מרד במגזין "ניו ריפאבליק" לאחר שהבעלים דרש יותר דגש על אינטרנט - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מרד במגזין "ניו ריפאבליק" לאחר שהבעלים דרש יותר דגש על אינטרנט

סדרת מינויים חדשים והגדלת ההתמקדות בהגדלת מספר הצפיות באינטרנט הובילה להתפטרות המונית של כתבים ועורכים ולביטול הדפסת הגיליון האחרון של המגזין בן 100 השנים

תגובות

במבט לאחור, נראה היה שאפשר היה לחזות את ההתמוטטות במגזין "ניו ריפאבליק" (TNR) בשבוע שעבר. איל מדיה חברתית שהיה שותפו לחדר של מייסד פייסבוק מארק צוקרברג בהרווארד ושותפו להקמת הרשת החברתית, רכש את הסמל האולטימטיבי של המדיה הישנה – מגזין דעות פרוגרסיבי שקיים עוד מימיו של נשיא ארה"ב וודרו וילסון בתחילת המאה ה-20. מה כבר יכול לקרות?

אך כשכריס יוז בן ה-28 רכש את "ניו ריפאבליק" ב-2012, הוא ניסה להציג עצמו דווקא כמשמר ולא כמשבש, ושיבח את המסורת העשירה של דיווח חדשותי מעמיק במגזין. עובדי המערכת שהצטרפו או הצטרפו מחדש למגזין הרגישו שהם חלק ממשימה רומנטית של שימור. לכותבים הוצעו משכורות נדיבות, והובטח להם זמן לעבוד ושטח במגזין. האתר עוצב מחדש, לא בצורה שתביא יותר קוראים ותמשוך לפיכך מפרסמים, אלא כדי שייראה נקי יותר. המגזין המודפס, אמר יוז, ימשיך להיות המוצר העיקרי.

אך כעת נראה שיוז שוקל את העניין מחדש. באוקטובר הוא גייס לתפקיד המנכ"ל בכיר לשעבר ביאהו, גאי וידרה, שאמר לאנשי המערכת כי בכוונתו להרוס ולבנות מחדש את המגזין כחברת מדיה דיגיטלית. בשבוע שעבר, יוז דחק את העורך המוערך של המגזין, פרנקלין פויר, ואת העורך הספרותי, ליאון ויזלטיר, והשניים התפטרו. הוא החליף את פויר בעורך לשעבר של האתר TheWire של "אטלנטיק", ושל הבלוג Gawker, גבריאל סניידר.

המהלכים הובילו לנטישה המונית שאילצה את המגזין לבטל את הוצאת המהדורה הבאה. הם גם הובילו למכתב ציבורי זועם מקבוצת בוגרי "ניו ריפאבליק". "כעורכים וכתבים לשעבר ב'ניו ריפאבליק', אנו כותבים כדי להביע את צערנו וחוסר שביעות רצוננו של השמדת המגזין כליל מלבד שמו".

הפרישה והמכתב היו מחאה נגד הנהגת יוז במגזין, אך במובן כללי יותר, הם ייצגו כתב הגנה על אידיאל עיתונאי שנמצא בסכנת הכחדה, וגולם ב"ניו ריפאבליק" האליטיסטי. היה זה הזמן והמקום הנכון לקרב נואש אחרון.

וכך, מה שהחל כסיפור אגדה, הפך לסיפור אזהרה על רגע גורלי זה בתולדות המדיה, כאשר ישיבות מערכת גם בעיתונים המכובדים ביותר מתמלאות יותר ויותר בדיונים על הגדלת מספר הקוראים ואופטימיזציה למנועי חיפוש (SEO). עמק הסיליקון הציג את עצמו כפתרון אפשרי לבעיות המדיה הישנה, אך מתברר כי אילי הטכנולוגיה הם מושיעים בעייתיים.

יוז, שקורא את ספריו של אונורה דה בלזק במקור הצרפתי, לא רואה בעצמו מיליונר טיפוסי מעמק הסיליקון. בהרווארד הוא למד היסטוריה וספרות. בפייסבוק הוא התמקד בתקשורת ושירות לקוחות. הוא עזב את פייסבוק ב-2007 עם הון מוערך של 700 מיליון דולר, והצטרף לקמפיין אובמה, שם יצר את הפרופיל המקורי של נשיא ארה"ב בפייסבוק, וסייע בניהול הקמפיין האינטרנטי. בעיתונות התעניין עוד מימי התיכון שלו, ואהב במיוחד את "ניו ריפאבליק" – הוא בילה שעות רבות בספריה הציבורית של ניו יורק בקריאת גיליונות ישנים של המגזין בטרם רכש אותו.

הוא תיאר את חזונו למגזין כשילוב בין "אקונומיסט" ל"ניו יורק ריוויו אוף בוקס" – שני מגזינים איכותיים, ובז לאתרים עם אובססיית הקלקות כמו "דיילי ביסט", בטענה כי במלחמה על קוראים, האיכות תנצח.

"אני לא מחפש באזז", אמר זמן קצר לאחר רכישת המגזין. החזון הזה אולי קסם לעובדים פוטנציאליים, אך הפתיע אחרים, בהם ג'ייקוב וייסבוק, העורך הראשי של קבוצת סלייט, ולשעבר עובד ב"ניו ריפאבליק", שהופתע שיוז אינו מקדם את תחום הדיגיטל.

הפתעה גדולה עוד יותר היתה כשנראה היה כי יוז חושב שהמגזין יכול להיות רווחי, לאחר הפסדים במשך שנים. ה"משקיעים" במגזין היו למעשה פילנתרופים, והתנאים העסקיים מעולם לא היו גרועים יותר למגזינים. כאשר ההפסדים גדלו, והגיעו ל-5 מיליון דולר בשנה, לדברי אדם אחד שראה את מאזני החברה, יוז איבד את הסבלנות.  וייסברג הציע שיחשוב כמה הוא מוכן להפסיד, ויחייב את הצוות שלו לעמוד בכך. "הוא לגמרי התעלם מזה", אומר וייסברג. יוז החל לקבוע יעדים אגרסיוויים לתעבורת אינטרנט, וקרא לייצור יותר "תוכן נשנושי" ולהשקת אפליקציות חדשות.

כפי שראה זאת יוז, פויר לא היה מוכן או מסוגל לגבש חזון לאסטרטגיית האינטרנט של החברה. פויר מצידו הרגיש שיוז לא נותן לו תחושה ברורה של מה שהוא רוצה. היחסים הקרובים בין השניים רק הפכו את המצב למורכב יותר. הבעיות הגיעו לשיאן לקראת חגיגות 100 שנה למגזין, שיוז היה מאוד לחוץ לגביה.

השאלה עכשיו היא האם זוהי פשוט תקופת מעבר סוערת במיוחד עבור מגזין שגם כך ידוע במאבקים אינטלקטואליים פנימיים, או משהו מעבר לזה. וידרה הודיע כי הגיליון הבא ייצא בפברואר. אך בהתחשב בירידה במספר הכותבים והעורכים שלו, הוא עשוי להתקשות למלא את עמודיו. מצד שני, העורך החדש, גבריאל סניידר, זוכה להערכה רבה בענף, ויש היצע רב של כתבי פרילנס.

בשיא הסערה, יוז פירסם מאמר דעה באתר של "וושינגטון פוסט" – עיתון שנרכש על ידי איל טכנולוגיה אחר, ג'ף בזוס מייסד ומנכ"ל אמזון – בו הוא מגן על הנהגתו את המגזין. וידרה, המנכ"ל החדש, אמר כי היה צריך אולי לברור מילותיו בצורה עדינה יותר במגעיו הראשונים עם המערכת, אך הדגיש את הצורך הדחוף בשינוי. מייקל קינזלי, לשעבר עורך "ניו ריפאבליק" הזהיר משיפוט מוקדם מדי לגבי המשטר החדש. לו היה עדיין במגזין (הוא הצטרף מחדש ב-2013 אך עבר השנה ל"וניטי פייר"), לא היה מצטרף למחאה. "אנחנו חיים בחברה קפיטליסטית, שבאופן היסטורי "ניו ריפאבליק" מייצג אותה. זה המגזין שלו, ואם הוא רוצה להרוס אותו, זו זכותו", הסביר.

רויטרס


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#