עבודתי בבית הלבן בממשל קלינטון".

פורמן מציג את ההישגים הכלכליים של הממשל האמריקאי ושל ארצו, ומודה כי האי שוויון הוא אחת הרעות החולות הגדולות של זמננו. עם זאת, הוא כופר מכל בכל בהנחה שהנשיא אובמה והמפלגה הדמוקרטית, בקשריהם למגזר הפיננסי והעסקי, עושים עוול למעמד הביניים ולשכבות החלשות בארה"ב.

"הכסף לא מניע את ההחלטות של אובמה"

יחסי ישראל־ארה"ב בתקופת ממשל אובמה נקלעו למה שנראה כשפל. האם מנקודת מבטך ככלכלן בממשל, זה מעיב גם על הקשרים הכלכליים?

"אני עוסק במדיניות כלכלית, אבל אני יכול לספר לך שמנקודת המבט של הממשל אנחנו רואים את היחסים עם ישראל כחזקים מאוד - עבותות שלא יינתקו. שר האוצר, ג'ייקוב לו, ביקר כאן, למשל. לארה"ב יש יחסים חשובים מאוד עם ישראל, כולל יחסים כלכליים. יש כאן ריכוז גדול של פעילות היי־טק שחשובה מאוד לכלכלה. רציתי לנסות ללמוד ולשתף מהניסיון של שתי הכלכלות בנושא ההיי־טק".

האם הסיפור של "סטארט־אפ ניישן" הוא הסיפור המייצג של הכלכלה הישראלית בעיניך?

"תראי, היו תקופות של חוסר תפקוד כלכלי חמור בישראל, ואחד הסיפורים החשובים של הכלכלה הישראלית היה ההתמודדות - הורדת האינפלציה, הורדת הגירעון התקציבי, איך שישראל עברה טוב את המשבר הפיננסי הגלובלי. הסיפור נהיה הרבה יותר חיובי".

בשבועות האחרונים מעיבה על ארה"ב מחאה קשה בענייני גזע. כמה לדעתך משחקת הכלכלה תפקיד בהתלקחות החברתית?

"אני לא יודע. אני לא חושב שזה תוצאה של סיבות כלכליות, כמו אי שוויון כלכלי או שחיקת מעמד הביניים. אני לא חושב שהאירועים צריכים להשפיע על המדיניות הכלכלית".

המהלך של ירידה בריבית במשך 30 השנים האחרונות - האם לדעתך הוא תרם לגידול העצום באי השוויון הכלכלי?

"את צודקת שבמשך 30 שנה הריביות ירדו ברחבי העולם, גם בכלכלות מתקדמות וגם בכלכלות מתעוררות. יש לכך כמה סיבות, ואחת החשובות ביותר היא ההאטה בגידול בכוח העבודה במערב - יש פחות ביקוש להשקעה, ואז הריביות יורדות. בכלכלות המתעוררות יש חיסכון גבוה. כתוצאה מכך, יש ביקוש גבוה לאג"ח אמריקאיות.

"הגידול באי שוויון משמעותו שלאנשים בעלי הון יש יותר כסף, אבל אני לא חושב שריבית נמוכה גרמה לגידול באי שוויון. אם כבר, המדיניות המוניטרית נועדה לעודד את התעסוקה, וזה אמור להגביר את השוויון. בסך הכל, ארה"ב התאימה בצורה נכונה את המדיניות למיתון הגדול, ובגלל זה הכלכלה התאוששה בצורה מוצלחת יותר מאשר באירופה וביפן.

"ביצענו צירוף של מדיניות פיסקלית - תמריצים שתרמו 3% לצמיחה - ומהלכי ייצוב כלכלי, שתרמו 5.5% לתמ"ג. המדיניות המוניטרית היתה נועזת ביותר והשתמשה בכלים לא קונוונציונליים. ייצבנו את המערכת הפיננסית, ואפילו עשינו רווח על ההתערבות במערכת הפיננסית.

"עם זאת, יש צעדים שהנשיא הציע והקונגרס לא אישר, שהיו יכולים להאיץ את התהליך של ההתאוששות. התאכזבנו שהקונגרס לא העביר את החוקים להשקעה בתשתיות, למשל".

אחת האכזבות הגדולות מאובמה היא שהוא לא ניצל את ההזדמנות וביצע שידוד מערכות במערכת הפיננסים. הבנקים הגדולים עדיין גדולים מכדי ליפול - הם ממשיכים לעבור על החוקים ומשלמים רק קנסות.

"אני לא מסכים בכלל עם ההנחה הזו. רפורמת דוד־פרנק היתה הרפורמה הכי גורפת במערכת הפיננסית זה 80 שנה, והיא חיסלה את המצב שבו יש מוסדות גדולים מכדי ליפול. המוסדות הפיננסיים שלנו קטנים ביחס לכלכלה, לעומת הממוצע ב–OECD. הבנקים מחויבים להחזיק ביתרות גדולות יותר ממה שקובעת אמנת באזל. יש הקפדה על ניהול סיכונים וריסון של המסחר בנגזרים. הקמנו רשות לפירוק בנקים למקרה של משבר. הקמנו מנגנון שדואג שמימון המערכת הפיננסית במקרה של משבר לא יגיע ממשלמי המסים.

"רואים את התוצאה בירידה במרווחי הסיכון ובמחיר המימון, ורמות ההון של הבנק גבוהות. עם זאת, נכון שתמיד אפשר לעשות עוד דברים".

האם הרגולציה המכבידה היא לא משוכה שפשוט מקשה על מתחרים קטנים יותר?

"במגזר הפיננסי הרגולציה מותאמת לגודל המוסד. מוסדות גדולים חייבים לעמוד בדרישות מאקרו פרודנשל (ניהול סיכונים מערכתי) הרבה יותר קשוחות מאשר בנקים קהילתיים קטנים. לאחרונים יש פחות רגולציה, בגלל שהם מעמידים סיכון נמוך יותר למערכת. הרגולציה מותאמת מאוד לגודל ולסיכון, כדי לעודד כניסת תחרות. אפשר לעשות עוד, והבנק הפדרלי ורגולטורים אחרים מנסים להקל את העומס הפיננסי על מוסדות קטנים".

הכלכלה האמריקאית מתאוששת, אבל אתה כותב על האטה בצמיחת פריון העבודה בארה"ב. במהלך 30 השנים האחרונות הפריון צמח במהירות ושכר העובדים נתקע במקום. האם זו ההזדמנות של השכר להדביק את הפריון?

"בטווח הקצר, אנחנו רואים גידול מהיר יותר בשכר. עובדים מקבלים העלאות שכר, ובחודש האחרון היתה עלייה של 0.4% בשכר, כך ששוק התעסוקה נהיה לחוץ יותר (כלומר, נוצר יותר מחסור בעובדים). השיפור בכלכלה מתורגם הפעם לעלייה בשכר. האתגר הכלכלי העיקרי של ארה"ב בעשורים האחרונים הוא להעלות את השכר של מעמד הביניים".

מהם מנועי הצמיחה לכלכלה וגם לשכר?

"הדרכים להביא לצמיחה של הכלכלה ולעליית שכר הן גידול מהיר יותר בפריון העבודה, טיפול באי שוויון ועידוד השתתפות בכוח העבודה של אנשים שרוצים לעבוד ועלולים להיתקל במכשולים. מדיניות כלכלית יכולה לטפל בשלושת הדברים האלה גם יחד.

"לארה"ב יש הרבה הזדמנויות להגדיל את הפריון שלה: ראשית בתחום הטכנולוגיה, שבו ארה"ב וישראל הן מובילות עולמיות מבחינת סטארט־אפים וחדשנות. בארה"ב רואים את זה בתחומים כמו IT וביו־מדעים, שיש בהם פוטנציאל לא ממומש. התחום השני הוא מגזר האנרגיה: ארה"ב היא יצרנית הגז והנפט הגדולה בעולם, והיא עוד תגדיל את התפוקה שלה. זה מגדיל את הביטחון הפוליטי והאנרגטי שלה.

"הסיפור הפנימי של הכלכלה האמריקאית הוא השינוי המשמעותי בהוצאות על בריאות. לפני עשור, הפרמיות של ביטוחי הבריאות עלו ב–10%–15% בשנה, ועכשיו הן עולות רק ב–3% בשנה. תוצאות חוק הבריאות מדברות בעד עצמן: ירידה במספר הבלתי מבוטחים, האטה בעלויות, ושיפור במדדים שונים של איכות של מערכת הבריאות. לרוב האמריקאים יש כיום גישה לביטוח במחיר סביר".

האם האמונה שלך בשוויון ההזדמנויות - המשחק ההוגן בארה"ב - מקבלת חיזוק מהמציאות?

"אני חושב שבארה"ב יש הזדמנויות נהדרות, אבל אנחנו לא מצליחים להגשים את הפוטנציאל של מה שאנחנו רוצים. דוגמה מוחשית אחת: בדירוג של חינוך לפעוטות בגילאי שלוש־ארבע, ארה"ב מדורגת 22 בין מדינות OECD. אי־אפשר שיהיה שוויון הזדמנויות, בלי שלכולם יהיה חינוך איכותי מגיל צעיר".

החינוך הוא פתרון חשוב לאי־שוויון, להשקפת הממשל, אבל שכר הלימוד בארה"ב עלה, חובות הסטודנטים גדלו - איך זה משפר את הגישה לחינוך גבוה?

"עשינו בממשל אובמה הרבה כדי שקולג'ים יהיו זמינים לכולם: הרחבנו תמריצי מס, הצענו הרבה יותר מלגות, שיפרנו את תוכניות ההלוואה לסטודנטים - ההחזר והריבית הם לפי רמת ההכנסה, יש הטבות מס, ויש אפילו מחילת חובות למי שלא מוצא עבודה מכניסה. זה בא לידי ביטוי בשיעור רישום גבוה יותר לקולג'ים. הממשל הנוכחי היה הראשון מעולם שהכניס כסף פדרלי לקולג'ים קהילתיים. הבעיה היא שצריך שמישהו ימשיך את זה, שהמלגות ימשיכו להינתן. הטבות המס אמורות לפוג ב–2017.

"עוד דבר הוא שיפור האיכות: הבעיה עם פירעון חובות סטודנטים היא לא סטודנטים שמסיימים לימודים, כי הם יכולים לפרוע את החובות. הבעיה היא שאנשים נרשמים לקולג'ים לא טובים, ואז הם לא משלימים את הלימודים".

האם מגרש משחקים הוגן יכול להתקיים כשלעסקים ולאינטרסים פרטיים יש יכולת להשפיע כל כך על הפוליטיקה, עם תרומות למועמדים מקומיים, וברמת הקונגרס, עם יכולת לממן לוביסטים?

"אין ספק שלכסף יש הרבה השפעה בפוליטיקה האמריקאית, אבל אין מסקנה נחרצת על מידת ההשפעה שלו. הנשיא אובמה נבחר פעמיים, עשה שתי רפורמות - בביטוחי הבריאות ובבנקים, שיפר את מערכת החינוך, העלה מסים על העשירים, השקיע יותר בתשתיות, חוקק את החקיקה הקשוחה ביותר להפחתת פליטות של כלי רכב ובתי חרושת - אלה לא דברים שהעשירים תומכים בהם בהכרח.

"לומר שהכסף מניע את ההחלטות שלו זו קריקטורה. אובמה עשה את כל הדברים האלה בגלל שהם הדברים הנכונים לעשות ובגלל שהרוב תמך בו. לא הייתי מעניק לטיעון על ההשפעה של כסף חשיבות רבה".

התחזקות הדולר פוגעת בצמיחה

הקונגרס שוב יושב על המדוכה, ומתקשה לאשר את התקציב. עד כמה סבלה הכלכלה האמריקאית מההשבתה, ממשבר תקרת החוב ומהקיפאון בקונגרס?

"אין ספק שההשבתה ותקרת החוב היו גול עצמי - אבל עברנו הלאה. נחתם הסכם תקציבי מוצלח מאוד, והוא הועיל להאיץ את הכלכלה האמריקאית. הקונגרס צפוי להעביר את התקציב הבא. לא חשוב מה הרכב הקונגרס, הם יעשו את העבודה שלהם. הם יממנו את הכלכלה בלי דרמה".

הכלכלה האמריקאית עוברת תהליך של היפרדות מהכלכלה האירופית. עד כמה זו תוצאה של מדיניות, כמו ההבדל בין התמריצים בארה"ב לצנע באירופה?

"בטווח הקצר, האבטלה בארה"ב תנודתית מאוד, בגלל הביקוש המצרפי. באירופה הכלכלות נמצאות בצמיחה נמוכה מאוד בגלל הביקוש החלש, ואחת הסיבות לכך היא המדיניות התקציבית שהיתה מרסנת מדי. הרבה אנשים ומדינות באירופה סבורים כך. מריו דראגי, נשיא הבנק המרכזי של אירופה, מדבר על הצורך לגמישות תקציבית רבה יותר. זה משהו שארה"ב מעודדת את האירופאים לעשות".

התחזקות הדולר, אומר פורמן, בולמת את צמיחת היצוא ופוגעת בצמיחה האמריקאית, ואולם מנגד, הנפילה במחיר הנפט נותנת רוח גבית. "קשה לחזות את מחירי הנפט, מסיבות גיאופוליטיות רבות. מה שקורה בכלכלה הסינית בשנתיים הקרובות ישפיע רבות. הדבר האחד שיודעים הוא שארה"ב מפיקה יותר, התפוקה הזו תמשיך לעלות, והגידול בהיצע הנפט יתבטא במחיר נמוך יותר. זה מקטין את החשיפה של הכלכלה האמריקאית לתנודות במחיר הנפט. הדבר הטוב ביותר שאפשר לעשות זה להבטיח שמפיקים נפט. אני חושב שנושאים כאלה הם לטיפול השוק החופשי".

אבל עד היום מקבלות חברות נפט סובסידיות והנחות בתמלוגים, בגלל שארה"ב עודדה פיתוח של שדות נפט בשנות ה–90. ירידת מחיר הנפט עלולה לפגוע גם בהשקעה באנרגיות מתחדשות.

"הממשל מחויב מקומית ובשיתוף מדינות G–20 להפסיק את הסובסידיות לדלקים מאובנים", משיב פורמן. "יש גידול של פי עשרה בייצור אנרגיית רוח, ובאנרגיה סולארית זה פי שלושה. אנחנו מנסים לקבוע תקנות שיתמרצו את המשקיעים בדלקים מתחדשים.

"הנשיא אובמה הורה לסוכנות להגנת הסביבה לקבוע חוקים גורפים להפחתה של פליטות פחמן. ההחלטה איך לעשות זאת תהיה מקומית: כל מדינה תוכל לבחור אם להשקיע באנרגיה חלופית, לעבור לגז, לייעל את הפחם, ועוד. עד 2030 תהיה הפחתה של 30% בפליטות מתחנות כוח בארה"ב - וזה יחזק את התפקיד של אנרגיה מתחדשת".

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#