"הפלישה היהודית תהרוס את הרווארד - צריך להגביל אותם במכסות"

פחות ממאה שנה לאחר שנשיא הרווארד אמר מלים אלה, הרווארד משתמשת בשיטה בה הפלתה יהודים כדי להפלות יוצאי אסיה

ניו יורק טיימס
יאשה מונק
ניו יורק טיימס
יאשה מונק

לפני כמעט מאה שנה, לאוניברסיטת הרווארד הייתה בעיה גדולה: היו בה יותר מדי יהודים. עד 1922, יהודים היוו 21.5% מהסטודנטים בשנה א', לעומת 7% ב-1900, והרבה יותר לעומת ייל או פרינסטון. מקרב קבוצות האייבי ליג המובחרת, רק בקולומביה ובאוניברסיטת פנסילווניה היה שיעור גדול יותר של יהודים.

נשיא הרווארד, איי. לורנס לואל, הזהיר כי "הפלישה היהודית תהרוס את המכללה". הוא רצה מכסה: 15%. כאשר אנשי הסגל היססו, הוא יצר הטיה בהליך הקבלה לאוניברסיטה שהניבה תוצאה זהה. בעידוד המגמה הנטיביסטית (העדפת ילידי המקום) שיצרה באותה תקופה הגבלות קשות על הגירה ומהגרים, ועדת הקבלה של הרווארד החלה להשתמש בקריטריון המתייפייף של "אופי וכושר" כדי להגביל את הרשמת היהודים. כפי שתיעד הסוציולוג ג'רום קראבל, מנהגים אלה עבדו במשך 30 שנה כדי להגביל את מספר הסטודנטים היהודים.

חוסר צדק דומה פועל גם היום, הפעם נגד אמריקאים ממוצא אסיאתי. כדי להתקבל לאוניברסיטאות המובילות, הם זקוקים לציוני SAT (המקבילה האמריקאית לפסיכומטרי) הגבוהים בכ-140 נקודות (מתוך סקאלה של 600-2400 נקודות) מאלו של עמיתיהם הלבנים. ב-2008, יותר ממחצית מהרנשמים להרווארד עם ציונים גבוהים בצורה יוצאת דופן היו ממוצא אסיאתי, אך הם היוו רק 17% ממי שהתקבלו (כיום עלה שיעור זה ל-20%. האסיאתים הם הקבוצה הגזעית הצומחת בקצב המהיר בארה"ב, אך שיעורם מקרב הסטודנטים לתואר ראשון בהרווארד לא השתנה כבה 20 שנה.

תביעה חדשה שהוגשה מצד נרשמים אסיאתים-אמריקאים מציגה ראיות חזקות לכך שהרווארד נוקטת ב"איזון" גזעי. שיעורי הקבלה של קבוצות גזעיות ואתניות בהרווארד כמעט ואינם משתנים משנה לשנה. וכאשר יש שנה נדירה בה מתקבל מספר גבוה בצורה חריגה של אסיאתים, שנה לאחר מכן שיעור הקבלה שלהם נמוך בצורה חריגה.

מחזור בוגרים בהרווארד. במערכת מריטוקרית, לבנים יהיו מיעוט.צילום: בלומברג

ההגנה השכיחה ביותר של הסטטוס קוו היא שנרשמים אסיאתים-אמריקאים רבים מצליחים היטב במבחנים, אך נעדרים יכולות קשות יותר למדידה כמו מקוריות או הנהגה. כבר ב-1900, ויליאם פיצסימונס, אז דיקן מחלקת הרישום והקבלה, אמר כי הם "קצת פחות חזקים בקריטריונים שמעבר לתכנית הלימודים".

גם אם מתעלמים מההקבלה המטרידה לאיפיון של היהודים, אין הרבה ראיות לכך שזה נכון. מחקר חדש של יותר ממאה אלף נרשמים לאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס לא מצא קשר משמעותי כלשהו בין גזע להישגים מחוץ לתכנית הלימודים.

האמת אינה שלאסיאתים פחות איכויות ייחודיות מאשר ללבנים. האמת היא שכיוון שבמשך שנים תיארו את האסיאתים כחסרי מאפיינים וזהים זה לזה, יש נטייה לראות בהם נעדרי אישיות. כפי שציין חברה בועדת הקבלה של הרווארד בתיק של נרשם אסיאתי-אמריקאי, "הוא שקט, וכמובן שרוצה להיות רופא".

התרומה של היהודים לחיים האמריקאים בעשורים לאחר שהוגדרו כחסרי מקוריות ושאפתנים מדברת בעד עצמה. אין סיבה להאמין שהאסיאתים-אמריקאים לא יותירו חותם משלהם על התרבות האמריקאית.

צילום: אי־פי

למרות ההקבלות ההיסטוריות, יש הבדל אחד גדול. בימיו של לואל, הרווארד הייתה מבצר של אליטות פרוטסטנטיות לבנות, והאנטישמיות הייתה נפוצה. כיום, הרווארד מורכבת ממגוון אוכלוסיות אתניות ודתיות. 15% מהסטודנטים הם הראשונים ממשפחותיהם המגיעים לקולג'. ב-7 שנותיי כסטודנט ומורה בהרווארד, מעולם לא שמעתי מישהו מבזה אסיאתים-אמריקאים.

אז מדוע מוכנים לסבול אפליה חדשה זו? קודם כל, אקדמאים רבים מניחים ששיעור קבלה גבוה יותר לאסיאתים-אמריקאים יבוא על חשבון שיעורי קבלה נמוכים יותר לשחורים. מתנגדי האפליה המתקנת אוהבים לקשור בין שני הנושאים, אך הם למעשה בלתי תלויים.

כפי שזיהה גם בית המשפט העליון, למכללות אינטרס לגייס מסה קריטית של בני מיעוטים כדי ליהנות מהיתרונות שבאוכלוסיית סטודנטים מגוונת. בעיניי זה מצדיק תנאי קבלה שמעודדים קבלת קבוצות להן יש תת-ייצוג, כמו שחורים והיספנים. אך זה לא מסביר או מצדיק מדוע לסטודנטים ממוצא אסיאתי יהיה קשה יותר להתקבל מסטודנטים לבנים.

שמרנים מצביעים על הדגש של הרווארד על רישום שחורים (12% מהסטודנטים בשנה א' היום) והיספנים (13%), אך מתעלמים על העדפת ילדיהם של בוגרי האוניברסיטה (12%) וספורטאים (13%). הבעיה האמיתית היא שבמערכת מריטוקרטית, לבנים יהיו מיעוט – ולהארווארד פשוט לא נוח עם זה.

קבלה לאוניברסיטה מובילה היא מצרך נדיר. ההחלטה מי יקבלו מקום כרוכה בויתורים על עקרונות מתנגשים. האם מצויינות היא הקריטריון היחיד? ואם כן, מצויינות במה? האם צריך להקצות מקומות למי שירוויחו הכי הרבה מכך? או למי שיש סיכוי גבוה יותר שיחזירו לקהילה? אין תשובה אחת נכונה. אך זה לא אומר שאין תשובות שהן בהכרח שגויות.

בהחלט הוגן לקחת בחשבון פעילויות חוץ-לימודיות כגורם משמעותי בקבלה. אך המערכת הנוכחית כל כך לא שקופה עד כי קל להסתיר בה אפליה. קריטריונים כמו "אופי" שימשו להדרת היהודים בימי לואל, ומשמשים למטרה זהה כיום. מסיבות שהינן גם משפטיות וגם מוסריות, על האוניברסיטאות והמכללות מוטלת האחריות ליצור קריטריונים שקופים יותר, ולא להשתמש בהם כעלי תאנה להדרת סטודנטים רק כי מוצאת אסיאתי.

יאשה מונק הוא תיאורטיקן פוליטי ועמית מחקר במכון המחקר New America ומלמד כתיבה מסאית בהרווארד

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker