למנוע את המלחמה הבאה: מה אם קטאר תעביר את המונדיאל לעזה? - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
דעה

למנוע את המלחמה הבאה: מה אם קטאר תעביר את המונדיאל לעזה?

תנו לעזה לארח, אולי בשיתוף ישראל, כדי למחוק שנים של תחושת השפלה ולהסיט את תשומת הלב מהסכסוך והאיסלאם הרדיקלי לדת החילונית של כדורגל

13תגובות

המחלוקת סביב ההחלטה לאפשר לקטאר לארח את משחקי הגביע העולמי 2022 הולכת וגוברת, כך נראה. ביום ראשון נחשף שלל האשמות חדשות. קטאר הואשמה בכך שקנתה את הטורניר, הסתבכה במותם של 2,000 מהגרי עבודה שעמלו בתנאי פרך, וכמובן, לא לשכוח את מזג האוויר בקטאר. הטורניר אמור להיערך בקיץ, שבו הטמפרטורות גואות אל מעל 40 מעלות צלזיוס, ומסכנות את השחקנים ואת מיליוני הצופים.

רבים סבורים כי קטאר לא צריכה לארח את המשחקים. אולם איך אפשר להשיג את הסכמתה של קטאר לכך ללא שהיא תאבד מכבודה – שהוא שיקול חשוב בעולם הערבי – ובלי להסתבך משפטית?

להלן רעיון: קטאר צריכה להתעלות על עצמה ולהכריז כי תיענה להצעה של אחד מנציגי פיפ"א היוצאים להעביר את המשחקים לטריטוריה ערבית אחרת. מה שקטאר צריכה לעשות היא להעניק את אירוח הגביע העולמי לעזה. ולשלם על זה בעצמה.

הרעיון לא מופרך כמו שהוא נשמע. בעיית המפתח של עזה היא לא כסף, אלא שלטון המוסלמים המיליטנטים, בשילוב של חוסר תקווה. עזה קיבלה מיליארדים בסיוע ברבות השנים – אולם מנהיגות החמאס המושחתת שלה מעולם לא חלקה את העושר עם האוכלוסייה. ראש ממשלת חמאס, איסמעיל הנייה, בין אחרים, טס במטוס סילון פרטי במימון קטאר. לאחרונה דירג "פורבס" את חמאס כ"ארגון הטרור השני בעושרו בעולם" – עני יותר מדאע"ש אולם עשיר משמעותית מהטליבאן וקבוצות אחרות.

אי-אף-פי

כל עוד חמאס משמר את אחיזתו באזור ישראל תגיב בכח. כיצד אפשר למנוע את מלחמת עזה הבאה? לראשונה בהיסטוריה כמעט כל העולם הערבי תמך בישראל – גם אם באופן משתמע – במלחמה נגד החמאס בקיץ האחרון. היוצאת מן הכלל היתה קטאר (כמו גם משטרים לא ערביים בטורקיה ואיראן).

חשבו על כך: כדורגל הוא כמעט דת חילונית עבור מיליוני אנשים ברחבי העולם. אני יודע מביקוריי שם כי עזה אינה יוצאת דופן. (קוראינו אולי הבחינו מתמונות במהלך הקרבות בקיץ ש עזתים רבים לובשים חולצות של קבוצות כדורגל מובילות באירופה).

איזה כח הוא גדול דיו כדי לפתות את העזתים להתנער מקסם החמאס, להחזיר להם תחושה של גאווה ומטרה, ליצור אלפי משרות, ולהזרים מיליארדי דולרים לרצועה – שישמשו להפיכתה ליעד תיירותי מוביל לחופי הים התיכון? חמאס כמובן יתנגד לכך, אולם כדורגל הוא כח כל כך בולט בחברה העזתית שיקשה אפילו על הנהגתה שלה להצדיק בפני אנשיה את התמקדותה בפעילויות ג'יהאדיסטיות.

הרעיון הזה נשמע בלתי סביר תחילה, אולם רק אם נתעלם מדוגמאות היסטוריות לכוחו המרפא של כדורגל. לדוגמא, "הנס של ברן" ב-1954 כאשר גרמניה המערבית זכתה בגביע העולמי, בניצחון ששיחק תפקיד בהחייאת המדינה והאצת התאוששותה הכלכלית. "בימים שלאחר המשחק", כתב אולי הסה, עיתונאי גרמני מכובד, "המדינה חגגה כפי שלא עשתה כמעט אף פעם לפני כן ולאחר מכן".

עזה היא טריטוריה קטנה, אולם כך גם קטאר, שאוכלוסייתה קטנה משל עזה. ואם עזה קטנה מכדי לארח את כל המשחקים, מדוע לא לשתף את רמאללה, קהיר ואפילו תל אביב באירוח. הגמר ב-2022 ישוחק בעזה, כמובן, והעזתים יוכלו לחגוג לאחר עשורים של תחושת השפלה.

אני סבור כי הישראלים – כל עוד הבטחון יישמר – יקבלו את הרעיון בהתלהבות רבה. דבר כזה, יש לקוות, יקנה שמונה שנים של שקט, פיתוח כלכלי ושיקום שבו עזה תוכל להפסיק להתמקד בסכסוך עם ישראל ובאיסלאם הרדיקלי. רעיון חריג? אולי. אבל למי יש רעיון טוב יותר?

טום גרוס הוא פרשן לענייני המזרח התיכון. המאמר פורסם לראשונה בעיתון "גרדיאן". הבלוג של טום גרוס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#