מתעשרים, אבל פחות: הכלכלות המתעוררות נבלמות - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מתעשרים, אבל פחות: הכלכלות המתעוררות נבלמות

מספר התושבים שחיים בעוני קיצוני במדינות המתפתחות צנח ביותר מחצי מאז שנת 2000 ל-10% מהאוכלוסייה - והשינוי עורר תקוות לסגירת הפערים מול הכלכלות העשירות ■ ואולם כיום, קצב הצמיחה צונח - ועלויות כוח האדם הנמוכות ויכולת הייצור שהתפתחו בהן עלולים לא להספיק

אין מקום שבו השלכות ההבדלים בקצב הצמיחה בולטות יותר מאשר בדלתת נהר הפנינה בדרום סין. בלוע הנהר יושבת הונג קונג - עיר שרמת החיים בה עולה על זו של רוב הערים העשירות באירופה. אם ממשיכים קצת צפונה מגיעים לעיר שנזן, שכלכלתה צומחת בקצב מהיר מאז שהוקמו בה מתחמים כלכליים ב–1980 וההכנסה בה היא כמחצית משל הונג קונג.

צפונה משם נמצאת גואנג'זו, בירת מחוז גואנגדונג, שבה ההכנסה הממוצעת לנפש היא כרבע משל הונג קונג, בדומה לזו שבאלג'יריה או בקוסטה ריקה. מערבית משם נמצאים גואנגשי ויונאן - מחוזות שתושביהם עדיין לא נהנים מהשגשוג הסיני, וההכנסה הממוצעת בהם היא כעשירית מזו שבהונג קונג, בדומה לזו שבאנגולה או בקונגו.

הגל שסחף ב–15 השנים האחרונות סינים רבים מאזורי הספר של העוני אל העושר היה חסר תקדים. במונחי שוויון כוח קנייה, התוצר לנפש בשווקים המתעוררים כמעט הוכפל בין שנת 2000 ל–2009. קצב הצמיחה השנתית הממוצע בעשור הזה היה 7.6%–4.5% מעל לקצב במדינות העשירות. כתוצאה מכך, הפער בצמיחה בין העולם המפותח לעולם המתפתח הצטמצם במהירות.

אי–פי

קצב הצמיחה הזה גם נתן מכה ניצחת לעוני. שיעור האוכלוסייה במדינות המתפתחות שחיה בפחות מ–1.25 דולרים ביום (ההגדרה הבינלאומית לעוני) נפל מ–20% בשנת 2000 לפחות מ–10% כיום, לפי הערכת Centre for Global Development המבוססת על דו"ח של הבנק העולמי. הירידה הזאת עוררה תקוות גדולות לעתיד. אך כעת, התקוות האלה מתפוגגות. ניתוח נתוני התמ"ג לנפש של חטיבת ICP של 
הבנק העולמי, שמביא בחשבון הערכה מחודשת של יוקר המחיה, מראה כי צמצום הפערים הואט.

מאז 2008 ירדו שיעורי הצמיחה במדינות המתעוררות בחזרה לכיוון של המדינות המפותחות. כשמביאים בחשבון את הערכות ICP, התמ"ג הממוצע לנפש במדינות המתעוררות לפי מונחי שוויון כוח קנייה צמח רק ב–2.6% מהר יותר מהתמ"ג האמריקאי ב–2013. אם סין לא נכללת בחישובים, ההבדל הוא רק של 1.1%. בקצב הנוכחי, עד שהמדינות המתפתחות ישתוו לרמות ההכנסה של המדינות העשירות יעברו 50 שנה, אך ללא סין - 115 שנה.

קשה יהיה לשחזר את הצמיחה המהירה שחוו בעבר כלכלות כמו יפן ודרום קוריאה, אם בכלל. רוב הצמיחה בשנים האחרונות נבעה מתהליך היפר־גלובליזציה שהניעה סין, אשר התבסס על ליברליזציה של הסחר ועל התקדמות טכנולוגית. יפן ודרום קוריאה, בשעתן, נאלצו לפתח יכולות תעשייתיות וטכנולוגיות בהדרגה מאפס, אך סין לא היתה צריכה הרבה מעבר לכוח אדם זול ואת הרגולציות והתשתיות הדרושות כדי להניע במהירות מוצרים ממקום למקום.

דברים שהייצור לא יכול לעשות

מאז 2008 הואטה הצמיחה בעולם המתעורר. הצמיחה בסין ירדה משיא של יותר מ-14% ב-2007 לקצת יותר מ-7%. הסחר, שצנח במשבר הכלכלי העולמי, חזר לעלות ב-2010, אך בקושי שמר על קצב הצמיחה שלו בשנתיים האחרונות. הבנקים המרכזיים התחילו לצמצם את התערבותם, וזרימת ההון העצומה לעולם המתעורר נעשתה הפכפכה יותר.

הגורמים שהקלו על בניית יכולת תעשייתית לא עודדו את התפתחותן של תשתיות פיסיות וכושר עיצוב ושיווק שעוזרים לשמר את הצמיחה בייצור. סין וכלכלות מתעוררות אחרות ניצלו את שנות הצמיחה המהירה לפיתוח יכולות טכנולוגיות וניהוליות ולהשקעה בתשתיות. אחרות השיגו פחות התקדמות.

תלות הצמיחה בתיעוש היא בעייתית, כי ככל שמדינות מתפתחות, נתח התעסוקה בייצור יורד. בשלבים מתקדמים של התיעוש, תרומתו לכלכלה פוחתת והולכת. היות שהייצור כנתח מהכלכלה הגיע כבר לשיא וירד בינתיים, תהליך הדבקת הקצב של הכלכלות המתעוררות עלול להתעכב ברמות נמוכות של הכנסה.

ייתכן שהגל הזה מתקרב למיצוי הפוטנציאל. לפי ניתוח של מכון המחקר גרוות' סנטר, תפוקת התעשיות עתירות כוח האדם של הודו ירדה עם הזמן, למרות עלויות כוח האדם הנמוכות. אחד הגורמים לכך הוא חוקי העבודה המחמירים, שפוגעים ביתרון התחרותי של שכר נמוך. רבות מהכלכלות שהרוויחו הכי פחות מגל הצמיחה האחרון הן "מקרים קשים" - שבהם התשתיות הכי פחות מפותחות, הממשלות הכי מושחתות והביטחון הבסיסי חלש.

לא תהליך טבעי

ייתכן שיש דרכים להתקדם - למי שמוכנים לצעוד בהן. סבב חדש של ליברליזציה בסחר העולמי, המתמקד בשירותים, עשוי להצית גל גלובליזציה חדש. בשעה שחשיבותה של התעסוקה התעשייתית יורדת בכל העולם, הפיתוח מעביר יותר ויותר עובדים מחקלאות למשרות שירותים עירוניות. הרחבת מגוון השירותים שנסחרים בקלות בין מדינות עשויה לאפשר ליותר עובדים מכלכלות מתפתחות להשתתף במגזרים עם רמות יצרנות ושכר גבוהות יותר.

ואולם הסחר בשירותים עדיין מוגבל מאוד. מועדון המדינות העשירות עשה בעיקר מאמצים לנהל משא ומתן להסכם סחר בשירותים (TISA), שמעדכן הסכם שנחתם ב–1995, אך לא הושגה הרבה התקדמות. הסרת מחסומי סחר עולמי נוספים והשקעה בתשתיות בכלכלות העניות בעולם עשויים גם כן להסיר את המחסומים בפני השתתפות בסחר העולמי באזורים כמו אפריקה שמדרום לסהרה. צעדים כאלה היו רכיב חיוני בהסכם האצת הסחר שנידון בארגון הסחר העולמי בשנה שעברה. עם זאת, ההסכם ההוא נכשל בשל ההתנגדות מצד הודו לכללים בתחום החקלאות שנכללו בו.

לא נראה שאף אחד מהצעדים האלה יוביל לזינוק בסחורות ולהיפר־גלובליזציה, כפי שנראו במאות השנים הקודמות. בהיעדר תמריצים שכאלה, ההיסטוריה מלמדת שתהליך הדבקת הקצב יהיה ממושך וקשה, ויתבסס על שיפור אטי במוסדות ובכישורי כוח העבודה. 15 השנים האחרונות שינו את התפישות הרווחות לגבי האפשרויות הקיימות - אך הן גם הטעו אנשים לחשוב שהתקרבות הכלכלות המתעוררות למפותחות היא תהליך טבעי. נראה כי כעת העולם נזכר שזה דבר שלא קל לעשותו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#