התקווה לשינוי אמיתי נכזבה - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

התקווה לשינוי אמיתי נכזבה

אובמה היה יכול להיות נשיא שאמריקה לא ידעה כמוהו - מה שקרה בפועל היה שונה

כשברק אובמה נכנס לבית הלבן, הוא התיישב במקום שבו ישבו במשך 20 שנה נשיאים משתי משפחות בלבד: משפחת בוש שלחה שניים מבניה לבית הלבן; משפחת קלינטון יוצגה שם על ידי ביל קלינטון, אבל זוגתו, הילארי רודהם, מובילה את האצולה הפוליטית של ארה"ב בתפקידים שונים זה שנים רבות, והיא כיום המועמדת המובילה להחליף את אובמה כשיפרוש.

לכן, ולא רק בגלל המסרים הרעננים ומלאי התקוה "Yes we can" ו"שינוי", הביא עמו אובמה רוח חדשה ומעוררת ציפיות לממשל האמריקאי הדווי. אמריקה תחת בוש הבן עברה מעודף תקציבי לגירעון ענק, צברה חובות, יצאה לשתי מלחמות, העשירה את התאגידים והאלפיון העליון והרחיבה את הפערים הכלכליים. למען ההגינות, גם בממשל קלינטון נעשו צעדים לטובת העשירים, ולכן הנקודה החשובה בדיון הפוליטי והכלכלי אינה דמוקרטים מול רפובליקאים, אלא התפישה הבסיסית של תפקידו של נשיא וממשל.

אובמה היה יכול להיות נשיא פרוגרסיבי שאמריקה לא ידעה כמוהו מאז וודרו וילסון - מישהו שיפרק את מוקדי הכוח שפוגעים בהזדמנויות וברוח החרוצה והיזמית של אמריקה, שייתן תקווה מחודשת להבטחה לעתיד טוב יותר. היתה לו הזדמנות כזו, מכיוון שהמשבר הפיננסי שהוא ירש מקודמו זיעזע את אמות הספים של הקפיטליזם והסדר האזרחי האמריקאי. כאאוטסיידר למערכת הפוליטית - אדם שבא מרקע חריג מאוד עבור נשיא - הוא היה יכול לעשות מהלך שדומה לפירוק המונופולים של שנות ה–20 בארה"ב. הוא היה יכול לדרוש מהבנקים לשאת באחריות.

מה שקרה בפועל היה שונה. לא צריך להרחיק למחוזות הדמיון של הוליווד - ל"בית הקלפים", ל"סקנדל", ואפילו ל"האשה הטובה" - כדי להבין איך עובדת הפוליטיקה האמריקאית עד עצם היום הזה. רק לפני יומיים הועבר חוק התקציב בארה"ב, תוך שאלפי לוביסטים, שממומנים בהון תועפות על ידי אינטרסים פרטיים, מנהלים מלחמה בעד סעיפים שעוזרים לכיס של שולחיהם ונגד אלה הפוגעים בם.

אי־פי

הקונגרס והממשל האמריקאי הם מכונות המשומנות בכסף. בלי כסף הן לא ינועו. מי שהבטיח זאת היה בית המשפט העליון בארה"ב, שבשתי החלטות קריטיות בשנים האחרונות הסיר כמעט כל רסן מעל לתרומות למועמדים פוליטיים מצד אנשים פרטיים ומצד תאגידים ועמותות. אובמה סועד על שולחנו של מנכ"ל חברת התקשורת הגדולה בארה"ב, ונהנה מתרומות של משפחות עשירות וקרנות גידור. המינויים שלו לא מסתירים זאת: שרת המסחר של ארה"ב היא פני פריצקר, ממשפחת המיליארדרים משיקגו - עיר ביתו של אובמה.

דרכה של הילארי קלינטון לראשות המפלגה הדמוקרטית, וקרוב לוודאי שגם לנשיאות ארה"ב בעוד שנתיים, סלולה במיליונים על מיליונים שתורמים לה ולעמותות של משפחתה ועדי עובדים, קרנות גידור, תאגידים ואינטרסנטים אחרים.

כל זאת, ודברים אחרים, משמעם שגם אם ארה"ב מתאוששת והשכר הממוצע עולה, יש יותר ויותר אנשים שלא נהנים מהשיפור.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#