שאלת 2.5 טריליון הדולר של יפן ודרום קוריאה - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שאלת 2.5 טריליון הדולר של יפן ודרום קוריאה

החברות במזרח אסיה אוגרות מזומנים בכפייתיות במקום להשקיע או להחזיר כסף לבעלי המניות - ופוגעות בכך בכלכלותיהן

2תגובות

יותר מדי זהירות עלולה להיות קטלנית. נהגים הססנים שמזדחלים בכבישים מהירים יוצרים סיכון גדול בהרבה מזה שממנו הם מנסים להימנע. ילדים שמוגנים יותר מדי מחיידקים מפתחים מערכת חיסונית חלשה יותר מחבריהם ה"מלוכלכים". הדבר תקף גם לגבי כלכלות: יותר מדי חיסכון עלול להוביל לאובדן החיוניות או, כפי שניסח זאת הכלכלן ג'ון מיינרד קיינס, ל"פרדוקס החיסכון". זאת הסיבה שחברות יפניות ודרום קוריאניות, שהן בין אוגרות המזומנים הגדולות בעולם, צריכות להתחיל להיפרד מהמזומנים שלהן.

צבירת המזומנים של חברות גברה בשנים האחרונות בכל המדינות העשירות. מנהלים חשו צורך גדול יותר להיערך לקראת טלטלה פיננסית. היו גם פחות הזדמנויות השקעה בכלכלות המזדקנות. אבל מזרח־אסיה היא מקרה קיצון. חברות יפניות מחזיקות במזומנים בשווי 229 טריליון ין (2.1 טריליון דולר) - 44% מהתמ"ג של יפן. מתחרותיהן בדרום קוריאה מחזיקות ב-459 טריליון וון (440 מיליארד דולר), שהם 34% מהתמ"ג של המדינה.

לשם השוואה, חברות אמריקאיות מחזיקות ב–1.9 טריליון דולר במזומן, שהם 11% מהתמ"ג של ארה"ב. אם החברות במזרח־אסיה היו מוציאות רק מחצית מערימות המזומן העצומות שלהן, הן היו יכולות לעודד את התמ"ג העולמי ב-2%.

למרבה הצער, לא סביר שנראה פזרנות מסוג זה. מנהלים במזרח־אסיה עדיין נרתעים מכך בגלל חוויות קשות שעברו. במקרה של יפן, הקריסה הפיננסית שהחלה בסוף שנות ה–80, ובדרום קוריאה המשבר ב–1997. בשתי המדינות, ניסיון העבר מלמד שהקשרים עם הבנקים עלולים להשתנות לרעה בן־לילה - לקח שהוכח שוב כנכון במשבר של 2008.

בלומברג

מה שנשמע הגיוני למנהל זהיר, לא תמיד עוזר לעובדיו או למשקיעי החברה. בדרום קוריאה, רווחי החברות גדלו בקצב מהיר יותר מהשכר במשך יותר מעשור. ביפן, השכר ירד ב–3.5% בין 1990 ל–2012, בעוד המחירים עלו ב–5.5%. גם בעלי המניות יכולים לחוש מקופחים: חברות יפניות משלמות חלק קטן יותר מהרווחים שלהן בדיווידנדים לעומת המקובל בכל אחת משבע הכלכלות הגדולות בעולם. התשואה על הדיווידנד של חברות במדד KOSPI של הבורסה בדרום קוריאה היא רק 1.2%, הנמוכה ביותר מכל הכלכלות הגדולות האחרות.

גם כלכלות מזרח־אסיה סבלו. אם החברות המקומיות היו מוציאות יותר, הצרכנים היפנים היו מוציאים יותר. משקי הבית בדרום קוריאה, שמתמודדים עם גידול מהיר בעול החובות, סבלו אף הם ממחנק. אגירת המזומנים של החברות הקוריאניות הגדולות פוגעת גם באסטרטגיית הצמיחה המתמשכת של המדינה - השקעות הון כדי לתמוך בייצוא ההיי־טק. ההשקעות בדרום קוריאה צמחו בממוצע ב–1% בלבד מאז 2008.

השערורייה האמיתית

פוליטיקאים בשתי המדינות מנסים כעת לגרום לחברות לאגור פחות מזומנים במגוון דרכים. ראש ממשלת יפן, שינזו אבה, קרא למנהלים להבטיח העלאות שכר גבוהות מיעד האינפלציה של 2%. אבה גם הציג שורה של רפורמות שמטרתן לחזק את זכויות בעלי המניות, הנחשבות החלשים ביותר לעומת שאר המדינות העשירות. ביפן הושק מדד ניקיי חדש הכולל רק חברות עם ממשל תאגידי חזק. ממשלת דרום קוריאה, לעומתה, עומדת להציג מס על רווחים עודפים. כדי להימנע מהמס, חברות יצטרכו להעלות שכר, דיווידנדים או השקעות הון - והשקעות זרות לא ייכללו כנראה בחישוב.

אבה יכול כמובן לעשות יותר. ראש ממשלת יפן יכול, למשל, לאלץ חברות למנות דירקטורים עצמאיים רבים (המהווים כיום 9% בלבד מהדירקטורים ביפן, לעומת כ–70% בארה"ב). אבל הגישה שלו חכמה יותר מהניסיון של דרום קוריאה לעשות מיקרו־ניהול לחברות. מדוע שסמסונג תקים מפעל בבית, אם הקמת מפעל בווייטנאם, למשל, יעילה יותר? עדיף לחזק בעלי מניות חיצוניים, במיוחד בחברות המשפחתיות הגדולות, ולפתוח את שוק הבנקאות.

חלק מהפתרונות אינם הולמים, אבל השערורייה האמיתית היא אגירת המזומנים מלכתחילה. המסר למנהלים היפנים והקוריאנים פשוט: אם אתם לא יודעים מה לעשות עם המזומנים, פשוט תחזירו אותם לבעלי המניות. אחרי הכל, זה הכסף שלהם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#