לא על המילקי לבדו: מה מוציא את ההמונים בעולם למחאה? - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לא על המילקי לבדו: מה מוציא את ההמונים בעולם למחאה?

ההמונים יוצאים לרחובות בעיקר בגלל מוצרי צריכה בסיסיים יותר ממילקי ■ אבל זה לא אומר שהמצוקה כאן לא אמיתית ■ הפינוק העיקרי הוא של הממשלה, שלא ניצבת מול המון זועם

7תגובות

קוטג', מילקי, פסק זמן, דיור - אלה המוצרים שמחיריהם מוציאים את הישראלים מהשלווה היחסית בין עימות ביטחוני אחד לאחר. ואולם, ברחבי העולם אפשר למצוא תדירות לבקרים מחאות על יוקר המחיה בכלל, ועל התייקרות של מוצרים מסוימים. המחאה העזה והנוקבת ביותר תתרחש בדרך כלל במדינות הרבה פחות עשירות מישראל, שבהן חיי האזרחים תלויים במוצרי יסוד.

המוצר הנפוץ ביותר הוא דלק, שמניע כלי רכב, מחמם בתים ומפעיל את בתי החרושת והעסקים. בגאנה השנה, באיראן בשנה שעברה, ובמקומות רבים, בעיקר כאלה שבהם הממשלה מסבסדת את הדלק, התעוררו מחאות קולניות, ולעתים אלימות, נגד התייקרות מקור האנרגיה הבסיסי הזה. ללא דלק זול, פרנסתם של רבים תאבד - ואותם אנשים שהדלק מניע באופן ישיר את פרנסתם, כמו נהגים, הם המשתתפים העיקריים במחאה.

רויטרס

מזון הוא המצרך הבסיסי ביותר שבגללו יוצאים אנשים לרחובות. גם כאן, כמו במקרה של הדלק, המחאות הנפוצות ביותר הן נגד התייקרות מוצרי יסוד, כמו לחם, קמח, אורז, שעועית ופול. בווייטנאם, במצרים, באיראן ובגאנה, כשמוצרים אלה מתייקרים - אנשים עלולים להגיע לסף רעב.

בקצה אחד של הקשת הרחבה שבה נמצאת המחאה של ישראל העשירה יחסית (הכנסה שנתית של כ-30 אלף דולר לנפש, במונחי שוויון כוח קנייה), נמצאות המחאות של האיכרים החיים מהיד אל הפה בווייטנאם (הכנסה שנתית של 4,100 דולר לנפש), ושל נהגי המוניות במצרים הדלה (10,000 דולר לנפש) החוסמים את הרחובות; בקצה השני נמצאות המחאות השבעות יותר של בעלי חשבונות בנק בארה"ב, שסגרו את חשבונותיהם במחאה על העלאת העמלות בכרטיסי החיוב של הבנק, או של הצרפתים, שרוצים להמשיך לעשן סיגריות מבלי לקחת משכנתא.

אמנם מילקי הוא מוצר שאפשר לחיות בלעדיו בקלות, אבל קשה לומר שזוהי מחאה של מפונקים. מדובר במצוקה אמיתית. מחיר רוב המוצרים שאנחנו קונים בישראל גבוה בהשוואה עולמית, והם התייקרו מאוד בשנים האחרונות, בעוד שהשכר שלנו לא עלה. התוצאה היא שאנחנו יכולים לחסוך פחות, אם בכלל, או שאנחנו צריכים להוריד את רמת החיים שלנו.

הפינוק העיקרי הוא דווקא זה של הממסד והשלטונות, שניצבים בישראל בפני מחאה מנומסת ובעיקר הכרזתית, ולא בפני המונים זועמים המניפים אגרופים בכיכר העיר. אבל עוד חזון למועד.

בלומברג

הדלק שהצית את המחאה / נדן פלדמן וישראל פישר

המחאה של אזרחי גאנה נגד יוקר המחיה הוציאה בקיץ האחרון אלפים לרחובות הערים הגדולות, לאחר שהממשלה החליטה לבטל סבסוד של 23% במחיר הדלק. הנטל הכלכלי על האזרחים גבר בעקבות העלאת מסים, זינוק באינפלציה ופיחות של כ–30% במטבע המקומי, שהקפיץ את מחירי מוצרי היסוד.

ביולי הוציאו מחירי הדלק את ההמונים לרחובות בכמה מקומות בעולם. באקרה, בירת גאנה, פתחו אלפי מפגינים במחאה ססגונית במיוחד - שכללה תזמורות, שירה וריקודים - וגרמה לפקקי ענק במרכז העיר. מנהיגי המחאה, שתקפו את הניהול הכלכלי הכושל של הממשלה, הגישו לשר העבודה עצומה שעיקרה תביעה להחזרת הסבסוד על הדלק.

באחרונה הכריזה ממשלת גאנה על תוכנית אסטרטגית שאפתנית - להיהפך למדינה מפותחת בתוך עשור. ואולם בינתיים, אזרחיה קובלים על מדיניות כושלת של ליברליזציה בשווקים, שהביאה לירידה ברמת החיים ולפגיעה קשה בעניים.

בקהיר גם זעמו ביולי על מחירי הדלק. נהגי מוניות ומיניבוסים חסמו את רחובות העיר, הפקוקים ממילא, בעקבות העלאה מפתיעה של מחירי הדלק - 78% בתוך יום אחד.

אחמד מהאר, נהג מונית מקהיר, אמר ל"גרדיאן": "אפילו הבשר יקר יותר כיום, כי הנהגים אומרים שיקר להוביל אותו. הנשיא חושב שנסבול את זה?" כעבור כמה ימים נרגעה המחאה, והתושבים התנחמו במזון זול שהעמיד הצבא המצרי למכירה כדי לפייס את המוחים.

הבהלה לאורז / נדן פלדמן

ב-2008, כששוקי העולם החלו ליפול בזה אחר זה במה שייהפך למשבר הפיננסי הגדול בדורנו, ענף אחד בשוק הסחורות סבל דווקא מזינוק חד. בתוך שלושה חודשים הוכפל מחירו של האורז - מצרך מרכזי בתזונה של מחצית מאוכלוסיית העולם, מרביתה ענייה.

עליית מחיר האורז, שנבעה בעיקר מיבול דל והטלת מגבלות גידול מצד חקלאים שחששו ממחסור, היתה חלק מגל עליות במחירי התבואות, שהביא לתסיסה והתנגשויות אלימות במוקדים שונים: בפקיסטן נשלחו אלפי חיילים להגן על משאיות חיטה וקמח; באינדונזיה הגיבו מפגינים באלימות על המחסור בסויה; מחאות מזון פרצו גם בגינאה, במקסיקו, במרוקו, באוזבקיסטן ובתימן.

הממשלות, שנגדן הופנה זעם ההמון, מצאו עצמן בין הפטיש לסדן: הן חששו לחייב את החקלאים למכור את האורז במחיר נמוך, מחשש שאלה ימצאו מסלול עוקף (יאגרו אורז, או יצמצמו במכוון את כושר הגידול); חלק מהממשלות של מדינות המייבאות אורז, כמו האיטי והפיליפינים, נאלצו לסבסד את מחירו, בעוד שממשלות של מדינות המייצאות אורז, כמו מצרים והודו,

הטילו מגבלות שונות על היצוא כדי לעמוד בביקוש המקומי. להרגעת המצב סייע תקציב חירום של 200 מיליון דולר מארה"ב, שיועד לממשלות במצוקה.

בלומברג

אמהות באיראן נגד מחירי החלב והלחם / רונית דומקה

כשיוקר המחיה באיראן זינק בעשרות אחוזים בקיץ 2012, על רקע הכבדת הסנקציות המערביות, התארגן במדינה חרם ספונטני של שלושה ימים על מוצרים בסיסיים, בהם חלב ולחם.

את החרם יזמה קבוצה של אמהות, שהתארגנה בפורומים באינטרנט, כדי למחות על כך שהן לא יכולות להרשות לעצמן לקנות מוצרים בסיסיים לילדיהן, לאחר שמחירי מוצרים, בהם לחם, זינקו ב-33% בתוך שבועיים.

המסר התפשט בהודעות טקסט וברשתות החברתיות, והאיראנים נרתמו למטרה. מאפיות ומכולות בטהרן דיווחו על צניחה של 90% במכירות הלחם והחלב בשבוע האחרון של יוני 2012. חודש לאחר מכן פרצו מהומות בעיר נישאפור במדינה, במחאה על עליית מחירי העוף בחודש הרמדאן. ממשלתו של אחמדינג'אד לא הגיבה, אלא ניסתה רק לטפל בצניחת המטבע המקומי, הריאל - גם כן ללא הצלחה, ובסופו של המחאה דעכה.

איווקו

בברזיל ובצ'ילה נלחמים במחירי התחבורה / ישראל פישר

ביוני 2013, כשעיני כל העולם היו נשואות אל ההכנות למשחקי המונדיאל בברזיל, גדשו המונים את רחובות הערים הגדולות במדינה בהפגנות המחאה הגדולות ביותר מזה 20 שנה. ההפגנות החלו במחאה על ניסיון להעלות את תעריפי התחבורה הציבורית, אך התרחבו במהרה ונהפכו למחאה נגד השחיתות, חוסר היעילות של השלטון וההשקעה המופרזת בהכנות לקראת גביע העולם בכדורגל והמשחקים האולימפיים. אף שכמה מהערים הגדולות חזרו בהן מהעלאת תעריפי הנסיעה, נמשכו ההפגנות.

אחרי שבוע של הפגנות, הודיעה נשיאת ברזיל, דילמה רוסף, כי הממשלה תשקיע 23 מיליארד דולר נוספים במערכת התחבורה הציבורית.

בסנטיאגו, בירת צ'ילה, חסמו בספטמבר האחרון אלפי תושבים את הכניסה לרכבת התחתית במדינה בשל עלייה בתעריפי הנסיעה בתחבורה הציבורית, שנחשבו גבוהים מאוד עוד קודם לכן. ההפגנות לא נרגעו, והתרחבו בתחילת החודש לדרישה לרפורמה בחינוך, והמשטרה המקומית נאלצת להתמודד כמעט בכל יום עם אלפי סטודנטים שמפוזרים בתותחי מים ובגז מדמיע.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#