אקונומיסט

הקרב על שוק הנפט - הקאובויים מארה"ב נגד השייח'ים מהמפרץ

ירידה של 40 דולר לחבית מעבירה 1.3 טריליון דולר מהיצרנים לצרכנים ■ העברת הכוח מידי השייח'ים של המפרץ לידי אנשי הנפט המופק מפצלים באמריקה מבטיחה ששוק הנפט יהיה יציב יותר והכלכלה העולמית תיהנה מכך

לוגו אקונומיסט
אקונומיסט
לוגו אקונומיסט
אקונומיסט

מסמך הכוונות הרשמי של מדינות אופ"ק מציין כי מטרת הקרטל היא "ייצוב המחירים בשוקי הנפט הבינלאומיים". מסתבר שהוא לא עשה עבודה כל כך טובה. ביוני היה מחירה של חבית נפט כמעט 115 דולר, ואז הוא החל לרדת. כעת הוא סובב סביב 65 דולר לחבית.

הצניחה של יותר מ-40% נבעה בחלקה מהחולשה בכלכלה העולמית, שצורכת עכשיו פחות נפט מכפי שחזו השווקים, וחלקה מפעולות אופ"ק, שהפיק יותר נפט מכפי שהשווקים ציפו.

ואולם ה"אשמים" העיקריים הם אנשי הנפט של צפון דקוטה וטקסס. בארבע השנים האחרונות, כשהמחיר נע סביב 110 דולר לחבית, הם שאבו נפט מפצלי שמן — סלעים שבעבר לא נחשבו מתאימים להפקת נפט. השאיבה הקדחתנית - 20 אלף בארות מאז 2010, פי עשרה מהגידול במספר הבארות בסעודיה - הזניקה את תפוקת הנפט של ארה"ב בשליש, לכמעט 9 מיליון חביות ביום - מיליון ליום פחות מסעודיה. התחרות בין אנשי הפצלים לבין השייח'ים הטתה את המאזן העולמי של הנפט ממחסור לעודף.

שדה הפקת נפט בצפון דקוטה. 20 אלף בארות מאז 2010צילום: רויטרס

כמו זריקת אדרנלין

נפט זול הוא כמו זריקת אדרנלין לצמיחה הגלובלית. ירידה של 40 דולר לחבית מעבירה 1.3 טריליון דולר מהיצרנים לצרכנים. הנהגים האמריקאים הממוצעים, שהוציאו 3,000 דולר כל אחד ב–2013 במשאבות, יוציאו השנה 800 דולר פחות – הפרש ששקול להעלאת שכר של 2%. מדינות המייבאות הרבה נפט, כמו גוש היורו, הודו, יפן וטורקיה נהנות מרווח גדול במיוחד. מאחר שהכסף הזה יוצא ולא ייחסך בקרנות השקעה ממשלתיות, התמ"ג הגלובלי אמור לגדול. מחירי הנפט היורדים יפחיתו את האינפלציה הנמוכה כבר ממילא, ועשויים לעודד את הבנקים המרכזיים להקל עוד יותר במדיניות המוניטרית. הבנק הפדרלי ידחה את העלאת הריבית לזמן מאוחר יותר; הבנק המרכזי של אירופה יפעל יותר בנחישות כדי לבלום את הדפלציה באמצעות קניית איגרות חוב ממשלתיות.

יהיו, כמובן, גם מפסידים. המדינות המפיקות נפט, שתקציביהן תלויים במחירים הגבוהים, נמצאות בקשיים ניכרים. הרובל צנח בשבוע שעבר בשל כך. ניגריה נאלצה להעלות ריבית ולפחת את הנאירה. ונצואלה נראית קרובה מתמיד להכריז על חדלות פרעון. רוח הרפאים של חדלויות פרעון ומהירות והיקף נפילת המחיר עירערו את עצבי השווקים הפיננסיים. ואולם, ההשפעה הכלכלית הכוללת של נפט זול היא בוודאי חיובית.

עוצמת ההשפעה תלויה במשך הזמן שהנפט יישאר זול. מה שיקבע הוא הקרב בין אנשי הפצלים לאופ"ק. כמה מחברות הקרטל רוצות לקצץ בתפוקה, בתקווה שהמחירים יעלו. ואולם סעודיה, במיוחד, נזהרת מלקחי שנות ה–70, שבהן זינוק במחיר הנפט גרם להשקעה גדולה בשדות חדשים, ויצר עודף תפוקה שנמשך עשור. הסעודים מעדיפים טקטיקה אחרת: לתת למחיר ליפול ובכך לדחוק החוצה את היצרנים שעלויות ההפקה שלהם גבוהות. בכך יצטמצם ההיצע, והמחירים יעלו.

יש סימנים לכך שהניעור כבר מתחיל. מחירי המניות של חברות שמתמחות בנפט פצלים יורדים. רבות מהן שקועות עמוק בחובות. אפילו לפני נפילת מחיר הנפט רובן השקיעו יותר בבארות חדשות משהן הרוויחו מהקיימות. עם הנפילה המהירה בהכנסות, הן ימצאו עצמן בקשיים. התוצאה עלולה להיות שרשרת של פשיטות רגל וירידת קרנו של הענף בעיני המשקיעים. אפילו השורדים עלולים למצוא שווקים סגורים לזמן מה, ולהיאלץ לרסן הוצאות כדי להתאימן להכנסות. מאחר שבארות פצלים הן בעלות תוחלת חיים קצרה (התפוקה נופלת ב–60%–70% בשנה הראשונה), כל האטה בהשקעה תגרום מיד לירידה בתפוקה.

העתיד שייך
 לתעשיית הפצלים

ניעור כזה יהיה כואב. ואולם בטווח הארוך עתידה של תעשיית הפצלים מובטח. פראקינג, הטכנולוגיה שבה תערובת של מים, חול וכימיקלים מוזרקים לסלעי פצלים כדי לשחרר מהם נפט, היא טכנולוגיה צעירה יחסית, והיא עדיין משתכללת והולכת. חברת המחקר IHS מעריכה כי עלות של פרויקט כזה נפלה מ–70 דולר לחבית ל–57 דולר לחבית בשנה האחרונה, בזכות קידוח מהיר ויעיל יותר.

החברות שיעמדו בסערה הנוכחית נהנות ממאגרים גדולים. הקידוח רק החל במאגר ניובררה, לדוגמא, ובמאגר מיסיסיפיאן ליים בגבול בין אוקלהומה לקנזס. קידוחי פצלים אינם תופעה אמריקאית ייחודית: הגיאולוגיה הזו נמצאת ברחבי העולם — מסין עד צ'כיה. למרות שאין מדינה עם צירוף דומה של משקיעים נלהבים, אנשי נפט מנוסים וביורוקרטים נוחים כמו ארה"ב, הכסף הגדול המוטל על כף המאזניים ימשוך בסופו של דבר לכיוון של הרחבת החיפוש במקומות אחרים.

חשוב מכל, ההשקעות בנפט פצלים מגיעות במנות קטנות ונוחות. שדות הנפט הגדולים שבהם מתבצעים קידוחים קונבציונליים שעדיין לא נשאבו נמצאים במקומות קשים לגישה - מתחת לאוקיינוס, גבוה באזור הארקטי או שניהם גם יחד.

אקסון מוביל האמריקאית ורוזנפט הרוסיה בילו חודשיים ו–700 מיליון דולר בקידוח באר יחידה בים קארה, צפונית לסיביר. למרות שמצאו נפט, פיתוח הקידוח ידרוש שנים ויעלה מיליארדרים.

שדה נפט ברוסיה. הרובל צוללצילום: בלומברג

בניגוד לכך, באר פצלים יכולה להיקדח בשבוע, בעלות של 1.5 מיליון דולר. חברות נפט הפצלים יודעות איפה מרבצי הפצלים וקל להן להתקין בארות. השאלה היחידה היא כמה בארות לקדוח. העסק כולו נהפך קצת כמו ייצור משקאות: כשהעולם צמא, מגבירים את התפוקה במפעל.

הכלכלה של הנפט השתנתה, אם כך. השוק עדיין חשוף לזעזועים פוליטיים: מלחמה במזרח התיכון או קריסתה, סוף סוף, של הקלפטוקרטיה של ולדימיר פוטין תגרום לזינוק במחיר. אולם בלי אירועים כאלה, מחיר הנפט יהיה פחות מועד לזעזועים או מניפולציה.

אפילו 3 מיליון החביות הנוספות ליום שארה"ב שואבת כיום הן רק שבריר מצריכה יומית עולמית של 90 מיליון חביות ליום. הפצלים האמריקאים מתחרים היטב מול סעודיה על תפקיד יצרני התפוקה השולית של העולם. זה מצב שיפחית את התנודתיות לא רק של מחירי הנפט אלא של הכלכלה העולמית. נפט ופיננסים הן שתי התעשיות היחידות שמסוגלות להטות את העולם למיתון. לפחות אחת מהן תהיה יציבה יותר בעתיד הנראה לעין.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker