האם מותר לכתוב בפייסבוק "לא אנוח עד שגופך יהיה ספוג בדם וגוסס מחתכים"? - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האם מותר לכתוב בפייסבוק "לא אנוח עד שגופך יהיה ספוג בדם וגוסס מחתכים"?

בית המשפט העליון בארה"ב דן בימים אלה בסוגיית חופש הביטוי ובשאלה מה נחשב לאיום: "איך אפשר להוכיח מה עובר במוחו של מישהו?"

אחד העקרונות החשובים ביותר בארה"ב, שמעוגן בתיקון הראשון לחוקה האמריקאית, הוא חופש הביטוי. אך במקרים רבים, התיקון הזה מגן גם על מי שמתבטאים באופן בוטה, מקומם ואלים ביותר. בית המשפט העליון בארה"ב הכריע במקרים רבים כי לא ניתן להעניש את מי שמתבטאים כך, אלא אם כן יש בדבריהם "איומים אמיתיים".

השאלה היא מה נחשב לאיום אמיתי, במיוחד ברשתות החברתיות באינטרנט, שמוצפות בכל יום במיליוני מילים – והיא נדונה בימים אלה בבית המשפט העליון בארה"ב.

כשאנתוני אלוניס, שאשתו עזבה אותו ב-2010 ולקחה עמה את שני ילדיהם, החל להשתלח בה בסטטוסים בפייסבוק, הוא בוודאי לא חשב שהוא עושה משהו לא חוקי. "יש רק דרך אחת לאהוב אותך אבל אלפי דרכים להרוג אותך", כתב אלוניס בפוסט אחד. "לא אנוח עד שגופך יהיה הרוס, ספוג בדם וגוסס מכל החתכים הקטנים", כתב באחר. הוא גם פרסם סטטוסים על הפנטזיות שלו להרוג את חבריו לעבודה, ילדים קטנים ואפילו סוכן של הבולשת הפדרלית (FBI) שביקר אותו כדי לשוחח עמו לגבי פעילותו בפייסבוק.

אלוניס הורשע בהפרת החוק הפדרלי האוסר איום לפגוע באדם אחר בכל אמצעי תקשורת לרבות האינטרנט, ונשפט לכמעט ארבע שנות מאסר בפועל. הוא טען כי מעולם לא התכוון לאיים על אף אחד, וכי הסטטוסים שפרסם היו רק דרך "תרפית" להתגבר על הכעס והעצב שלו עם סיום הנישואים. הוא אמר גם כי הוא ראפר מתחיל וכי הסטטוסים היו רק מילים בדיוניות לשיר. חלק מהם אף התייחסו לתיקון הראשון לחוקה.

בלומברג

בדיון שנערך אתמול בבית המשפט העליון בארה"ב תהו השופטים כיצד יכול בית משפט לקבוע כיצד ניתן להוכיח כוונה של אדם לפגוע באדם אחר. "איך אפשר להוכיח מה עובר במוחו של מישהו?" שאלה השופטת רות' באדר גינצבורג את עורך דינו של אלוניס.

עורך הדין אמר כי התביעה חייבת להוכיח כוונה מאחורי המילים בכל המקרים. לדבריו, הבעיה היא ש"רבים מהאנשים שנתבעים כעת הם בני נוער שפשוט יורים מילים מפיהם או מעירים הערות סרקסטיות, ומגיעים לכלא".

בדיון היתה התייחסות גם למילות שיריהם של ראפרים, אך סגן התובע הכללי של ארה"ב, מייקל דריבן, אמר כי במקרה של ראפרים אין לתבוע אותם משום ש"בהקשר הזה ברור שהכוונה מאחורי הדברים היא לבדר". 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#