ההזדמנות של סין - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ההזדמנות של סין

לאחר עשורים של רפורמות שפתחו את כלכלתה, סין נדרשת להתמודד עם הדרישה ההולכת וגוברת לחופש פוליטי וחברתי; המחאה בהונג קונג עוררה חששות לשחזור הטבח בטיאננמן, אולם היא עשויה להיות הזדמנות לבצע ניסוי מבוקר בדמוקרטיה שיתווה בפני הנהגתה את העתיד

3תגובות

מאז ימיו של דנג שיאופינג - מנהיג סין לאחר מותו של מאו טסה טונג (אף שלא מילא כל תפקיד רשמי) - מבצעת סין את אחד הניסויים הגדולים והמרשימים ביותר בהיסטוריה בפיתוח כלכלי וחברתי. לאחר שכמעט נהרסה תחת הנהגתו של מאו, שניסה לבצע "קפיצה גדולה קדימה", סין מתנהלת בהליכה זהירה, עקב בצד אגודל, ניסוי אחר ניסוי. הגישה הזהירה הזו הזניקה אותה מאחת המדינות העניות והנחשלות בעולם למעצמה עם מעמד בינוני מתעשר והולך.

אחד ההישגים של הנהגת סין הוא ניהול האוכלוסייה הגדולה בתבל מבלי שאסונות יבלמו את התקדמותה. שחיתות יש למכביר, כמו שיש בכל מקום שבו ההזדמנויות הכלכליות עצומות; דיכוי פוליטי יש, כי סין אינה דמוקרטיה; ואיכות החיים אינה מתקרבת לזו שבמערב, אם לשפוט לפי שיעור העשירים של סין שמבקשים להגר.

הרפורמות של דנג פתחו את כלכלת סין, ובהדרגה גם את החברה שלה, והניבו צמיחה כלכלית מהירה. הצמיחה היתה חיונית לתעשייה שמפרנסת את האוכלוסייה, שומרת על רווחתה ונותנת לה תקווה להגיע לרמת חיים מערבית, ואולי גם לחירות מערביות.

המחאה בהונג קונג היא תוצאה של עוד אחד מהניסויים של סין בהליכה עקב בצד אגודל, הפעם במובן הפוליטי. הונג קונג מנוהלת על ידי מנכ"ל, שמאז עזיבת הבריטים ב–1997 מונה באופן חד־צדדי על ידי המפלגה הקומוניסטית בבייג'ין. ההנהגה בבייג'ין הבטיחה להונג קונג, שיש לה שורשים דמוקרטיים יותר מסין בשל עברה כמושבה בריטית, כי ב–2017 תזכה בבחירות דמוקרטיות.

אי־אף־פי

מאחר שהממשלה הבטיחה דמוקרטיה, אך במקום זאת חוקקה חוק שלפיו המנכ"ל ייבחר מתוך רשימת מועמדים סגורה שתאושר על ידי בייג'ין, אזרחי הונג קונג התקוממו. הם רוצים דמוקרטיה אמיתית, שבה לא רק הבוחרים, אלא גם הנבחרים, חופשיים. הניסוי של הממשל המרכזי הוכתר ככישלון.

היציאה של תנועת הסטודנטים ותנועת אוקיופיי סנטרל לרחובות מעמידה בפני השלטונות דילמה קשה. מצד אחד, סין זקוקה להונג קונג שלווה מסיבות רבות: היא אחד המרכזים הפיננסיים החשובים בעולם ואחת הערים העשירות בו, ולכן לתושביה יש השפעה גדולה בהרבה מלאזרח סיני ממוצע. היא חשובה בתור חלון ראווה בפני העולם, ומסמלת את מה שסין יכולה להיות יום אחד. הונג קונג אינה דמוקרטית, אבל מצטיינת בחינוך, מצטיינת בתשתיות, איכות החיים בה גבוהה, ובהשוואה לסין יש בה חופש עיתונות רב.

מצד שני, סין אינה יכולה לספק דמוקרטיה מלאה למחוז אחד בלבד, ולצפות שמחוזות אחרים לא ירצו ללכת בעקבותיו. העולם כבר מקושר ומהיר מדי מכדי שבייג'ין תוכל להיות בטוחה שניסוי כזה בהונג קונג יהיה מבוקר ומרוסן.

השבוע חששו רבים משחזור של הטבח בכיכר טיאננמן במרכז הונג קונג. הטבח ההוא ב–1989 לעיני המצלמות היה נקודת מפנה במדיניות הסינית. העולם המערבי קיבל בשתיקה את הפרת זכויות האדם הבוטה ואיפשר לסין להתקבל לארגון הסחר העולמי וכחברה בין אומות העולם. בכך ניתנה לסין הלגיטימציה לנסוק וליהפך למעצמה כלכלית שמזנבת בארה"ב ושולטת בסחר העולמי.

סין היתה יכולה לפרש זאת כגושפנקה לדיכוי אלים של כל מחאה, אך בחרה שלא ללכת בנתיב הזה באופן גורף. דוגמה בולטת לכך ניתנה בכפר ווקאן, שמרד בשלטונות המקומיים בשל השתלטות אלימה על קרקעות החקלאים. במשך ימים היה הכפר נתון תחת מצור, שנדמה היה שייגמר באבחת מטח פגזים. ואולם סין בחרה לרדת מהגג, איפשרה לתושבי הכפר להכריז על ניצחון ואף התניעה רפורמה בשיטת הבעלות על אדמות. היא הפגינה גישה מעשית וגמישה, ולו למראית עין.

אפשר לשער שבמקרים אחרים הממשל הסיני אינו נאור כל כך, אבל ככל ש"ניסויים" פוליטיים וחברתיים כאלה יצליחו יותר ויותר, סין תראה ששד הדמוקרטיה וחופש הביטוי אינו נורא כל כך. לפעמים יש יתרון למדינה שמתנהלת על ידי ועדה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#