בחזרה למאה ה-18: הכסף הגדול מצטבר אצל המשפחות העשירות ביותר

העשירים ביותר מקרב העשירים ביותר בארה"ב - 16 אלף משפחות עם הון ממוצע של 371 מיליון דולר, המהוות עשירית מהאלפיון העליון - מחזיקים ביותר מ-11% מכלל ההון הפרטי במדינה, בעוד תשעת העשירונים התחתונים מחזיקים יחד בכ-22% מההון

לוגו אקונומיסט
לוגו אקונומיסט

אחת הטענות השנויות ביותר במחלוקת בספרו של תומס פיקטי, "ההון במאה ה-21", המנתח את האי־שוויון בחברה המערבית, היא שהעושר מתרכז יותר ויותר בידי העשירים ביותר. הגידול באי־שוויון עשוי לאותת כי החברה המערבית חוזרת למודל של עושר שעובר בירושה כמו במאה ה–18, שבו נישואים ליורש או ליורשת הם דרך בטוחה יותר לעושר מאשר הקמת חברה. מבקרים מטילים ספק בהנחה: כריס ג'יילס, העורך הכלכלי של "פייננשל טיימס", טען מוקדם יותר השנה כי הנתונים של פיקטי מועטים ופגומים. ואולם מחקר חדש מעיד כי לפחות בארה"ב, האי־שוויון מתקרב לשיאו.

מחקרים מוקדמים יותר של עושר בארה"ב הראו רק גידול קטן באי־שוויון בעשורים האחרונים. מחקר מ–2004 של וויצ'יץ' קופצ'וק מאוניברסיטת קולומביה ועמנואל סאז מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי, שבחן נתוני מס עיזבון, מצא עלייה כמעט בלתי מובחנת בעושרן של משפחות המאיון העליון - מ–19% ב–1976 ל–21% ב–2000.

האחיות ניקי (מימין) ופריס הילטון. המשפחות העשירות צעירות יותר מלפני דור או שנייםצילום: אי־פי

מחקר עדכני יותר, של אדוארד וולף מאוניברסיטת ניו יורק, שבחן את נתוני הבנק הפדרלי על מאזני הצרכנים, הראה גידול ממושך אך מתון באי־שוויון אל תוך שנות ה–2000. ספרו של פיקטי, שנשען על מחקרים קודמים אלה, הציג גם הוא גידול מתון באי־שוויון בארה"ב.

מחקר חדש של סאז עם גבריאל זוקמן מבית הספר לכלכלה של לונדון (LSE), מעריך שמחקרים קודמים העריכו את נתח העושר של העשירים ביותר כנמוך מדי. המחקר החדש משתמש במגוון מקורות רב יותר ממחקרים קודמים, שבהם נתונים מפורטים לגבי מס הכנסה (שממנו החוקרים מסיקים מסקנות על הכנסות מהון) ומסי נדל"ן, הנבדקים כנגד נתוני העושר של הבנק הפדרלי.

מרק צוקרברג. העושר נובע פחות ופחות מיזמותצילום: אי־פי

החוקרים מציינים כי לא ניתן לזהות כל מקור לטעות. למשל, אסטרטגיות להעלמת מס יכולות לגרום להערכת יתר של העשירים (אם הן מסווגות הכנסה מעבודה כרווחי הון, כדי לשלם שיעור מס נמוך יותר), או הערכת חסר (אם הם במכוון משקיעים בתשואה נמוכה לשם הקלות מס). ואולם הם מעריכים כי ההערכות מייצגות נתונים מדויקים יותר מניסיונות העבר.

התוצאות עשויות לגרום לפיקטי להסמיק. המחברים בוחנים את שיעור העושר שהחזיקו תשעת העשירונים התחתונים ביחס לעשירים ביותר. מכיוון שלמחצית התחתונה של משקי הבית כמעט שאין הון, עיקר ההון שמחזיקים 90% התחתונים של האוכלוסייה הם הערכה טובה למדי להון של מעמד הביניים (המוגדר כמאיונים 50–90).

בסוף שנות ה–20 של המאה הקודמת, תשעת העשירונים התחתונים החזיקו ב–16% בלבד מהעושר בארה"ב — הרבה פחות מהאלפיון העליון, שהחזיק ב–25% מהעושר בארה"ב לפני המפולת של 1929. מתחילת השפל הכלכלי הגדול ועד לסוף מלחמת העולם השנייה, חלקו של מעמד הביניים בעושר בארה"ב טיפס בהתמדה, בין היתר הודות לקריסת העושר של משקי הבית העשירים ביותר.

מאז צמח חלקו של מעמד הביניים בעושר במקביל לצמיחה בכלכלה האמריקאית, הודות לאחזקות רבות יותר במניות, צמיחה בהכנסות המעמד הביניים וגידול בשיעור בעלי הבתים. הקלות מס לצורכי חיסכון לפנסיה סייעו גם הן. עד תחילת שנות ה–80, חלקו של מעמד הביניים בעושר משקי הבית בארה"ב טיפס ל–36% — פי ארבעה מהאלפיון העליון.

ואז, החל בשנות ה–80 התהפכה המגמה. היחס בין עושר משקי הבית לתמ"ג האמריקאי חזר אל עבר רמתו בשנות ה–20, אך חלקן של משפחות מעמד הביניים צנח. הצמיחה המתונה בהכנסות מעמד הביניים היתה אחראית לכך במידה מסוימת: בעוד ההכנסה הריאלית עבור המאיון העליון צמחה ב–3.4% בשנה ב–1986–2012, ההכנסה הריאלית של תשעת העשירונים התחתונים צמחה ב–0.7% בשנה בלבד.

עם זאת, סאז וזוקמן מעריכים כי הסיבה העיקרית לצניחת עושרו של מעמד הביניים היא הזינוק בחובות שנטל על עצמו. העלייה בערך הבתים לא סייעה רבות לעושר של מעמד הביניים, מכיוון שגם חובות המשכנתאות שלו זינקו. המיתון פגע במחירי הבתים, אך הותיר את חובות משקי הבית על כנם, מה שהכביד עוד יותר על מעמד הביניים.

מעט יזמים במועדון העשירים הצעירים

מן העבר השני של הקשת, הונם של העשירים צמח, ובמיוחד של הקצה העליון של הסקאלה. 16 אלף המשפחות המהוות את 0.01% (עשירית האלפיון) העשיר ביותר בארה"ב, עם שווי ממוצע של 371 מיליון דולר למשק בית, שולטות כיום ב–11.2% מכלל העושר - בחזרה לרמה של 1916, שבה נרשם ריכוז העושר הגדול ביותר.

במורד סולם ההכנסות המצב מידרדר: לאלפיון העליון, עם שווי ממוצע של 73 מיליון דולר למשפחה, נתח של 22% בעושר האמריקאי, מעט פחות מהשיא של 1929, ובדיוק כמו תשעת העשירונים התחתונים. עושרן של המשפחות במאיונים 90–99 ירד גם הוא בעשור האחרון, אף שלא כמו זה של תשעת העשירונים התחתונים.

עושרם האדיר של המעטים לא היה מדאיג במיוחד לו היה זה בעיקר תוצר של פעילות יזמית; כלומר, עושר שנצבר על ידי מיליארדרים חרוצים, שסיכויים גבוהים שיחלקו את עושרם לארגונים פילנתרופיים. סאז וזוקמן מוצאים ראיות לדינמיקה הזאת. משפחות עשירות הן צעירות יותר משהיו לפני דור או שניים, ומרוויחות חלק גדול יותר מעבודה - 3.1% ב–2012, לעומת 0.5% עד 1970.

ועדיין, לא צריך לשלול את חזרתו של הקפיטליזם התורשתי של פיקטי. מועדון העשירים הצעירים כולל לא רק כל אנשים כמו מרק צוקרברג, טוענים החוקרים, אלא גם כאלה מסוגה של פריס הילטון - יורשים צעירים להון צבור.

יתרה מזאת, שיעור ההכנסות מעבודה של האלפיון העליון הגיע לשיאו ב–2000. בשנים האחרונות, שיעור העושר בצורת מניות שבידי העשירים ביותר התייצב, בעוד ההון שהחזיקו באג"ח גדל. מכיוון שעושרם של מרבית היזמים נעול במניות החברות שהקימו, שינויים אלה מרמזים כי ריכוזי ההון הגדולים ביותר בארה"ב כבר נובעים פחות ופחות מהקמת עסקים - ממש כפי שהזהיר פיקטי.

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ