הכתבה שהפילה את מניית אפריקה ישראל - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הכתבה שהפילה את מניית אפריקה ישראל

"אקונומיסט" - המגזין הכלכלי החשוב בעולם: הסנקציות חונקות את כלכלת
 רוסיה ואת החברים של פוטין ■ הצניחה במחיר הנפט ובערך הרובל, הקופות מתרוקנות - והממשל עשוי להידרש לחילוץ החברות שבהן תמך

29תגובות

ירידות שערים חדות נרשמו בשני ימי המסחר האחרונים בשערי המניות ואיגרות החוב של אפריקה ישראל, חברת האחזקות שבשליטת לב לבייב, שהשלימה רק לפני חמש שנים הסדר חוב ראשון עם נושיה. הירידות הביאו את איגרות החוב של החברה לתשואות "זבל" של יותר מ-10%, המלמדות על חשש המשקיעים בנוגע ליכולתה של הקבוצה לעמוד בהחזרי החוב בשנים הבאות.

בשוק ההון העריכו כי אחת הסיבות המרכזיות לירידות היא כתבה שפירסם המגזין הכלכלי החשוב בעולם, "אקונומיסט", על מצבה המידרדר של כלכלת רוסיה - אחד מהשווקים המרכזיים שבהם פועלת אפריקה ישראל, באמצעות החברה הבת אפי פיתוח. הכתבה כנראה גם השפיעה על קבוצת כלכלית ירושלים, שאף היא פועלת ברוסיה באמצעות החברה הבת מירלנד. TheMarker מביא כאן את הכתבה המלאה: 

מלינה, מסעדה אופנתית בעיר דרומית למוסקווה, היתה ריקה לחלוטין באחד מימי חמישי האחרונים. "משבר", הסביר זאת מנהל המסעדה בעצבנות. חלק ממנות הבשר והדגים חסרו. "סנקציות", הוא הוסיף ופלט אנחה. האותות של מדינה במשבר כלכלי ניכרים גם במוסקווה, בעוד סוכני נסיעות פושטים רגל, חנויות ועסקים קטנים עומדים למכירה ומסכי המידע מחוץ לדוכנים של חלפני הכספים מדכאים.

דודו בכר

כלכלת רוסיה מתנדנדת על סף מיתון. הבנק המרכזי אומר כי הוא אינו צופה צמיחה בשנתיים הקרובות, האינפלציה מטפסת, הרובל איבד 30% מערכו מתחילת השנה, ועמו אבד אמונם של אנשי העסקים במדינה. הבנקים נותקו משוקי ההון המערביים ומחיר הנפט - סחורת היצוא החשובה ביותר של רוסיה - צנח בחדות. הצריכה, מנוע הצמיחה העיקרי בעשור האחרון, נבלמת, ובתוך כך כסף ואנשים נוטשים את המדינה.

ואולם אף שמצב הרוח ירוד, עדיין לא ניכרת ברוסיה פאניקה. החוב הזר של המדינה מסתכם ב-35% מהתמ"ג בלבד, והמגזר הפרטי מפגין גמישות מפתיעה, ותורם לצמיחה עם החלפת מוצרי יבוא בתוצרת מקומית. חשוב מכל: יש לרוסיה שער מט"ח מנויד, שסופג חלק מהפגיעה של הירידה במחירי הנפט.

ועדיין, הכלכלה נתמכת הנפט ומבוססת הצריכה, שסיפקה כמעט 15 שנות צמיחה (מלבד מעידה קלה במשבר הפיננסי העולמי ב–2008–2009), נבלמה לפתע. היא התחילה להאט עוד לפני שמחיר הנפט צנח והעולם המערבי הטיל עליה סנקציות בשל מעורבותה בהפיכה באוקראינה. למעשה, יש הרואים בסכסוך באוקראינה תגובה לבעיות הכלכליות של רוסיה - ניסיון לגייס תמיכה באמצעות להט פטריוטי, שכן נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, כבר אינו יכול לקנות תמיכה בהעלאת איכות החיים.

פוטין בעצמו יצר הרבה מהבעיות הנוכחיות שלו. מעבר להרס במזרח אוקראינה, שם הוא ממשיך לבחוש בקלחת, ויחסיו המעורערים עם המערב, המשבר המאיים על הכלכלה הרוסית עלול להתברר כבעיה החמורה ביותר.

ב–2007, כשמחיר הנפט היה 72 דולר לחבית, כלכלת רוסיה הציגה קצב צמיחה מרשים של 8.5%. ב–2012, אף שמחיר הנפט עלה ל–111 דולר לחבית, הצמיחה היתה 3.4% בלבד. ב–2010–2013, כשמחירי הנפט היו גבוהים, זרימת ההון מרוסיה החוצה היתה 232 מיליארד דולר - פי 20 לעומת 2004–2008. כיום, כלכלנים רוסים מנסים להבין בתוך כמה זמן תתמוטט הכלכלה. רובם חושבים שהיא יכולה לדשדש כשנתיים, אך יש גם סיכון אמיתי שהמצב יידרדר עמוק ומהר יותר.

פוטין חושב שהמחירים יתאוששו. ואולם נראה שהיצע הנפט צפוי לגדול, וסוכנות האנרגיה האמריקאית צופה כי ב–2015 יהיה המחיר הממוצע של חבית נפט 83 דולר, הרבה פחות מגובה של 90 דולר לחבית לו זקוקה רוסיה לפי הערכות כדי להימנע ממיתון ומגירעון תקציבי גדל.

בלומברג

חולשת הרובל, הצמודה לצניחה במחיר הנפט, סייעה לרוסיה להגן על תקציבה. כשמחיר הנפט צונח, כך גם הרובל, ולכן במונחים של הרובל, הכסף שהנפט מכניס למדינה נותר דומה, אם כי הוא יכול לקנות הרבה פחות.

רוסיה מייבאת המון. סך המוצרים המיובאים לרוסיה בשנת 2000 הסתכם ב–45 מיליארד דולר, וזינק ל–341 מיליארד דולר ב–2013. לכן, ירידה של הרובל מובילה לאינפלציה מהירה, שצפויה להגיע ל–9% עד סוף 2014. מחירי המזון התייקרו עוד יותר. אם הממשל ירצה לפצות את האוכלוסייה על הירידה בכוח הקנייה, יהיה עליו להגדיל את הגירעון שלו. אם לא יעשה זאת, הוא עלול להיתקל בחוסר נחת ציבורי רב.

רובל חלש גם מייקר את מימון החוב. החוב הממשלתי של רוסיה הוא רק 57 מיליארד דולר, אך חובות החברות גדולים פי עשרה. חלק מהחובות נצברו על ידי חברות ממשלתיות וחברות אנרגיה לאומיות, מה שמעניק להם מעמד ממשלתי־למחצה. עד סוף 2015, על חברות רוסיות יהיה להחזיר לגופים זרים חובות בסך כ–130 מיליארד דולר.

פוטין, שעלה לשלטון לאחר חדלות הפירעון של רוסיה ב–1998, מכיר בערך הכסף, ומאמין כי מספיק כסף פותר הכל. הוא התחיל עם התנגדות חריפה ליתרות מט"ח נמוכות וחובות גבוהים, ודאג שהמדינה תצבור יתרות מט"ח. לקראת המשבר הפיננסי העולמי של 2008, לרוסיה היו יתרות של 570 מיליארד דולר, כמעט שליש מהתמ"ג. זה שירת את רוסיה היטב במשבר, תקופה שבה הממשל הוציא 220 מיליארד דולר על הזרמת הון לבנקים והגנה על הרובל.

ואז, ב–2011, למרות מחירו הגבוה של הנפט, יתרות המט"ח של רוסיה הפסיקו לצמוח. הכסף הושקע במקום זאת בהעלאות שכר, בפנסיה ובמימון כוחות הביטחון. הגידול בתקציב הביטחון - 30% מאז 2008 - היה הסיבה העיקרית שבגללה התפטר שר האוצר הזהיר של פוטין, אלכסיי קודרין, ב–2011.

אי־פי

במקביל, החברות הרוסיות פתחו בפרץ הלוואות. הן הגדילו את החובות שלהן הנקובים במטבעות זרים ב–170 מיליארד דולר בשנתיים האחרונות. יבגני גברילנקוב, הכלכלן הראשי של סברבנק, הבנק הממשלתי הגדול ברוסיה, אומר כי מרבית הכספים האלה מצאו את דרכם למקלטי מס, ורק חלק קטן מהם הושקעו בכלכלה הרוסית. לדברי קיריל רוגוב ממכון גיידר למדיניות כלכלית, אחת הסיבות לכך היא שכאשר חברה צוברת חובות היא נהפכת לטרף מפתה פחות מבחינת הממשל, שיכול לבלוע אותה בכל עת שירצה. פירוש הגידול בחוב, להערכת רוגוב, הוא שבמקום להכין את עצמה למשבר, רוסיה הכינה לעצמה משבר.

זה לא אומר שרוסיה קרובה לחדלות פירעון כפי שהיתה ב–1998, אז היה החוב הממשלתי 50% מהתמ"ג והיתרות רק 5% מהתמ"ג. כיום לרוסיה עדיין יש עודף של 50 מיליארד דולר בחשבון השוטף, מכיוון שהיא מייבאת פחות. ההגבלות של פוטין על יבוא מזון, שהוצגו כתגובת נגד לסנקציות, הן למעשה דרך לשימור יתרות המט"ח ועידוד החקלאות הרוסית. רוסיה מייבאת כמחצית מהמזון שלה, אך כעת ייצור המזון צומח ב–6%–10%, אחרי נקודת התחלה נמוכה במיוחד. יבוא של מוצרים אחרים, כמו תרופות, אינן מוחלפים בקלות כזאת על ידי תוצרת מקומית. כמו בימי ברה"מ, הכנסות הנפט מאפשרות למלא את מדפי החנויות.

התחזית: סטגפלציה

הירידה במחירי הנפט ב–2008–2009 התרחשה אל מול גידול של 40% בהוצאות הממשלתיות. כעת, כאשר יתרות המט"ח נמוכות יותר והממשל צריך לשמור עליהן לצורך חילוצים, או להסתכן בכך שחברות ובנקים גדולים יקרסו, זו אינה אפשרות העומדת על הפרק. במקום זאת, המדינה צפויה לחוות תקופה של סטגלפציה. התחדשות הצמיחה תדרוש השקעות, וחשוב מכך - רפורמות. מה שרוסיה הכי צריכה כיום הוא בדיוק מה שפוטין התאמץ לשים לחסל: יותר תחרות עסקית.

בוועידה שהתקיימה באחרונה אמר העומד בראש סברבנק, גרמן גרף, כי המנהיגים ברוסיה הסובייטית "לא כיבדו את חוקי הפיתוח הכלכלי. הם אפילו לא ידעו אותם, ובסופו של דבר זה היה בעוכריהם. חשוב שנלמד את ההיסטוריה שלנו". אף שמדינתו עדיין תלויה בנפט כפי שהיתה ברה"מ, פוטין חושב שלמד משהו מאז, אך כמי שמאמין שהמדינה צריכה לעקוב ולשלוט בכל התחומים, כולל השוק, הוא עדיין חשדן בקשר לתחרות פתוחה. אולי לרוסיה יש כלכלת שוק חופשי באופן עקרוני, אבל היא מעוותת בשל הקצאה מוטה של הון ומשאבים לחברות המנוהלות על ידי מקורבי הממשל.

רויטרס

הקרמלין מחלק את כספי הנפט באמצעות בנקים ממשלתיים לחברות ולפרויקטים שבהם הוא בוחר על בסיס חשיבותם הפוליטית ותמיכתם בפוטין. מרבית הקבלנים שהקימו את המתקנים בסוצ'י לטובת משחקי החורף האולימפיים, בהשקעה אסטרונומית של 50 מיליארד דולר - היו חברות בניהולם של מקורבי פוטין. מרבית הכסף חולק דרך אשראי מהבנקים הממשלתיים, וכמה מההלוואות האלה לא צפויות להיות מוחזרות. למעשה, הלוואות מסוג זה הן אחת הסיבות שבגללן נאלץ הבנק המרכזי לשלש את דרישות הנזילות שלו מהבנקים מאז אמצע 2013.

מרבית הכספים שסיפק הבנק המרכזי, אומר גברילנקוב, הגיעה לשוק המט"ח, מה שהגביר את הלחץ על הרובל. מכיוון שניתן היה לסמוך על הבנק המרכזי שיתערב תדירות בשוק המט"ח, כדי לשמור על הרובל ברמה מסוימת, הבנקים היו יכולים להמר על הפיחות במטבע המקומי. כתוצאה מכך, המגזר הפיננסי ברוסיה צמח ב–11.5% ב–2013 בזמן שהתמ"ג צמח ב–1.3% בלבד.

בשבועות האחרונים הצהיר הבנק המרכזי שיתערב לפי הצורך בשוק המט"ח בעזרת כמה כסף שיראה לנכון, מה שהופך את הספקולציה למסוכנת בהרבה. הבנק המרכזי גם הודיע כי יצמצם את המימון מחדש של הבנקים. אם יצליח לעמוד בכך אל מול לחץ הבנקים והחברות הממשלתיות התובעים נזילות זולה, ייתכן שהרובל יתייצב.

בכל מקרה, הלחץ צפוי להיות אדיר, בייחוד אם הכלכלה תתחיל להצטמק. רוזנפט, חברת הנפט הממשלתית של רוסיה, שבראשה עומד איגור סצ'ין, מקורבו של פוטין, כבר מבקשת סיוע מהממשל, בין היתר כדי לסייע בהחזר חוב של 30 מיליארד דולר שלקחה על עצמה ברכישת חברה פרטית מצליחה, TNK–BP. "אנחנו יכולים בקלות להשתמש ב–1.5–2 טריליון רובל (32–43 מיליארד דולר) מקרן ההשקעות הממשלתית", אמר באחרונה סצ'ין. אם כך, מה ימנע את חלוקת הכספים הבאה?

הזרמת כסף לרוזנפט תהיה שגיאה בדיוק מהסוג העומד בבסיס החולשה הכלכלית של רוסיה. מגזר האנרגיה, האחראי ל–20% מהתמ"ג, צמח ב–1% בשנה בממוצע בעשור האחרון. המגזר לא קיצץ עלויות או פיתח מקורות ייצור חדשים. הוא היה עסוק בהלאמתו במקום זאת, ומדגים את הבעייתיות שבחברות ממשלתיות. כשלמדינה עוד היה כסף, הוא היה יכול לקנות את אחזקות בעלי השליטה הפרטיים, כפי שעשה במקרה של TNK–BP, אבל כיום הוא פשוט נוטל את חברות הנפט מידי בעליהן, כפי שהוא עושה במקרה של באשנפט, חברה בינונית המולאמת מידיו של ולדימיר יבטושנקוב, מיליארדר הנמצא במעצר בית כיום. נאמנות פוליטית - ויבטושנקוב נחשבה נאמנה בהחלט - אינה הגנה מפני פשיטות הממשל.

בשנים הטובות היה לפוטין קל לרצות את כולם, אבל כעת הוא יצטרך לקבל החלטה קשה: האם לתמוך במגזר האנרגיה הלא־יעיל ובמגזרי התעשייה והביטחון באמצעות כספי ציבור, או להסתמך על החברות הקטנות והבינוניות הגמישות יותר, כדי לחלץ את רוסיה מהמשבר.

היו דיווחים שלפיהם פוטין מתכוון לנאום בחודש הבא בפני הפרלמנט על ליברליזציה כלכלית, אך אם יפעל לפי הדפוס הרגיל שלו אל מול משבר, מה שצפוי הוא דבקותו במגזר הציבורי המנוהל על ידי חבריו במקום לוותר על שליטה ולסמוך על חברות פרטיות שידרשו רפורמות, ובסופו של דבר גם זכויות פוליטיות.

"משכורות, קצבאות עבודה"

מצב הכלכלה הרוסית ישפיע על פעולות רוסיה גם מחוץ לגבולותיה, וזה עלול להדאיג. מצבם של הרוסים ב–2013 היה טוב יותר מכל תקופה אחרת בהיסטוריה. סדר העדיפויות שלהם, לדברי מיכאיל דמיטרייב, ראש מכון המחקר New Economic Growth, עבר מהישרדות כלכלית לשאיפות אימפריאליות מחודשות. דמיטרייב משווה את הרגע ל–1913 - השנה המוצלחת האחרונה של הכלכלה הרוסית לפני מלחמת העולם הראשונה והמהפכה הבולשוויקית. גם אז היתה אופוריה פטריוטית, אבל היא לא שרדה את ההפסדים הראשונים של המלחמה.

אף שמרבית הרוסים עדיין תומכים בפוטין ובסיפוח חצי האי קרים, הם מתחילים לחשב את העלויות הכרוכות הכך. דמיטרייב, שחזה נכונה את ההפגנות ההמוניות במוסקווה ב–2011, טוען כי חוסר הנחת הכלכלי מרים ראש, אף שהתמיכה בפוטין עדיין גבוהה מאוד. "סדרי העדיפויות של אנשים חוזרים לצורכי הישרדות", הוא אומר: "משכורות, קצבאות, עבודה".

מחאות שמונעות בידי גורמים כלכליים וחברתיים כבר מתחוללות. גם במוסקווה, שבה התיאבון להפגנות נמוך, רופאים ומורים יצאו לרחובות כדי למחות על קיצוצים בשכר ובקריאה לארגון מחדש, ובתכנון יש הפגנות נוספות. סקרי דעת קהל מראים כי מרבית האנשים אינם תומכים במלחמה אמיתית באוקראינה, וגם לא מוכנים שילדיהם יקחו בה חלק. אלכסיי צוליק, חקלאי שנסמך על בנו היחיד בן ה–22 לעזרה בחווה, מייצג יותר ויותר אנשים באומרו: "זה לא ענייננו, יש לנו מספיק מה לעשות כאן בחווה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#