התותחים רועמים? הקופות הרושמות של התאגידים הבינלאומיים ממשיכות לצלצל - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

התותחים רועמים? הקופות הרושמות של התאגידים הבינלאומיים ממשיכות לצלצל

חוסר יציבות גיאופוליטית הוא סיכון שחברות לא יכולות להתעלם ממנו - אך הוא כבר אינו מעמיד אותן בסכנת קריסה

תגובות

דאעש היא אולי איום גיאופוליטי, אך בינתיים הוא לא מסוכן במיוחד לעסקים. במרחק של יום נסיעה מאזור המלחמה, בעיראק הכורדית, שלוש חברות נפט מערביות - גנל, DNO וגולף קיסטון - ממשיכות לשאוב נפט ולהעבירו בצינורות או במשאיות לטורקיה. שווי השוק המשותף שלהן צנח, לאחר שדאעש השתלטה על מוסול ביוני, אך מאז התאושש והוא מסתכם כעת ב–8.3 מיליארד דולר - ירידה של 29% לעומת תחילת השנה. זוהי צניחה משמעותית, אך לא גרועה ביחס לחברות שפועלות בחזית הפנאטיות.

"עברנו ממקום קצת מתוסבך, במונחי ביטחון, למלחמה של ממש", אומר מנכ"ל אחת החברות שפועלות באזור. עם זאת, הוא מאמין שהמיליציה הכורדית החמושה היטב תגן על העסק שלו. עד כה, משקיעים עידכנו את המודלים הפיננסיים שלהם, אבל לא ברחו. כעת, לדברי המנכ"ל, אנליסטים מניחים כי עלות ההון (המחיר הנדרש כדי לממן פעילות עסקית, כשיעור מההשקעה) באזור היא 15%, לעומת 12.5% לפני התקיפות של דאעש.

השילוב של חוסר יציבות עם המשך עסקים־כרגיל נכון לעולם כולו. בספרו החדש מתאר הנרי קיסינג'ר, הגורו של אסטרטגים בתחום מדיניות החוץ, עולם שבו הכאוס מאיים - והאלימות באוקראינה, במזרח התיכון ובים סין הדרומי מחזקת את טענתו. תיאורטית, לאחר 20 שנות התרחבות גלובלית, התאגידים הבינלאומיים כיום פגיעים מעולם. כ–20%–30% מהכנסותיהן של חברות מערביות הנסחרות בבורסה מגיעות משווקים מתעוררים - כמעט כפליים מהשיעור באמצע שנות ה–90.

לא מדובר רק במגזר הנפט, גם גאוני ענף הטכנולוגיה ומשווקי תיקי יוקרה - כולם עומדים בפני סיכונים פוליטיים. הם עשויים להגיע בצורה של חוסר יציבות במטבע, רגולציה נקמנית, הגבלות על החזרת מזומנים למדינות הבית שלהן, ופגיעה בייצור, כמו גם סנקציות ואף הלאמה. ואולם עד כה, כל המהומות הגיאופוליטיות לא ממש השפיעו על חברות או על השווקים הפיננסיים. היו קצת זעקות כאב. קרלסברג, אדידס, סוסייטה ז'נרל וחברות אחרות חוו צניחה במחירי מניותיהן, או מחקו ערך נכסים, בשל הסכסוך עם רוסיה. סך ההפסדים של חברות מערביות ברוסיה מגיעים ל–35 מיליארד דולר, בהתבסס על מחיקות ערך מתוכננות ושוויין של עשר החברות שהכי נחשפו לרוסיה.

אך זוהי טיפה בים התאגידי. מדד סיכון פוליטי המחושב על ידי דן אנד ברדסטריט נמצא כעת ברמתו הגבוהה מאז 1994 - בין היתר, כתוצאה מהמשבר בגוש היורו. ואולם מדד התנודתיות של בורסות וול סטריט, VIX - המכונה גם "מדד הפחד" - נמצא בקרבת שפל של 20 שנה.

אי־פי

יש הסבר אחד ברור: המקומות שבהם יש עימותים אלימים, חשובים פוליטית - אך קטנים מבחינה כלכלית. המזרח התיכון, צפון אפריקה, רוסיה ואוקראינה יחדיו, אחראים ל–7% בלבד מהתמ"ג העולמי. "אלו הם פצעים קלים בלבד", אומר אחד מראשי הבנקים של וול סטריט. רק 2% מההשקעות הזרות של חברות אמריקאיות, יפניות ובריטיות נמצאות במדינות אלה. מנכ"לים רבים מודאגים יותר מהתובעים האמריקאים מאשר מהג'יהאדיסטים.

מערכות העצבים של התאגידים הבינלאומיים - הפעילות הפיננסית והמחשוב שלהם - עדיין מבוססות בעיקר במערב, בסינגפור או ביפן. ב–1973, 1979 ו–1990, ביטא מחיר הנפט את חוסר היציבות של המזרח התיכון ברחבי העולם. אך מקורות האנרגיה בעולם מגוונים יותר מבעבר. לארה"ב יש המון גז פצלים, ולכך מתווספת מדיניות מוניטרית מרחיבה, המעודדת את השווקים.

בינתיים התברר כי חברות מצליחות יותר מהצפוי לספוג סיכונים. זה לא ממש קשור לעצות של פרשנים פוליטיים, ויותר קשור להיגיון בריא. אחד המנכ"לים אומר שאין חלופה לביקור של דירקטורים במקום הפעילות של החברה. "כך מקבלים תחושה של מה קורה בשטח", הוא מסביר. "זה עדיף מלשבת בחדר דירקטוריון עם טבלאות יפות, כשהאנליסט הצעיר החדש מספר לכם מה קורה באפריקה".

משבר או הזדמנות?

בתור התחלה, אפשר להפיק רווח גם במקומות בעייתיים. ענקית המלט הצרפתית לפארז' היא בעלת פעילות במזרח התיכון ובצפון אפריקה. המכירות שם טיפסו במתינות מאז 2009, והרווח התפעולי הגולמי מגיע ל–1.5 מיליארד דולר בשנה. MTN, חברת סלולר דרום אפריקאית הצמאה לסיכונים, מחזיקה בחטיבות בסוריה וכן בסודן ובאיראן. בסוריה טיפס הרווח התפעולי הגולמי שלה ב–56% במחצית הראשונה.

תאגידים בינלאומיים רבים צמצמו סיכונים. לכך תרמו, בעקיפין, משבר הסאב־פריים ומשבר החובות בגוש היורו: חברות גדולות מחזיקות כיום יותר מזומנים מבעבר - מה שהופך אותן לחשופות פחות למחנק בשוק האשראי. לג'נרל אלקטריק (GE) כיום פי שניים מזומנים משהיו לה ב–2006. מרבית החברות הגדולות נוקטות בגישה של גיוון גיאוגרפי. ריכוז גבוה מדי במדינה אחת הוא טעות קלאסית. לאחר המהפכה הסינית ב–1949, HSBC - עד אז בנק אסיאתי - איבד מחצית מפעילותו. הלאמת נכסי חברת הנפט האנגלו־איראנית ב–1951 על ידי איראן חיסלה את החברה - גלגול קודם של BP.

ישנם גם הדהודים מודרניים לפרשות אלה. רפסול, חברת הנפט הספרדית, התאהבה בארגנטינה - מה שהותיר אותה פגיעה כאשר YPF, חברת האנרגיה שרכשה שם, הולאמה ב–2012. שליש מרווחי פירסט קואנטום הקנדית הגיעו ממכרה שהולאם על ידי הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו ב–2009.

ואולם בשני העשורים האחרונים, התאגידים הבינלאומיים התרחבו בצורה מפוזרת יותר. רק 12 חברות בינלאומיות גדולות נסמכות על רוסיה עבור 10% או יותר מהכנסותיהן. BP היא המשקיעה הזרה הגדולה ביותר ברוסיה, אך רק 10% משוויה מגיע מאחזקותיה בענקית הנפט המקומית רוזנפט. סניפי מקדונלד'ס במוסקבה סגורים זמנית - תוצאה של מדיניות עין תחת עין. אך פחות מ–5% מהכנסות מקדונלד'ס מגיעות מרוסיה.

התמונה נכונה גם באזורים חמים אחרים. טלפוניקה הספרדית ופרוקטר אנד גמבל מחזיקות בוונצואלה מיליארד דולר, שכעת לכודים במדינה בשל הגבלות ההון במדינה. אך מזומנים אלה מהווים פחות מ–5% מהכנסותיהן. בן ואן ביורדן, מנכ"ל חברת הנפט רויאל דאץ'־של, אמר באחרונה כי גיוון "הוא הדרך היחידה לחסן את עצמך".

בנוסף להגדלת הנזילות ולגידור ההימורים, חברות החכימו בניהול רשתות הייצור שלהן. הקלישאה של שרשרת אספקה גלובלית מעורערת, שקורסת אם רק לולאה אחת בשרשרת נשברת, עדיין נכונה לעתים. שטפונות שפקדו ב–2011 את תאילנד, שבה מיוצר שיעור גדול מהכוננים הקשיחים למחשבים, פגעו במגזר המחשבים העולמי.

הסיכונים מוגזמים?

ואולם בעוד מדינות מתעוררות היו בעבר מקור ייצור למדינות עשירות, כיום הן גם מקור ביקוש - מה שמאפשר לייצור להתארגן בתאים אזוריים יציבים יותר, המספקים גידול מטבע טבעי. אלן לאפלי, מנכ"ל פרוקטר אנד גמבל, אמר כי 95% מהייצור של החברה נמצא באזורים שבהם נמכרים המוצרים שהיא מייצרת.

חברות גדולות במיוחד יכולות להעביר את הייצור שלהן ממקום למקום. ארסלור מיטל, ששילמה 5 מיליארד דולר עבור מפעל פלדה באוקראינה ב–2005, מוכרת כיום את הלוחות שלה מחוץ למדינה. ויליאם פאנג, מחברת לי אנד פאנג, המספקת לקמעונאיות הגדולות בעולם חומרי גלם ומוצרים, אומר כי מאז קריסת ליהמן ברדרס, רוב החברות נזהרות ומוודאות שיש להן תוכניות גיבוי. "אנשים מתחו את שרשראות האספקה שלהם יותר מדי, עד שזה נהיה מסוכן. מה שהם למדו בחמש השנים האחרונות, הוא שצריך קצת רפיון בשרשרת. המטרה היא לא 100% יעילות, כי אם גם גמישות", הוא מסביר.

האם הסיכונים הגיאופוליטיים מוגזמים? בכירים מודים כי ישנם תרחישי אסון שמקשים עליהם לישון בלילה. המתיחות ברוסיה עשויה להסלים, להוביל להגברת הסנקציות ולדחוף את רוסיה להפסיק את אספקת הגז לאירופה; הפלת המונרכיה הגריאטרית של סעודיה עשויה להזניק את מחירי הנפט; וכולם חוששים מחוסר יציבות פוליטית או מהאטה כלכלית בסין. סין היא פשוט גדולה מדי - הן כמרכז ייצור והן כשוק יעד - מכדי להתעלם ממנה.

"זוהי המאה של סין, אך לא כל שנה תהיה השנה שלה. כשתהיה לה שנה גרועה, כולם ייכנסו לפאניקה", אומר הבנקאי הבכיר מוול סטריט. מנכ"ל בנק אחר אומר כי התפוצצות הבועה הסינית היא בלתי נמנעת. ראש תאגיד בינלאומי הוסיף כי הוא חושש מפני מלחמה בין סין ליפן.

אף שהגיאופוליטיקה לא בהכרח תשמיד את התאגידים הבינלאומיים של היום, היא עשויה לשנות את תוכניות ההשקעה שלהם. לאחר מריבה בין יפן לסין על איים בים סין ב–2012, חברות יפניות נאלצו להתמודד עם חרמות בסין, והיצוא שלהן לסין צנח בחמישית. החברות התאוששו, אך צימצמו מאז את השקעותיהן בסין. שיעור ההשקעות הזרות הישירות של יפן בסין צנח בחצי מאז 2010, ל–7%.

בדומה, העימות של רוסיה עם המערב בנוגע לאוקראינה פגע ביכולתה למשוך הון לשדרוג מגזר האנרגיה המחליד שלה; והאלימות בלוב ובמצרים פגעה בתקוותיה של צפון אפריקה להפוך ליעד ייצור לאירופה. כמו מדינות, לחברות בינלאומיות אין בעלות ברית קבועות - אלא רק אינטרסים קבועים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#