לחיות בלי מים בברזים - במדינה העשירה בעולם - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לחיות בלי מים בברזים - במדינה העשירה בעולם

הבצורת בקליפורניה, כעת בשנתה השלישית, מורגשת בדרכים רבות ■ אגמים ונהרות נעלמים ושטחים חקלאיים מתייבשים לגמרי

31תגובות

לאחר יום עבודה של תשע שעות במפעל אריזת הדרים, כשכולה מכוסה בשכבה של רסס פירות ואבק, אין דבר שאנג'ליקה גלגוס חושקת בו יותר ממקלחת חמה ואדים שינקו את גרונה וריאותיה. אך כבר יותר מחמישה חודשים שאין לה מים זורמים כלל, בשל בצורת קשה בקליפורניה.

בבית משפחת גלגוס, כמו גם ביותר מ-500 בתים אחרים במחוז טולרי, התושבים לא יכולים להוריד מים בשירותים, למלא כוס שתייה, לשטוף כלים או לכבס בגדים - או אפילו לשטוף ידיים ללא עזרת בקבוק או דלי. האנשים שחיים באזור זה תקועים: "אין לנו כסף לעבור, ומי יהיה מוכן לקנות את הבית ללא מים?" אומרת גלגוס, שגדלה באזור וחולקת קרוואן נקי עם בעלה ושתי בנותיהם.

ללא קרדיט

הבצורת, כעת בשנתה השלישית, מורגשת בדרכים רבות: אגמים ונהרות נעלמים, משרות חקלאיות אבודות, שטחים חקלאיים יבשים, חשבונות מים גואים וחצרות לא מטופחות. אך המצב חמור ביותר באיסט פורטרוויל, קהילה כפרית קטנה במחוז טולרי, שם שגרת היומיום הופרעה כליל בשל התייבשות בארות המים והיעלמות המים מהברזים.

"הכל השתנה", אומרת יולנדה סראטו, בת 54. עד הקיץ האחרון, החצר הקדמית שלה הייתה ירוקה ועשירה בצמחים. כאשר בארות שכניה החלו להתייבש, סראטו הזהירה את 3 ילדיה לקצץ בזמני המקלחות. "הם פשוט אמרו: אמא, את שלילית מדי", היא מספרת. ואז הכיור התחיל להשתנק. כיום, המשפחה נסמכת על מיכל מים בקדמת הבית שקיבלו מארגון צדקה מקומי. השכן היחיד לו עוד יש באר מאפשר להם להתחבר למים שלו בלילה, ומציל אותם משימוש בדליים להורדת המים בשירותים באמצע הלילה. "לא חושבים על מים כפריבילגיה עד שמאבדים אותם", אומרת סראטו

כמו סראטו, מרבית התושבים כאן, למרגלות רכס סיירה נבאדה, הם מהגרים ממקסיקו שהגיעו לאזור כדי לעבוד בשדות. רבים מהם בילו את כל חייהם בחיסכון לרכישת חלקת אדמה משלהם, לרוב עם קרוואן למחיה. מאות מהבתים הניידים האלה מחוברים לבארות הנחשבות נכס פרטי: כשהן מלאות, הן בשליטת הבעלים ואינן חלק ממערכת המים המוניציפלית.

מי השתייה של משפחת גלגוס מגיעים רק מבקבוקים, רובם תרומות, אך חלקם נרכשו בתחנת הדלק. לשם מקלחות, שטיפת כלים והורדת מים בשירותים, המשפחה משתמשת בדליי מים ממאגר שהוצב בחצר הקדמית. המשפחה הוציאה מאות דולרים על כביסה במכבסה ועל כלים חד פעמיים. התיכון המקומי מתיר כעת לתלמידים להגיע מוקדם ולהתקלח במקום, כדי למנוע מצב שבו הורים לא ישלחו ילדיהם לבית הספר אם לא יתקלחו, מחשש להתערבות הרשויות. אמהות שבעבר התגאו בבישול הביתי שלהן, נסמכות כעת על קופסאות שימורים ומזון מהיר.

סראטו ומשפחות נוספות נעזרות בארגון צדקה מקומי, "מועצת התיאום של אזור פורטרוויל", שפותחת דלתותיה מדי בוקר לחלוקת מים. משפחות בנות 4 נפשות מקבלות 3 מארזי בקבוקי מים ושני בקבוקי גלון. משפחות בנות 6 נפשות מקבלות 4 מארזי מים ו-4 גלונים, וכך הלאה. במשך חודשים, המשפחות התקשרו לנציגי המחוז והמדינה בניסיון לקבל עזרה, ונענו כי אין סוכנות ציבורית שיכולה לסייע להם.

"אף אחד לא יודע למי לפנות. אלו לא אנשים שנסמכים על עזרה ממשלתית", אומרת דונה ג'ונסון, 72, תושבת איסט פורטרוויל, שבארה יבשה ביולי. כשהבינה שמאות משכניה נותרו ללא מים, החלה להשתמש בכספה לרכישת גלוני מים וחלוקתם ממשאיתה לרשימה של נזקקים. נציגי המחוז נסמכים על רשימה זו לשם חלוקה של מים ממענקי מדינה. נציגי המדינה אומרים שלפחות 700 משקי בית איבדו גישה למים זורמים, אך מעריכים כי יש עוד מאות נוספים. "נחלק לאנשים מים כל עוד יש לנו מים", אומר אנדרו לוקמן, משירותי החירום של מחוז טולרי, "אך האמת היא שאנחנו לא יודעים כמה זמן זה יימשך".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#