שדולת הדפלציה שמדרדרת את אירופה - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שדולת הדפלציה שמדרדרת את אירופה

לא פלא שהנושים שנהנים ממצב של דפלציה תוקפים כעת את הבנק המרכזי של אירופה

7תגובות

ביום חמישי הודיע הבנק המרכזי של אירופה (ECB) על שורת צעדים בניסיון להמריץ את כלכלת אירופה. היה ריח של ייאוש בהכרזה המרגיעה. אירופה, שהכלכלה שלה במצב גרוע מזה שבו היתה בשנות ה-30 של המאה ה-20, נמצאת ללא ספק בדרך למערבולת דפלציה וטוב לדעת שהבנק המרכזי מבין את זה. אבל ההתגלות הזו עשויה להיות מאוחרת מדי. ממש לא ברור שהצעדים שנמצאים עכשיו על השולחן יהיו חזקים מספיק כדי לשנות את כיוון המערבולת.

וכאן יש לזכור את חסדו של ברננקי. המצב בארה"ב רחוק מלהיות בסדר, אבל נראה (לפחות עכשיו) שהצלחנו להתחמק מהמלכודת שאליה נקלעה אירופה. למה? תשובה אחת היא בגלל שהבנק הפדרלי התחיל לעשות את הדברים הנכונים לפני כמה שנים כשהתחיל לרכוש אג"ח בשווי של טריליוני דולרים בניסיון להימנע מהמצב שעמו מתמודדים העמיתים מאירופה.

ניתן לטעון, וכדאי לטעון, שהבנק הפדרלי היה צריך לעשות יותר. אבל בכירי הבנק התמודדו עם ביקורת חריפה לאורך כל הדרך. פרשנים, פוליטיקאים ואילי הון האשימו אותם שוב ושוב ב"חילול" הדולר והזהירו מפני האינפלציה המשתוללת שאורבת ממש מעבר לפינה. העלייה החזויה באינפלציה מעולם לא הגיעה, אבל על אף שטעו שנה אחרי שנה, כמעט אף אחד מהמבקרים לא הודה שהוא טועה או אפילו שינה את הטון שלו. והשאלה שעליה אני מנסה לענות היא למה. מה הדבר שגורם ליצירת סיעה חזקה בגוף הפוליטי שלנו – נקרא לה שדולת הדפלציה – שדורשת מחנק אשראי גם במצב שבו השוק בשפל והאינפלציה נמוכה?

דבר אחד ברור: כמו דברים אחרים בימים אלה, מדיניות מוניטרית נהפכה לנושא מפלגתי. זה לא רק שהדיבורים על חילול הדולר מגיעים כמעט רק מהצד הימני של המפה הפוליטית; פרנוית אינפלציה נהפכה, במידה ראויה לציון, לעניין של תקינות פוליטית שמרנית, ולכן גם כלכלנים שיודעים דבר או שניים מצטרפים למקהלה. אז אנחנו יכולים להתמקד בשאלות נוספות: למה אנשים בימין שונאים הרחבות מוניטריות, אפילו כשזקוקים להן באופן נואש?

תשובה אחת היא כוחה של "אמיתניות" – הביטוי שהגה סטיבן קולבר בשביל דברים שאינם נכונים, אבל מרגישים נכונים לכמה אנשים. "הבנק הפדרלי מדפיס כסף. הדפסת כסף מובילה לאינפלציה, ואינפלציה היא תמיד דבר רע", זו הצהרה ממש לא נכונה, אבל היא מרגישה אמיתי לכמה אנשים. וכן, הנטייה להעדיף אמיתניות על פני אמת מורכבת יותר היתה תמיד מקושרת יותר עם שמרנות פוליטית, והנטייה הזו חזקה במיוחד בתקופה שבה פוליטיקאים מובילים לומדים את התיאוריות הכלכליות שלהם מרומנים של הסופרת איין ראנד.

תשובה נוספת היא העניין המעמדי. אינפלציה עוזרת לחייבים ופוגעת בנושים, דפלציה עושה את הדבר ההפוך. וסביר להניח שדווקא העשירים ולא העובדים יהיו נושים, שיהיה להם כסף בבנק ובהשקעות אג"ח ולא משכנתאות ושבקושי יצליחו לשלם על חיובי האשראי שלהם. בתקופת העידן המוזהב התגייסה האליטה בניסיון לנצח את המועמד הדמוקרטי לנשיאות ויליאם ג'נינגס בריאן שאיים לבטל את תקן הזהב בארה"ב; ההוצאות על הקמפיין הפוליטי כאחוז מהתמ"ג היו הרבה יותר גבוהות ב-1896 מאשר בכל מערכת בחירות עד אז ומאז. האם ההתגייסות של העשירים כיום נגד מדיניות מוניטרית מרחיבה היא דומה?

ככל שאני יודע, אין לנו הוכחה מוצקה לכך. ללא ספק יש הרבה משקיעים עשירים בקרב הקהל שזועק על חילול הדולר, אבל אנחנו לא יודעים בבטחה כמה הם מיוצגים – וניתן לטעון שמשקיעים גדולים צריכים לאהוב את המדיניות המרחיבה של הבנק הפדרלי, שהיתה טובה מאוד לשוק המניות. אבל יכול להיות שהעשירים לא בטוחים בקשר בין הדברים, בעיקר בגלל ששנות ה-70 האינפלציוניות היו רעות מאוד לשוק המניות. ואנחנו כן יודעים שהרבה יותר סביר שהעשירים ביותר ולא הציבור הכללי יחשיבו גירעון תקציבי לבעיה הגדולה ביותר שלנו, על אף שצנע פיסקלי עשוי להיות רע מאוד לרווחים. ולכן ניתן לטעון ששדולת הדפלציה מונעת גם מעניינים מעמדיים.

הערת שוליים: עשירי אירופה לא עשירים או בעלי השפעה כמו העמיתים האמריקאים שלהם, אבל האינטרסים של הנושים אפילו חזקים יותר באירופה מאשר בארה"ב בגלל ששם יש מדינות נושות, בעיקר גרמניה, שמכתיבה את המדיניות לכל אירופה.

הדבר החשוב ביותר להבין הוא שהדומיננטיות של האינטרסים של הנושים משני צדי האוקיאנוס האטלנטי נתמכת על ידי דוקטרינות כלכליות שגויות, אבל מושכות מאוד ובעלות השלכות טרגיות. הכלכלות שלנו נגררו למשבר על ידי החששות בנוגע לבעלי החוב, שנדרשו לחתוך את ההוצאות שלהם. כדי להימנע מירידה כלכלית עמוקה וממושכת, אנחנו זקוקים למדיניות שתבטל את ההשפעה הזו. מה שקיבלנו במקום היתה אובססיה לגבי הרשעות של גירעון תקציבי ופרנויה על אינפלציה – ועל הידרדרות כלכלית שתמשיך עוד ועוד ועוד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#