פוטין והג'יהאדיסטים מאיימים על קיומה של הציוויליזציה

מנהיגי העולם לא מצליחים להרים את הראש מעל הארועים היומיומיים

הדבר המסובך ביותר בשלטון הוא הלך חשיבתם של אלה שנמצאים בו. כמו שאמר הנרי קיסינג'ר פעם, בשלטון, אינך בונה הון אנושי – אתה פשוט משתמש בו. אנשי השלטון נעולים בדרכי החשיבה שהביאו אותם לשלטון, הם קצרי רואי בגלל שהם מופצצים בבעיות רבות מדי, והם נוטים להתבצר בבונקר לנוכח הביקורת הרבה המוטחת בהם.

האתגר לא פחות קשה כיום. איננו חיים בתקופה של איום מוחשי מידי, אולם יש משבר של הקשר. הבעיות המככבות בכותרות כיום אינן הרות אסון. פלישתה של רוסיה בהנהגת ולדימיר פוטין לאוקראינה איננה ארוע היסטורי קטקליזמי. מלחמת האזרחים בסוריה, למרות זוועותיה, איננה בעיה שמאיימת על חייהם היומיומיים של אנשים מחוץ לסוריה. אלו בעיות בינוניות בהיקפן, אולם בתוך תוכן הן מאיימות על הנורמות והרגלי הריסון שנמצאים ביסודה של הציוויליזציה.

מה שנראה בעולם הוא מרד של החלשים – תנועות חלשות ואומות שלא יכולות להתחרות אם הן משחקות לפי חוקי הציוויליזציה. לפיכך הן קושרות קשר לפוצץ את ספר החוקים.

ברוסיה, פוטין לוקה בלגיטימיות שלו. הוא דל ביכולתו לספק את הסחורה ואת הכבוד לעמו. הוא עשיר בחוצפה וביכולת לשחק את משחק הג'ונגל חסר החוקים. והוא רוצה שהעולם כולו יפעל כמו בג'ונגל.

היפסטר בשירות ארגון המדינה האיסלמיתצילום: מתוך עמוד הטוויטר של איסלאם יקין

בעשורים האחרונים התקיימה נורמה לפיה אומות גדולות וחזקות לא זוללות את אלו שסביבן למרות שהן יכולות לעשות זאת. זוהי הנורמה שפוטין דורס ברגל גסה. אם הפוטיניזם יקעקע את הנורמה הזו, נחייה בעולם שבו חוצפה מתוגמלת וריסון עצמי זוכה לענישה.

הדוגמא השנייה היא המדינה האיסלמית בעיראק ובסוריה. תנועה זו דלה ביכולתה לספק לאנשים אורח חיים מושך. היא עשירה בטהרנות רוחנית, ולפיכך היא מבקשת לפתוח בסדרה של מלחמות דת ולארגן את העולם כולו לפי קטגוריות של דת.

היתה נורמה, שהתפתחה במשך מאות שנים, שהפוליטיקה איננה מתערבת באופן טוטלי בחיי הרוח. ממשלות מנסות לספק סדר ורווחה כלכלית לעם, אולם אינן מארגנות את חייהם הפנימיים והרוחניים של בני האדם.

ולדימיר פוטין צילום: AP

זוהי בדיוק הנורמה שהמדינה האיסלאמית וקבוצות ג'יהאד אחרות מנסות להשמיד. אם יצליחו, המזרח התיכון ייקלע לשלושים שנות מלחמת דת נגד דת. קנאות תזכה לתגמול, וריסון עצמי יוענש.

פוטין והאיסלאמיסטים אינם איום על הבטחון הלאומי האמריקאי במשמעותו הצרה. הם איום על הסדר של הציוויליזציה שלנו.

אנשי השלטון שלנו עסוקים בענייני הממשל היומיומיים, רואים את חולשתם של פוטין והמדינה האיסלאמית, ומסיקים שלא צריך לעשות הרבה, כי האיומים הללו כנראה יתפוגגו בשל סתירותיהם הפנימיות. אולם אותה חולשה היא הכח שלהם – הם צריכים רק להרוס, וכך יעשו אם לא נתעמת עימם.

בעידן שלאחר מלחמת העולם, הארי טרומן, ג'ורג' מרשל ואחרים התבוננו בתמונה הגדולה. הם פעלו למנוע השתלטות קומוניסטית על יוון, למרות שלא היתה זו בעיה גדולה עבור ארה"ב – הם הבינו כי באמצעות הפעלת כח אמריקאי ביוון, הם יחזקו את הנורמות שמהוות מסגרת עבור הציוויליזציה.

הבטחון העצמי של הדמוקרטיה היה אז רב. כיום, למרבה הצער, הוא דל. הקיץ, הרעים נראו מלאי אנרגיה והטובים נראו עייפים. בפסגת נאט"ו השבוע נראה אם יש מנהיג שיכול להרים את הראש מסדר היום העמוס שלו ולהסביר עד כמה עמוק הוא האיום שיש כעת על חוקי הציוויליזציה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker