האי־שוויון ששבר את גב הגמל - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האי־שוויון ששבר את גב הגמל

דו"ח שבחן את רמת החיים בעולם בשתי המאות אחרונות חושף כיצד הובילה הגלובליזציה לאי־שוויון בין מדינות

2תגובות

אנגוס מדיסון, שמת ב–2010, היה בין ההיסטוריונים הכלכליים המשפיעים ביותר. ספרו על הכלכלה העולמית ב–2,000 השנים האחרונות הוא קלאסיקה. עכשיו, אחד המוסדות שבהם עבד, הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD), חבר לאוניברסיטת אוטרכט כדי לייצר דו"ח על רמת החיים ב–25 מדינות מאז 1820.

הדו"ח כולל פרטים רבים ומגוונים - ממשכורותיהם של בנאים ביפן של שנות ה–20 ועד לשיעור הרציחות באיטליה של המאה ה–19, והוא מגשר על הפער בין הפנורמה המקרו־כלכלית של מדיסון לבין המחקרים המיקרו־כלכליים של היסטוריונים כמו פיטר לסלט. רוב הממצאים מאמתים את מה שרבים הניחו, גם אם לא ידעו את הפרטים המדוייקים. מספר שנות החינוך עלה בכל מקום. הגובה הממוצע עלה כמעט בכל מקום. כוח הקנייה של משכורות עובדי הבניין גדל בכל מקום, אם כי בבריטניה העלייה היתה פי עשרה ב–1820–2000, בעוד שבאינדונזיה העלייה היתה רק פי שניים.

אי־פי

אך ישנו גם תחום אחד יוצא מן הכלל: אי־השוויון. ניתן היה לצפות שהעולם שבו שלטו שושלת צ'ינג, הצאר ניקולאי הראשון וחברת הודו המזרחית יהיה יותר אי־שוויוני מעולמנו כיום. ואולם, בסין, תאילנד, גרמניה ומצרים, אי־השוויון בהכנסות היה כמעט זהה ב-2000 לעומת רמתו ב-1820. ברזיל ומקסיקו אפילו נהפכו לשוויוניות יותר מבתקופת סימון בוליבאר. רק בכמה מדינות עשירות - כמו צרפת ויפן - אפשר למצוא את הירידה המצופה בטווח הארוך באי־השוויון בהכנסות.

מה שנכון לגבי מדינות אינדווידואליות נכון גם אם מתייחסים לעולם כאל אומה אחת. המחקר משתמש במקדם ג'יני, מדד לאי־שוויון בהכנסות שבו 0 מייצג שוויון מלא (כולם נהנים מאותה הכנסה) ו-1 אי־שוויון מלא (אדם אחד מחזיק בכל ההכנסות).

מדד ג'יני הגלובלי עלה מ-0.49 ב-1820 ל-0.66 ב-2000, אך הדבר לא נבע מהתרחבות הפערים בין העשירים לעניים בתוך המדינות (אי־שוויון במובן הרגיל שלו). האי־שוויון הרגיל חווה תנודתיות במשך 130 שנה עד ל-1950, לפני שנפל בחדות בין 1950 ל-1980, במה שהדו"ח מכנה "המהפכה השוויונית". מאז 1980, הוא עלה שוב (כפי שהראה הכלכלן הצרפתי תומס פיקטי), בחזרה לרמתו ב–1820.

זה מראה שהעלייה באי־שוויון הגלובלי בשתי המאות האחרונות בוודאי הגיעה ממקום אחר; ממה שמכונה "אי־שוויון בין מדינות". הפער הזה, בין מדינות עשירות למדינות עניות, התרחב משמעותית בעת החדשה. ב–1820 המדינה העשירה בעולם - בריטניה - היתה בערך פי חמישה עשירה יותר מהמדינה הענייה הממוצעת. כעת ארה"ב עשירה פי 25 מהמדינה הענייה הממוצעת. מדד ג'יני לאי־שוויון בין מדינות היה ברמה של 0.16 בלבד ב-1820, עד שזינק ל-0.55 ב-1950, ונותר יציב מאז. במלים אחרות, הכוח שמניע את האי־שוויון מאז 1820 הוא התיעוש במערב.

זה מה שגורם לחלוקת ההכנסות הגלובלית להיראות משונה. לחלוקת הכנסות נורמלית יש צורה של פעמון: המספר הרב ביותר של אנשים נמצא באמצע עם זנבות של עשירים ועניים בכל צד. גם ב-2000 וגם ב–1820 יצרה חלוקת ההכנסות צורה של פעמון. ואולם, ב–1970, הצורה של חלוקת ההכנסות היתה של של שתי דבשות. הדבר משקף את היפרדותן של מדינות המערב מרוב העולם והתעשרותן (כלומר, תזוזה ימינה בגרף), מה שייצר דבשת נוספת.

הדו"ח טוען שההתפתחות הזו התרחשה בד בבד עם נסיגה מהגלובליזציה ב-1914–1970. ככל שהגלובליזציה דועכת, טוען הדו"ח, למדינות העשירות יש יותר חופש לנווט את המדיניות המקומית והן משתמשות בה כדי לצמצם את הפערים בין העשירים לעניים. כשהגלובליזציה התפשטה שוב אחרי 1980, ההיפך קרה: "הגלובליזציה הובילה לאי־שוויון גדול יותר בהכנסות בתוך מדינות", מסכם הדו"ח, "בעוד שבה בעת היא הובילה לירידה באי־שוויון בהכנסות בין מדינות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#