מי צריך מוסלמים באירופה? לאפיפיור יש תשובה - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מי צריך מוסלמים באירופה? לאפיפיור יש תשובה

אירופה, את זקנה ועייפה, ולכן עלייך להתחיל לקבל בברכה דם חדש וצעיר

21תגובות

אירופה, את זקנה ועייפה, ולכן עלייך להתחיל לקבל בברכה דם חדש וצעיר שמגיע מכל קצוות תבל. כך תוכלי לשמן את הגלגלים החלודים של הכלכלה שלך, וכך יוכלו מיליונים הסובלים מחיים של עוני ומצוקה לשפר את מצבם. דברים בוטים אלה נשא אתמול האפיפיור פרנסיסקוס, מנהיגם הרוחני של הקתולים, בפני הפרלמנט האירופי.

פרנסיסקוס לא בחל במילים: "בתחומים רבים, אנו מקבלים רושם כללי של לאות והזדקנות, של אירופה שהיא עכשיו סבתא, שכבר איננה פוריה ותוססת. כתוצאה מכך, הרעיונות הגדולים שפעם היו השראתה של אירופה איבדו את כח משיכתם, והוחלפו בפרטים טכניים בירוקרטיים של מוסדותיה".

דבריו של פרנסיסקוס (שפלט גם שטות על השארת דלת פתוחה לכורתי ראשים לבושי שחור) מסמנים תופעות חשובות מאוד שחשוב להבינן לא רק בהקשר של כלכלה גלובלית אלא גם בהקשר של הקונטקסט הפוליטי של ישראל בעולם.

ראשית, לאבחנה הכלכלית: העולם הראשון מזדקן. אירופה, יותר מארה"ב לבטח, לא רק זקנה, אלא גם איננה חובבת עבודה וחוששת משינויים שידרשו ממנו לוותר על הסייסטה או לקצר את הוואקאנס. האם היא יכולה להרשות זאת לעצמה? "כשמתקשרים לאנשי מקצוע, שרברבים או בנאים אירופיים מלידה, הם לא חוזרים אליך. כשמתקשרים למהגר, הוא מגיע מיד ועושה עבודה טובה", סיפרו לנו תושבים באחת המדינות עתירות המהגרים ביותר שם, וציינו ספציפית מהגרים מאיראן ועיראק – פליטי שלטון חומייני וסדאם שהגיעו בעשורים האחרונים. לשאלה למה האירופיים האתניים, כפי שהם מכונים בקורקטיות פוליטית, לא רוצים עבודה, עונים במשיכת כתפיים – אולי בגלל שהם מקבלים גם ככה תמיכה מהממשלה, או שפשוט לא בא להם. אין תשובה ברורה.

אבחנה כלכלית נוספת: ההגירה של אנשים ממדינות עניות שבהן יש ילודה גבוהה יותר מאשר באירופה משנה את הצביון הכלכלי-חברתי בצורה שאפשר לראות בקלות בעיניים כשמבקרים לא רק בבירות הקוסמופוליטיות ביותר של אירופה, אלא גם בערי השדה שלה. אירופה נהייתה הטרוגנית יותר בהרכבה האתני והתרבותי – וגם בהרכב הכלכלי שלה.

ממעוף הציפור הנודדת בין יבשות, מקבלים את מה שמייחל לו האפיפיור – בעולם יש שיפור ברמת החיים של העניים, עלייה בממוצע ההכנסה/רמת החיים. בגובה הרחוב מתקבלת תמונה אפרורית יותר, של גידול במעמד העובדים שפרנסתם דחוקה גם במדינות העשירות ביותר.

צרפו לכך את המאמצים המדיניים לרפורמות שמקטינות סעד ומגדילות גמישות בשוק העבודה (מה שפול קרוגמן תאר כ"משהו שמקל לקצץ שכר והורס תעסוקה"), ותבינו מדוע הכס הקדוש אומר כי "בני אדם זוכים ליחס כאל חפצים, שיצירתם, עיצובם והתכלית שלהם ניתנת לתכנות, ושאפשר לזרוק אותם בצד הדרך כשהם כבר לא שימושיים בגלל חולשה, מחלה או זקנה". 

אפשר להקביל את זה לתופעה הישראלית של הגידול בהשתתפות בכח העבודה, עם הצטרפותם של חרדים וערבים לשורות המועסקים. ממעוף הציפור, זוהי מגמה מבורכת – יותר אנשים יוצאים ממעגל אבטלה ועוני, והממוצע משתפר. בגובה הרחוב – יותר אנשים עובדים במשרות שמשלמות פחות, בתנאים פחות טובים, ומעמד של עניים עובדים הולך וגדל. החציון הולך ומידרדר.

מנקודת הראות הישראלית, מה שקורה באירופה נצבע בצבעים שונים לגמרי. בגלל המצב הגיאופוליטי כאן, ההגירה לאירופה, שחלקה הגדול מורכב מיוצאי מדינות מוסלמיות, שנוטים לבדלנות תרבותית וחברתית, מצטיירת בעיני רבים כאיום –כפלישה או כיבוש תרבותי/דתי. באירופה עצמה יש תגובת נגד להגירה, שמתבטאת בעליית כוחן של מפלגות לאומניות, מפלגות אנטי-הגירה, ובמקרים כמו של השחר הזהוב היוונית, פשיסטיות. אולם הרוב השקט באירופה, כך נראה מסקרים, ממפגשים אנקדוטליים וממסרי ההנהגה שם, דוגל ברב-תרבותיות, מתכחש לתיאוריית הפלישה ומתחבר לתיאוריית "הדלת הפתוחה" של האפיפיור. דנמרק, למשל, נוקטת במדיניות יד רכה ומשקמת ליוצאי דאע"ש מקומיים שחוזרים לגבולה, במקום לאסור אותם כפי שעושות מדינות אחרות.

לא צריך להסכים עם מה שאומר פרנסיסקוס, לא חייבים לחשוב שרב-תרבותיות היא דבר טוב. צריך רק להבין שזוהי המציאות שמתקיימת בעולם כיום, ולהבין שהתהליכים הללו לא פוסחים עלינו -  הנדידה של החציון (הכנסות, רמת חיים, השכלה – בין היתר בגלל שהגישה להשכלה גבוהה הולכת ונהיית יקרה יותר) כלפי מטה; הגלובליזציה (שבאופן פרדוקסלי הפלגים החברתיים שמתנגדים לה בעיקרון הם דווקא תומכי הפלורליזם וההגירה); השחיקה במעמד הבינוני ומעמד העובדים; ולבסוף, הכף ההולכת ונוטה בעולם נגד הדואליות של "אנחנו והם", שמבודדת את ישראל אידיאולוגית ולבסוף גם תבודד אותנו מעשית. אל האתגרים האלה צריך להישיר מבט ולא להעמיד פנים שהם לא קיימים רק כי "אנחנו ארץ קטנה מוקפת אויבים".

AP


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#