מרקל, שחררי את אחיזת החנק - או שגוש היורו יתפרק - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מרקל, שחררי את אחיזת החנק - או שגוש היורו יתפרק

פרשי האפוקליפסה של גוש היורו חזרו לדהור באופק: אין מנהיגים חזקים, אין תמיכה ציבורית ברפורמות הנחוצות כדי להחזיר את הצמיחה; ובהובלת מרקל והבונדסבנק, המדיניות המוניטרית והתקציבית נוקשות מדי. התוצאה: גרמניה וצרפת לא צומחות, איטליה במיתון, ואין סימנים לשיפור

7תגובות

רק לפני כמה חודשים האמינו מנהיגי גוש היורו כי לאחר ששרדו את הסערה הכלכלית שעברה על אירופה, הם יכולים להמשיך ולהפליג בשלווה. ההבטחה של נשיא הבנק המרכזי של אירופה, מריו דראגי, "לעשות כל מה שנדרש" כדי לתמוך במטבע העצימה את הביטחון ביבשת.

הצמיחה עשתה סימנים של שיבה, גם אם בקצב אטי; מדינות הפריפריה החלשות החלו להתאושש, לאחר חילוצים וצעדי צנע כואבים במטרה לקצץ בגירעון התקציבי ולשפר את התחרותיות; האבטלה, בעיקר בקרב הצעירים, גבוהה עד ייאוש, ואולם לפחות ברוב המדינות היא רשמה ירידה אז; מרווחי האג"ח - הפערים בין תשואות האג"ח של מדינות הפריפריה למדינות הנחשבות ללוות בטוחות (כמו גרמניה ובריטניה) - הצטמצמו בחדות, מכיוון שהשווקים הפסיקו להמר שגוש היורו יתפרק.

זאת היתה אשליה. בשבועות האחרונים מדינות גוש היורו החלו לשקוע שוב. התמ"ג הכולל של הגוש לא צמח ברבעון השני: איטליה נפלה למיתון, התמ"ג של צרפת נותר על כנו ואפילו גרמניה הכל יכולה ספגה ירידה גדולה ובלתי צפויה בתוצר. הרבעון השלישי נראה לא בריא בעליל, בין היתר מכיוון שהסנקציות המערביות על רוסיה פוגעות במיוחד בגוש היורו.

AP

בה בעת, האינפלציה נפלה לרמה נמוכה עד סכנה, סביב 0.4%, הרבה מתחת ל–2% - היעד שהציב הבנק המרכזי של אירופה. נתון זה מעורר חששות כי האזור כולו עלול להיקלע לדפלציה עיקשת. תשואות האג"ח של גרמניה נמצאות מתחת ל–1% - סימן נוסף לירידת מחירים. המצב בגוש היורו שונה בתכלית מזה של ארה"ב ובריטניה, שכלכלותיהן נהנות מצמיחה בת־קיימא.

מה שהחל לפני יותר מארבע שנים כמשבר בנקים וחוב ממשלתי, התנוון לכדי משבר צמיחה שמקיף עתה את שלוש הכלכלות הגדולות באירופה. גרמניה מתנדנדת על סף מיתון, צרפת שקועה בסטגנציה והתמ"ג של איטליה נמצא בקושי מעל הרמה שבה היה בזמן שהיורו הושק לפני 15 שנים. מכיוון ששלוש כלכלות אלה הן שני שלישים מהתמ"ג של גוש היורו, הצמיחה במדינות כמו ספרד והולנד לא יכולה לחפות עליהן.

מדיניות צנע 
מחמירה מדי

הסיבות היסודיות למחלה האירופית קשורות בשלוש בעיות מוכרות מאוד וקשורות זו בזו. ראשית, יש מחסור במנהיגים פוליטיים עם אומץ ושכנוע לפעול להעברת הרפורמות המבניות הנדרשות כדי לשפר את התחרותיות ולהצית מחדש את הצמיחה: המדינות הגדולות ביזבזו את השנתיים שנקנו על ידי הבטחתו של דראגי לעשות כל מה שנדרש. שנית, דעת הקהל לא משוכנעת בצורך הדחוף לשינויים עמוקים ורדיקליים. בעיה שלישית היא שעל אף מאמציו של דראגי, המסגרת המוניטרית (מדיניות הבנק המרכזי) והפיסקלית (תקציבי הממשלות) נוקשות מדי ומדכאות את הצמיחה.

ביטויים שונים לבעיות אלה נראים ברחבי גוש היורו. ואולם המדינה שמגלמת אותם בצורה הדרמטית ביותר היא צרפת. השבוע נאלץ נשיאה הסוציאליסט המקרטע, פרנסואה הולנד, לפרק את ממשלתו כדי לפלוט ממנה את ארנו מונטבור, שעל אף היותו שר הכלכלה היה המבקר החריף ביותר משמאל של מדיניות ממשלתו שלו.

הולנד, שעלה לשלטון ב–2012 בהבטיחו עתיד נוח, הוא לא בדיוק רפורמיסט תאצ'ריסטי. ואולם מאז שמינה את מנואל ואלס לתפקיד ראש הממשלה במארס, הוא לפחות אימץ ללבו את הרעיון של קיצוצים בתקציב הממשלתי, הפחתת מסים ורפורמות מבניות.

בתיאוריה, ממשלה חדשה עם גישה אחידה יותר לרפורמה היתה יכולה לקדם את צרפת, אולם דעת הקהל רחוקה מלאמץ זאת ללבה. הולנד אינו פופולרי במיוחד; בניגוד לראש ממשלת איטליה, מטאו רנזי, שהבטיח באומץ רפורמות קשות ולא סיפק אותן, הנשיא הצרפתי לא הצליח לשכנע את הבוחרים כי השינוי המכאיב, כולל הפחתת תפקידה של הממשלה בכלכלה, הוא בלתי נמנע. מונטבור וחבריו מקדמים במקום זאת את הרעיון המפתה כי אם גוש היורו רק ינטוש את הכללים שקבע וירשה גירעונות תקציביים רחבים והגדלת ההוצאות הציבוריות, לא יידרשו עוד רפורמות כואבות, מכיוון שהכלכלה תוציא את עצמה מהבוץ באורח נס.

הטיעון של מונטבור מפתה במיוחד מכיוון שהוא צודק לגבי בעייתה השלישית של אירופה: הצנע המוגזם, שנכפה על היבשת בידי גרמניה. דראגי הודה באחרונה באופן עקיף כי המדיניות התקציבית והמוניטרית בגוש היורו היתה מחמירה מדי.

הוא רמז כי הוא תומך בהרחבה כמותית, כפי שעשו ארה"ב ובריטניה, וקרא למדיניות התקציבית לעודד יותר את הצמיחה - מסר המכוון ללא כחל וסרק לקנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל. היא המנהיגה שמתעקשת ביותר על דבקות בחוקי המשמעת התקציבית של גוש היורו, כפי שהבנק המרכזי של גרמניה, הבונדסבנק, הוא המתנגד העיקרי להרחבה כמותית.

לא מאמינים
 באחידות היורו

על אף התחזית הקודרת, יש אפשרות לפתרון. אם הולנד ורנזי יכולים להראות שהם מתכוונים ברצינות לערוך רפורמות מבניות, מרקל צריכה להסכים להקל בדרישות הגירעון התקציבי, כולל השקעה גדולה יותר בגרמניה בהוצאות ציבוריות, ולאפשר מדיניות מוניטרית מקלה יותר. עצמו את עיניכם, ותוכלו לדמיין את שלושת המנהיגים עובדים ביחד עם הנציבות האירופית להשלים את יצירתו של השוק המשותף ולחתום על הסכם סחר עם ארה"ב. למרבה הצער, בעולם האמיתי, למרקל אין הרבה סיבות לבטוח בצרפת או באיטליה: בכל פעם שהלחץ החיצוני עליהן הוקל, הן נסוגו בהן מהבטחותיהן לרפורמה. בנוסף, היא קידמה את בחירתו של המועמד הפסיבי, ז'אן קלוד יונקר, לתפקיד נשיא הנציבות האירופית.

אז זה יהיה קשה. אולם ללא דחיפה חדשה מצד מנהיגי היבשת, הצמיחה לא תתחדש והדפלציה תשתלט על הכלכלה. יפן סבלה מעשור של צמיחה אבודה בשנות ה–90, והיא עדיין נאבקת. ואולם בניגוד ליפן, אירופה אינה מדינה אחת בעלת לכידות פנימית. אם איחוד המטבע יביא רק סטגנציה, אבטלה ודפלציה, יהיו עמים שיבחרו לעזוב את היורו.

הודות להבטחתו של דראגי לשמור על ביטחון האג"ח הממשלתיות, השווקים לא מאמינים שיש סיכון לאחידות היורו. ואולם הסיכון הפוליטי שמדינה אחת או אפילו שתיים יחליטו לפרוש מגוש היורו גובר והולך. משבר היורו לא חלף - הוא רק ממתין מעבר לאופק.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#