אדלסון וסבן חושבים שאם יש להם כסף, הם יכולים לקנות את הדמוקרטיה - גלובל - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אדלסון וסבן חושבים שאם יש להם כסף, הם יכולים לקנות את הדמוקרטיה

שיחה בין שני הטייקונים, לכאורה על איך לסלק את ההטיה התקשורתית נגד ישראל באמצעות קניית עיתונים, היא בעצם נוסחה להשתלטות ההון על השלטון

14תגובות

שלדון אדלסון יודע טוב יותר מרובנו הישראלים מה טוב לנו. למשל, שישראל לא באמת חייבת להיות דמוקרטיה. "לא נורא אם ישראל לא תהיה דמוקרטיה, כי זה לא כתוב בתנ"ך", אמר איל ההימורים בועידה של המועצה הישראלית-אמריקאית ביום ראשון בארה"ב. 

גם בארה"ב מבחינתו הדמוקרטיה היא עניין שאפשר לקנות בכסף ולסדר שלא תפריע לו, והדרך היא קניית עיתון בעל השפעה, כדי שבאמצעותו יגידו לאנשים מה לחשוב. "למה שאני ואתה לא נקנה את 'ניו יורק טיימס'", אמר אדלסון באותו כנס לחברו הטוב חיים סבן, שבניגוד אליו נוהג לתרום כסף לדמוקרטים ולא למועמדים רפובליקאים.

אדלסון וסבן כועסים על העיתונות האמריקאית, בגלל ההטיה שלה נגד ישראל, לדבריהם. אז מה עושים כשיש ממון רב בכיס ורוצים להשפיע? משלמים.

סבן, שהיו לו הצעות צבאיות אסטרטגיות מעניינות בוועידה, כמו לפוצץ לאיראן את הצורה, אמר לאדלסון, "היה נחמד אם אני ואתה היינו קונים את 'וושינגטון פוסט'". מה חבל שטייקון אחר, ג'ף בזוס, שביקש השפעה עסקית בעיר הבירה לטובת עסקיו המקוונים, כבר קנה אותו ב-250 מיליון דולר, שהם "בפקעס" (גרושים) לדברי סבן.

סבן סיפר איך הוא משתמש בקשריו והשפעתו כדי לבטא עמדות התואמות לשלו ב"לוס אנג'לס טיימס", העיתון של עיר מגוריו: "אני נפגש עם עורכים, אני כותב להם מכתבים, אני מאיים עליהם".

לצערו של סבן, העיתון "ניו יורק טיימס" לא נמכר לו. לאדלסון יש מתכון פשוט לרכישה כזו: "יש דרך אחת לקנות אותו", אמר אדלסון, "כסף. אתה משלם הרבה יותר ממה שהוא שווה, ואז בעלי המניות שאינם שייכים למשפחה ששולטת בעיתון מקבלים את הזכות להביא תביעה על ההפרש בין הערך האמיתי לבין המחיר המוצע".

את חלק מקוראינו אולי תעודד העובדה שיש יהודים חמים בניכר שמוכנים להשקיע מזמנם ולהתקשר לעורכי עיתונים ואף להשקיע כסף מנדבת ליבם ושלא למטרות רווח כדי להשפיע על עיתונים להפסיק לנאץ את המפעל הציוני (וכפי שכתבנו פה, אין ספק שיש אינטרסים זרים ומוטים גם בסיקור הזה). 

אולם השיחה המבודחת הזו בין שני זיליונרים, אם לשאול את הביטוי בו השתמש מיליארדר אחר, ניק הנאואר, לא מבשרת על חזון נפלא שבו מדינת ישראל חוזרת להיות אור לגויים – היא מבשרת על איך כבר לא צריך להסתיר במחשכים את דרכו של ההון הגדול לאחיזה ברסן השלטון. לאדלסון לא מפריע שישראל או ארה"ב לא יהיו דמוקרטיות. הוא גם מסביר במילים פשוטות איך הוא יכול להשתמש בכסף כדי לסלק את המטרד הזה מהדרך.

לרוב אזרחי ישראל (תקנו אותי אם אני טועה) יש עדיין חיבה רבה לעניין הפעוט של אפשרות לבחור את השלטון במו ידיהם. אם העניין הזה ממשיך להיות חשוב להם, מוטב שישננו טוב טוב את השיחה בין סבן לאדלסון, כי היא מבהירה היטב איפה נמצא האיום – לא משמאל, לא מימין, אלא שם למעלה, בקצה של הפירמידה שבו אוויר הפסגות גורם לאנשים מסוימים לחשוב שאם יש להם כסף, מותר להם הכל.

 

אי־פי


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם