לאודיסיאה היוונית 
אין סוף טוב - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לאודיסיאה היוונית 
אין סוף טוב

גוש היורו עדיין תקוע בפרדיגמה של צמיחה אטית, אינפלציה זוחלת ואבטלה גבוהה

יוון אוהבת את האפוסים שלה, והאפוס הטוב ביותר הוא סיפורו של אודיסיאוס, שלאחר מלחמת טרויה נדרשו לו עשר שנים למצוא את דרכו בחזרה לביתו באיתקה. גרסה מודרנית של האודיסיאה התחילה ביוון לפני חמש שנים, אז הודתה ממשלתה שבישלה את הספרים כדי להציג גירעון קטן משהיה באמת. מעטים חשבו אז שהשלכות השערורייה יהיו משמעותיות כל כך, או שהמסע בימים הסוערים של המשבר יימשך זמן כה רב.

באוקטובר 2009 היתה התחושה בגוש היורו אופטימית זהירה. אותה השנה נפתחה כשהיבשת נקלעה למשבר הכלכלי העולמי, ששיאו היה קריסתו של בנק ליהמן ברדרס בארה"ב. ואולם פעולה מתואמת של מדינות G20 בחורף 2008–2009 יצרה תנאים להתאוששות השווקים, שנראה היה שהתחילו לצבור תאוצה עם התקדמות השנה.

הודאת הממשלה הסוציאליסטית החדשה ביוון, בראשות יורגוס פפנדריאו, על חור שחור במאזן התקציבי, לא התקבלה בברכה, אך לא נחשבה למעוררת חששות מיוחדים. עם זאת, קובעי המדיניות בבריסל ובפרנקפורט טעו. יוון היתה חשובה בהחלט.

אי־אף־פי

מה שהתבהר מאז הוא שמשבר גוש היורו דומה לסקילה, המפלצת מרובת הראשים שטרפה רבים מאנשיו של אודיסיאוס. האות הראשון למשבר הצפוי היה ההידרדרות של יכולת המימון של ממשלות - לא רק ביוון, אלא גם במדינות נוספות בגוש היורו. אך למעשה, הגירעונות התופחים היו רק הסימפטום לשלוש בעיות גדולות יותר.

הראשונה היתה שלמדינות רבות בגוש היורו היתה בעיית תחרותיות. האיחוד המוניטרי העניק לכל חברות המטבע האחיד שיעור ריבית זהה, ללא חופש להשפיע על שערי המט"ח שלהן. פירוש הדבר הוא שעבור מדינה בעלת אינפלציה גבוהה משכנתה, מחירי היצוא גבוהים יותר. זה קרה לאיטליה באופן תדיר למדי לאחר מלחמת העולם השנייה, בימים שהאינפלציה בכלכלתה היתה גבוהה תמיד מזו של גרמניה. לעומת זאת, הפעם איטליה לא היתה יכולה לבצע פיחות.

בעיה שנייה היתה שהבנקים האירופיים היו עמוסים חובות. שיעורי ריבית נמוכים הובילו לצמיחה חזקה במדינות שבשולי גוש היורו, שהונעו על ידי מגזרי הנדל"ן שלהן. הכסף מהבנקים במדינות בלב הגוש - צרפת וגרמניה - הציף את ספרד ואת אירלנד, שם גאו מחירי הדיור. בנקים אלה גם היו עמוסים באג"ח מגובות במשכנתאות סאבפריים (משכנתאות ללווים בעייתיים) מארה"ב. כשהקריסה הגיעה נקלעו הבנקים לצרות. רבים מהם עדיין במצב אנוש.

בעיה שלישית היא שאירופה נעדרה מודל צמיחה בשנים שלקראת המשבר, והיא עדיין נטולת מודל כזה. מבחינתה של גרמניה, התשובה היא שכל מדינה נדרשת לצמצם הוצאותיה ולהגביר את התחרותית שלה. ואולם תחרותיות מוגברת של מדינה אחת באה תמיד על חשבון תחרותיות של מדינה אחרת. חמש שנים לאחר פרוץ המשבר, גוש היורו עדיין תקוע בפרדיגמה של צמיחה אטית, אינפלציה זוחלת ואבטלה מרקיעת שחקים.

כמו אודיסאוס, חמש השנים האחרונות הן סיפור של טעויות, בעיות בלתי צפויות והזדמנויות מוחמצות. הגיבור המיתי מצא לבסוף את הדרך לביתו ולאשתו פנלופה. נראה כי הסוף הטוב של גוש היורו עדיין רחוק.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#