האם ניגון ספר אלקטרוני לפני השינה נחשב לשעת סיפור או סתם זמן מסך?

במשך שנים, מומחים להתפתחות הילד ייעצו להורים להקריא לילדיהם החל משלב מוקדם ולעיתים קרובות ■ בעידן שבו קריאת ספר משמעה במקרים רבים העברת אצבע על מסך מגע - מה צריכים ההורים לעשות?

ניו יורק טיימס
דגלאס קנקואה
ניו יורק טיימס
דגלאס קנקואה

קליפורד הכלב האדום הגדול נראה נהדר באייפד. הוא גם נשמע טוב - הקישו על המסך ושימעו אותו מתנשף כשמשאית כחולה נכנסת לתמונה. "סעי, משאית, סעי!" קורא הקריין. האם זה נחשב לסיפור לשעת שינה, או שזה סתם זמן מסך לתינוקות?

זוהי שאלה שהורים, חוקרים רופאי ילדים נאבקים לספק לה תשובה לנוכח המעבר של ספרי ילדים, כמו כל שאר סוגי הספרים, למדיה הדיגיטלית.

במשך שנים, מומחים להתפתחות הילד ייעצו להורים להקריא לילדיהם החל משלב מוקדם ולעיתים קרובות, בהסתמך על מחקרים שמצביעים על היתרונות בתחום השפה ולכישורים החברתיים שהקראת ספרים מעניקה. ביוני, האקדמיה האמריקאית לרופאי ילדים ייעצה לרופאים להזכיר להורים מדי ביקור כי עליהם להקריא לילדיהם מרגע הלידה, ולהמליץ להורים על ספרים באותה התלהבות שבה ממליצים להם על חיסונים ועל ירקות.

מצד שני, האקדמיה ממליצה בתוקף על אפס זמן מסך לילדים מתחת לגיל שנתיים, ופחות משעתיים של זמן מסך ליום לילדים גדולים יותר.

בתקופה שבה קריאה משמעה במקרים רבים העברת אצבע על מסך מגע, וחנויות האפליקציות מתפקעות בשלל תוכנות קריאה ומשחקי למידה שמיועדים לתינוקות ולפעוטות - מה על ההורים לעשות?

התשובה, על פי החוקרים, עדיין לא ברורה לחלוטין. "אנחנו יודעים איך ילדים לומדים לקרוא", אומר קייל סנואו, מנהל מחקר באגודה הלאומית לחינוך ילדים, "אבל אנחנו לא יודעים איך התהליך מושפע מהטכנולוגיה הדיגיטלית". הבעיה היא שהטכנולוגיה חדשה כל כך. מכשירי טאבלט וקוראים אלקטרוניים לא נמצאים בשימוש זמן רב מספיק כדי לאפשר מחקרים ארוכי טווח על השפעותיהם הלימודיות.

"האינטראקציה 
הולכת לאיבוד"

ד"ר פמלה היי, רופאת הילדים שכתבה את ההמלצות מיוני לקבוצת רופאי הילדים, אומרת שבכוונה לא הייתה בהמלצות התייחסות ספציפית לספרים אלקטרוניים. "ניסינו לנסח מדיניות מבוססת ראיות בנוגע לסוגיית הקריאה החל מגיל צעיר מאוד", היא אומרת. "אבל עדיין אין מספיק נתונים על ספרים אלקטרוניים".

עם זאת, יש כמה מחקרים חדשים שמרמזים שקריאה לילד ממכשיר אלקטרוני מחלישה את הדינמיקה שמניעה את התפתחות השפה. "יש הרבה אינטראקציה כשמקריאים ספר לילד", אומרת ד"ר היי. "הוא הופך את הדפים, מצביע על תמונות, מדבר על הסיפור. הדברים האלה הולכים לאיבוד כשקוראים מספר אלקטרוני".

ילד עם טאבלט אייפד ילדים
צילום: ניו יורק טיימס

במחקר שנערך ב-2013 גילו החוקרים שילדים בגיל 3 עד 5, שהוריהם קראו להם מספר אלקטרוני, הפגינו רמה נמוכה יותר של הבנת הנקרא מילדים שהוריהם הקריאו להם מספרים מודפסים. הסיבה היא, לדבריהם, שהורים וילדים שמשתמשים בקוראים אלקטרוניים מתמקדים זמן רב במכשיר על חשבון הסיפור (למסקנה זו הגיעו גם עוד שני מחקרים לפחות).

"הורים פשוט שמו את הידיים שלהם על הידיים של הילדים ואמרו 'חכה, עוד אל תלחץ על הכפתור. קודם תסיים את הדבר הזה'", אומרת ד"ר ג'וליה פאריש־מוריס, פסיכולוגית התפתחותית מבית החולים לילדים בפילדלפיה, ומחברת עיקרית של מחקר של אוניברסיטת טמפל בנושא מ–2013. הורים שהשתמשו בספרים קונבנציונליים נטו יותר ליישם את מה שמכונה אצל חוקרי החינוך "קריאה דיאלוגית", מעין דיון הלוך־ושוב בסיפור ובקשר שלו לחיי הילד, שמחקרים הראו כי הוא חיוני להתפתחות השפתית של הילד.

סיבוך נוסף נובע מהעובדה שפחות ופחות ספרים אלקטרוניים לילדים עונים על ההגדרה הפשוטה של ספר, לדברי החוקרים. עם התפתחות הטכנולוגיה, המו"לים מוסיפים משחקונים ואפקטים שמעודדים הסחות דעת.

"הדבר שאנחנו רוצים כשאנחנו מקריאים לילדים ספר הוא שתתפתח שיחה", אומרת קתי הירש־פייזק, מרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטת טמפל ומחברת־שותפה של המחקר מ–2013. "אבל אם בספר יש דברים שמפריעים לשיחה, כמו משחק שנדחף באמצע, הרי שהוא לא מספק את אותם יתרונות של ספר מהסגנון הישן".

אפקט בייבי איינשטיין

מו"לים של ספרים אלקטרוניים ומפתחי אפליקציות טוענים כמובן כי האינטראקטיביות היא יתרון חינוכי, ולא הסחת דעת. רבים מהאפקטים - הנביחה של קליפורד, הקריינות המנומנמת של "לילה טוב ירח" - עוזרים לילד ללמוד את השפה, לטענתם.

יש עדויות שתומכות בטענות האלה במידת מה, לפחות ביחס לטכנולוגיות אחרות. מחקר שערכה אוניברסיטת ויסקונסין ב–2013 העלה שבני שנתיים למדו מלים במהירות רבה יותר באמצעות אפליקציה אינטראקטיבית לעומת באמצעות אפליקציה שאינה דורשת שום פעולה.

אבל בכל הנוגע ללמידת שפה, אומרים החוקרים, שום טכנולוגיה לא יכולה להחליף מדריך בשר ודם - גם אם הילד נראה קשוב מאוד.

פטרישיה קאהל, מנהלת המכון למדעי הלמידה והמוח באוניברסיטת וושינגטון, עמדה ב–2003 בראש מחקר שהשווה בין קבוצה של תינוקות בני תשעה חודשים שמדריך שהיה עמם באותו חדר דיבר אליהם במנדרינית, לבין קבוצה של תינוקות שראו מדריך מדבר אליהם במנדרינית בדי־וי־די. ילדים מקבוצה שלישית נחשפו לאנגלית בלבד. "על פי האופן שבו הילדים בהו במסך, נראה ברור שהם לומדים טוב יותר מהדי־וי־די", היא אומרת. אבל סריקות מוח ומבחני שפה חשפו שקבוצת הדי־וי־די "לא למדה כלום".

"מדדי המוח שלהם נראו בדיוק כמו של קבוצת הבקרה שנחשפה רק לאנגלית. הקבוצה היחידה שלמדה היתה קבוצת האינטראקציה האנושית". במילים אחרות, "העניין הוא שידברו אתך, לא אליך. זה מה שגורם לילדים ללמוד שפה", אומרת הירש־פייזק.

כיום, מה שגילתה ד"ר קאהל מכונה בדרך כלל אפקט "בייבי איינשטיין", על שם סדרת קלטות הווידאו הפופולרית, שהקסימה ילדים מסוף שנות התשעים ועד אמצע שנות האלפיים, אך נמצא קשר שלילי בינה לבין התפתחות יכולות שפה בקרב תינוקות. ב–2009, לנוכח איום בתביעה קיבוצית, הציעה חברת וולט דיסני החזר כספי לרוכשי הקלטות.

"אין לי רגשי אשמה בגלל קצת זמן מסך"

באופן דומה, הסכנה הגדולה ביותר שטמונה בספרים האלקטרוניים שקוראים את עצמם לילדים, או שמעסיקים אותם עם משחקים, היא שהם עלולים לגרום להורים לזנוח את מחויבויותיהם החינוכית, לדברי סנואו מהאגודה הלאומית לחינוך ילדים.

"קיימת אפשרות שספרים אלקטרוניים ייהפכו לשמרטפים האוטומטיים של הדור הנוכחי, בדומה לטלוויזיה", הוא אומר. "אנחנו לא רוצים שההורים יגידו, 'אין לי סיבה לשבת כאן ולהפוך דפים ולהגיד לילד שלי איך לקרוא את המלה הזאת, כי האייפד כבר עושה את זה בשבילי'".

אלא שייתכן שההורים יתקשו להימנע מהתלות בטאבלטים. קלודיה ראלי, אם לשלושה ילדים בני פחות משש שנים ממישיגן, אומרת שהקפידה להישמע להנחיות אקדמיית רופאי הילדים האמריקאים, אך אז גילתה שעליה להעסיק את ילדה הקטן, טדי, בזמן שיעורי השחייה של אחותו. "אתם יודעים כמה קשה לחכות באיזה מקום עם ילד בן שנתיים", היא אומרת. "וככה הוא הכיר את האייפד. האייפד מנע ממנו לקפוץ לבריכה".

"התייחסתי אל האייפד כאל מכשיר מציל חיים", היא אומרת וצוחקת. רגשי האשמה, היא מוסיפה, לא הציקו לה זמן רב. "אני קוראת לילדים שלי כל יום מהיום שנולדו", היא אומרת. "ויתרתי על להרגיש רגשי אשמה בגלל קצת זמן מסך".

אפילו פעילי האוריינות אומרים שההנחיות הקיימות קשות להגשמה, ושקצת זמן מסך לא נמצא בראש רשימת הטעויות ההוריות. "יש לך ילד ואתה רוצה להישמע להנחיות של איגוד הרופאים, אבל אז צריך לדבר עם הסבא והסבתא בסקייפ", אומר סנואו. "האם באמת יש מקום להלקאה עצמית בגלל זה? אולי זה לא הדבר הכי נורא בעולם. הבעיה האמיתית היא כשאתה בחדר אחר ואתה מדבר בסקייפ עם התינוק שלך כי הוא אוהב את זה".

גם אם זמן המסך כאן כדי להישאר כחלק מהילדות החדשה - נראה שגם הספרים המודפסים לא עומדים להיעלם בקרוב. הורים מבחינים במרכיב רגשי שקיים בספרי נייר ודיו, שבינתיים לא נמצא במקביליהם האלקטרוניים, מרתקים ומושכי תשומת לב ככל שיהיו.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ