שיעור בכלכלה גרועה: למרות ההכנסות מנפט - המשק של ונצואלה גוסס - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שיעור בכלכלה גרועה: למרות ההכנסות מנפט - המשק של ונצואלה גוסס

ונצואלה היא כנראה הכלכלה שמנוהלת באופן הגרוע ביותר בעולם ■ הממשלה מעדיפה להחזיר כסף לנושיה, ובינתיים האזרחים, שסובלים מאינפלציה של 60% וממחסור במוצרי מזון ותרופות, נאלצים להשתמש בכלכלת חליפין כדי להשיג מוצרים חיוניים

15תגובות

נדיר לראות מדינה שמייצרת הרבה נפט ולא מסוגלת לשלם את חשבונותיה בתקופה של מחירי נפט גבוהים. הודות לניהול כלכלי גרוע במיוחד, זהו בדיוק המצב שאליו נקלעה ונצואלה, יצואנית הנפט העשירית בגודלה בעולם.

בסוף הרבעון השני עלו חובותיה של ונצואלה הקשורים לסחר על 21 מיליארד הדולר שהיא מחזיקה כעת בנכסים זרים - כמעט הכל בזהב או בנכסים שקשה להמיר למזומן. באוקטובר חלו מועדי הפירעון של חובות בסך של יותר מ–7 מיליארד דולר. הממשלה מתעקשת שהיא מסוגלת ורוצה לשלם לבעלי החוב הזרים, וכמעט אף אחד לא צופה שהיא תחמיץ את התשלומים. למרות זאת, נשמע מפעם לפעם הביטוי הנורא "חדלות פירעון".

ב–16 בספטמבר הורידה סוכנות דירוג האשראי סטנדרד אנד פור'ס (S&P) את דירוג האשראי של ונצואלה, והעריכה כי המדינה "פגיעה ותלויה בתנאים מקלים עסקיים וכלכליים כדי לעמוד בהתחייבויותיה הפיננסיות". דיווחים כי הממשלה מנסה למכור את סיטגו, החברה הבת לזיקוק בארה"ב של חברת הנפט הממשלתית פטרולאוס דה ונצואלה (PDVSA), עוררו שמועות לגבי בעיות בתזרים המזומנים.

פשיטת רגל מוסרית

גם אם תצליח למלא את התחייבויותיה הפיננסיות הנוכחיות, ונצואלה מפגרת בתשלום חשבונות אחרים. בתחילת ספטמבר, שני כלכלנים מהרווארד שמוצאם מוונצואלה, ריקרדו האוזמן ומיגל אנחל סנטוס, עוררו סערה כשמתחו ביקורת על החלטת הממשלה להמשיך לשלם לנושים באדיקות תוך פיגור בתשלומים של מיליארדים לספקיות מזון, תרופות ומצרכים חיוניים אחרים.

"ההעדפה לשמוט חובות מול 30 מיליון אזרחים בוונצואלה במקום מול וול סטריט", כתבו השניים באתר פרוג'קט סינדיקט, "היא סימן לפשיטת רגל מוסרית של הממשלה". נשיא ונצואלה, ניקולס מדורו, תיאר את האוזמן כ"מתנקש פיננסי" ואיים עליו בתביעה.

כלכלן אחר יליד ונצואלה, פרנסיסקו רודריגז מבנק אוף אמריקה מריל לינץ', סבור שהמחסור במוצרי צריכה בסיסיים נובע מסירובה של הממשלה לאמץ מדיניות שער חליפין הגיונית. בשוק השחור הדולר נסחר לפי שער של יותר מ–90 בוליבר. דולר "רשמי" שווה בין 6.3 ל–50 בוליבר, תלוי באיזה מבין שערי החליפין הרבים של המדינה בוחרים להשתמש. יצוא הנפט ונגזריו, שנקובים בדולר, מהווה 97% מהרווחים הזרים של ונצואלה. שער החליפין הגבוה מדי גורם לכך שהמדינה אינה מרוויחה מספיק כסף: הגירעון התקציבי הגיע בשנה שעברה ל–17.2% מהתמ"ג.

הממשלה סגרה את הפער הזה, בין היתר, באמצעות הדפסת בוליברים. צעד זה הגדיל את היצע הכסף כמעט פי ארבעה בתוך שנתיים, והוביל את ונצואלה לאינפלציה הגבוהה בעולם - יותר מ–60% בשנה. מחירי המזון, על פי נתוני הממשלה, כמעט הוכפלו בשנה האחרונה, דבר שפגע בעניים בצורה הקשה ביותר.

חמור אפילו יותר מהאינפלציה הוא המחסור במוצרים. הבנק המרכזי הפסיק לפרסם את נתוני המחסור בתחילת השנה, אך על פי הערכות עצמאיות, על המדפים בחנויות חסרים יותר משליש ממוצרי הצריכה הבסיסיים.

לדברי פדרי קאבלוס, נשיא פדרציית הרוקחים של ונצואלה, שש מבין כל עשר תרופות אינן זמינות - החל במשככי כאבים, וכלה בתרופות לטיפול בסרטן ובאיידס. אחת מתופעות הלוואי הלא צפויות היתה זינוק בביקוש למי קוקוס, שתושבי ונצואלה בדרך כלל קונים כדי לערבב עם ויסקי. כיום רבים קונים אותם בגלל התכונות האנטי־ויראליות והאנטי־בקטריאליות שמיוחסות להם.

אנשים שאינם מצליחים להשיג את המצרכים בערוצים הרגילים מתחילים לאלתר. הרשתות החברתיות מלאות בבקשות לתרופות דחופות, בעוד שמצרכים חיוניים אחרים - חיתולים, למשל - מוצעים בתמורה לאחרים, כמו חלקי חילוף למכוניות.

בני מזל שיש להם חברים או קרובי משפחה בחו"ל מארגנים סיוע חירום. "בן הדוד שלי בפנמה שולח לאמי תרופה לפרקינסון", מספר תושב קראקס. "היא עולה שם 30 דולר לעומת כמה בוליברים כאן, אבל אי אפשר להשיג אותה בוונצואלה". מפלגת אופוזיציה אפילו ביקשה מהצלב האדום לעזור לטפל במחסור בתרופות.

המצב הכלכלי והחברתי הקשה בונצואלה דוחף רבים לעזוב את המדינה - מרביתם אנשים משכילים וצעירים מהמעמד הבינוני. קשה למצוא נתונים רשמיים ומקיפים, אך מחקרים של אקדמאים ומנהיגים עסקיים מעריכים כי לפחות מיליון איש עזבו את המדינה מאז עלייתו לשלטון של הוגו צ'אווס ב–1999, וכי הקצב הואץ תחת שלטון יורשו, ניקולס מדורו. להערכת טופס פאס, סוציולוג באוניברסיטה המרכזית של ונצואלה, כ–1.6 מיליון איש - 6% מהאוכלוסייה - חיים מחוץ למדינה. כמעט 90% מהם עזבו מאז 1999 וכ–90% מהם הם בעלי תואר ראשון לפחות.

סגירה לילית של הגבול

הבלגאן הזה נוצר לא רק כתוצאה מתלות בייבוא ומחסור בדולרים, אלא גם עקב ניהול כושל של התעשייה המקומית. חלק מיצרניות המזון במדינה הולאמו, והפיקוח על המחירים מותיר לעתים את החברות בהפסד. באחרונה אושרו העלאות מחירים, אך היצרניות אומרות כי לא ניתן לשמור על תפוקה נורמלית עם מדיניות כזו.

הממשלה, מצדה, תולה את האשמה במה שהיא מכנה "מלחמה כלכלית" וסחר במוצרים מוברחים. היא החלה לסגור מדי לילה את הגבול עם קולומביה, ומתכננת ליטול טביעות אצבע מקונים כדי למנוע "רכישות מוגזמות".

ואולם, הסיכויים לשינוי המצב קלושים בלבד. ב–2 בספטמבר מדורו החליף את סגן הנשיא לענייני כלכלה, רפאל רמירז, בגנרל מהצבא. רמירז גם איבד את תפקידו כיו"ר PDVSA במסגרת החילופים, שהעבירו אותו למשרד החוץ. תחת ניהולו של רמירז PDVSA לא שגשגה; יצוא הנפט צנח ביותר מ–40% מאז 1997 בגלל היעדר השקעות, מה שפגע ברווחים כתוצאה מעליית המחירים. עם זאת, רמירז היה היחיד בקבינט שתמך בהאחדת שערי המטבע, בקיצוץ בסובסידיות דלק ובריסון היצע הכסף.

רחובותיה של ונצואלה רגועים כיום יותר משהיו לפני כמה חודשים, כשעימותים אלימים בין מפגינים לבין כוחות הממשלה הביאו למותם של יותר מ–40 אנשים. נראה גם שהחילופים בממשלה חיזקו את כוחו של מדורו. בעלי האג"ח בוודאי ימשיכו לקבל את כספם, אך נראה שהמחיר של הישרדות שלטון המהפכה הוא מותה האטי של ונצואלה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#