הקפיטליזם נהפך לשיטה של העשירים לנצל את השאר - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הקפיטליזם נהפך לשיטה של העשירים לנצל את השאר

המערכת הפוליטית מקלה 
על העשירים - וזה כבר מסכן את עצם הדמוקרטיה

15תגובות

האופן שבו התקבל בכלכלות המפותחות ספרו של תומס פיקטי "קפיטל במאה ה–21", מעיד על חשש גובר מהגידול באי־שוויון החברתי־כלכלי. הספר מטיל משקל נוסף לגוף הראיות העצום לנתח הגדל של הכנסה ועושר בקרב העשירים ביותר.

ספרו של פיקטי מציע נקודת מבט חדשה על 30 השנים שאחרי השפל הגדול ומלחמת העולם השנייה, והוא רואה בתקופה זו אנומליה היסטורית, שנבעה מלכידות חברתית יוצאת דופן שאסונות יכולים לעורר. באותם עשורים של צמיחה כלכלית מואצת, חולק השגשוג לכל רוחב החברה, ולכן חל שיפור במצבן של כל קבוצות האוכלוסייה - בעוד השכבות התחתונות נהנו מהשיפור הרב ביותר, באחוזים.

פיקטי גם שופך אור על "הרפורמות" ששווקו על ידי רונלד רייגן ומרגרט תאצ'ר בשנות ה–80 כמעודדות צמיחה, שמהן כל קבוצות האוכלוסייה יוכלו להפיק תועלת. אלא שמדיניות זו הובילה דווקא לצמיחה אטית יותר והגבירה את חוסר היציבות בעולם, והצמיחה שכן התרחשה היטיבה בעיקר עם העשירים.

המחקר של פיקטי מעלה סוגיות חשובות בנוגע לתיאוריה הכלכלית ועתיד הקפיטליזם. הוא מתעד עליות חדות ביחס שבין העושר לתפוקה הכלכלית. לפי התיאוריה המקובלת, עליות כאלה מלוות בירידת התשואה על ההון ועלייה בשכר, אבל כיום לא נראה שהתשואה על ההון היא שפחתה, אלא השכר (בארה"ב, למשל, השכר הממוצע ירד ב–7% בארבעת העשורים האחרונים).

בלומברג

הגידול בעושר - בשל העלייה בערך הנדל"ן

ההסבר הברור ביותר הוא שהעלייה בעושר אינה מתואמת עם עלייה בהון היצרני, ונראה שהנתונים מאששים את ההסבר הזה. מרבית הגידול בעושר נבע מעלייה בערך הנדל"ן. לפני המשבר הפיננסי של 2008, בועות נדל"ן נראו במדינות רבות; ייתכן שעד היום לא התרחש תיקון מלא. העלייה בערך הנדל"ן יכולה לשקף גם תחרות בקרב העשירים על מוצרים מועדפים: בית על החוף, או דירה בשדרה החמישית בניו יורק.

ייתכן כי השינוי בעושר הוא רק שינוי בשיטת המדידה, ובפועל מתרחשת הידרדרות בביצועים הכלכליים. אם כוחו של מונופול עולה, או פירמות (כמו בנקים) מפתחות שיטות טובות יותר לנצל לרעה צרכנים, הדבר יקבל ביטוי ברווחים ויירשם כגידול בעושר. מנגד, הרווחה החברתית והיעילות הכלכלית דועכות, אפילו כאשר העושר המדיד מציג עלייה. אנחנו פשוט לא מביאים בחשבון את הפיחות המקביל שחל במעמדו של ההון האנושי.

יותר מכך, אם בנקים מצליחים לנצל את כוחם הפוליטי כדי להלאים הפסדים ולשמור יותר ויותר על הרווחים המפוקפקים שלהם, העושר הפיננסי עולה, אך אין מדידה של הירידה בעושר של משלמי המסים. כך, אם תאגיד משכנע את הממשלה לשלם יותר מדי עבור מוצריו (כפי שהצליחו חברות תרופות), או מקבל גישה למשאב ציבורי במחיר נמוך ממחיר השוק (חברות הכרייה), העושר הפיננסי המדווח גדל, אף שהעושר של אנשים רגילים אינו גדל.

מה שראינו הוא שהקיפאון בשכר והגידול באי־שוויון, אפילו כאשר העושר עולה, אינם משקפים מהלך תקין של כלכלת שוק נורמלית, אלא מה שאני מגדיר "קפיטליזם כוזב" (Ersatz Capitalism). הבעיה אינה עם האופן שבו שווקים אמורים לפעול או פועלים, אלא עם המערכת הפוליטית שלנו, שנכשלה בשמירה על תחרותיות בשווקים והעבירה חוקים ששומרים על העיוות בשווקים, כך שהתאגידים והעשירים יכולים לנצל את כל האחרים, כפי שלמרבה הצער הם עושים.

Bloomberg

הניידות החברתית מוחלשת

השווקים, כמובן, אינם פועלים בחלל ריק. חייבים להיות כללים למשחק, ואלה מוגדרים באמצעות תהליכים פוליטיים. רמות גבוהות של אי־שוויון כלכלי במדינות כמו ארה"ב - ובמידה גוברת במדינות שמאמצות את המודל הכלכלי שלה - מובילות לאי־שוויון פוליטי. במערכת כזאת, ההזדמנויות להתקדמות כלכלית נהפכות גם הן לבלתי שוויוניות, מה שמחליש עוד יותר את הרמות הנמוכות של ניידות חברתית.

לכן, התחזית של פיקטי על רמות גבוהות יותר של אי־שוויון אינה משקפת את החוקים הקשיחים של הכלכלה. שינויים פשוטים, ובהם מסים גבוהים יותר על רווחי הון ומס ירושה, הוצאות ממשלתיות גבוהות יותר להרחבת הגישה לחינוך, אכיפה קפדנית של הגבלים עסקיים, רפורמות ממשל תאגידי שמרסנות את שכר המנהלים, ותקנות פיננסיות שמגבילות את יכולתם של הבנקים לנצל את שאר החברה - יפחיתו את האי־שוויון החברתי ויגדילו במידה ניכרת את שוויון ההזדמנויות.

אם נבין כהלכה את חוקי המשחק, ייתכן שנוכל אפילו לשמר את הצמיחה המהירה והמשותפת שאיפיינה את מעמדות הביניים של אמצע המאה ה–20. השאלה המרכזית שמולה אנו ניצבים היא לא על קפיטל במאה ה–21, היא על דמוקרטיה במאה ה–21.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#