עלבונם הצורב של המנכ"לים: למה אנשי עסקים אמריקאים סולדים מאובמה? - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

עלבונם הצורב של המנכ"לים: למה אנשי עסקים אמריקאים סולדים מאובמה?

נשיא ארה"ב רוצה שהמנכ"לים של החברות הגדולות יתנהלו בצורה הוגנת, ותוקף אותם על ההשקעה האדירה שלהם בהתחמקות ממס ובלובינג ■ המנכ"לים טוענים שהבית הלבן רואה בעסקים אויב ומקשה עליהם בביורוקרטיה וברטוריקה פופוליסטית ועוינת

3תגובות

שנתיים וחצי לפני תום כהונתו האחרונה, ברק אובמה רוצה להסיר מעליו את התדמית של נשיא עוין לעסקים. בראיון ל"אקונומיסט", שהתקיים החודש במטוס הנשיאותי אייר פורס 1 ואמור היה להתמקד במדיניות חוץ, התייחס אובמה למגזר העסקי והציג קו הגנה צורמני לרקורד שלו בנושא. הנשיא טוען שמנכ"לים לא נתנו לו מספיק קרדיט על הדרך המוצלחת שבה ניהל את הכלכלה. לדבריו, במקום לרטון על נטל הרגולציה ולראות אותו כמעודד את מלחמת המעמדות, הם צריכים לחשוב יותר על החברה בכללותה.

חוסר הסבלנות שמפגין אובמה כלפי המגזר העסקי מעניין, משום שהתחושה הדדית. הממשל שלו מייצר זעם שקט בקרב ראשי תאגידים רבים: אפילו מנכ"לים תומכי המפלגה הדמוקרטית מתלוננים שהבית הלבן "פשוט לא מבין עניין". יש שטוענים כי הנשיא, בהתעקשותו על חלוקה מחדש של העושר ועל ביורוקרטיה, מהווה סיבה טובה לא להשקיע באמריקה.

אז מי צודק? הקלף החזק ביותר של הנשיא הוא המדיניות המקרו־כלכלית. אובמה מצביע על הישגים כמו מצבו הטוב של שוק המניות, רווחי שיא של תאגידים וגידול ביצירת משרות. על כמה מזה הוא יכול לקחת קרדיט? זו כבר שאלה לכלכלנים. עם זאת, בהתחשב בבלגן שהוא ירש, קשה לטעון שאובמה תיפקד בצורה רעה. מנכ"לים נוטים לתת ציונים גבוהים למדי לצוות הכלכלי שלו - הם אמנם לא נהנו מההרצאות על תמריצים קיינסיאניים מלארי סאמרס וטים גייתנר, אבל הם הרגישו שצמד הכלכלנים ידעו על מה הם מדברים.

via Bloomberg

למגזר העסקי יש שלוש תלונות עיקריות. ראשית, אובמה אינו מחמיץ הזדמנות לתאר אותם בתור החבר'ה הרעים. בנאום בקנזס סיטי, זמן קצר לפני הראיון עמו, הוא הלהיב את הקהל במתקפה נמרצת נגד חברות "לא פטריוטיות", שהמטות שלהן רשומים מחוץ לארה"ב למטרות מס (באופן חוקי לחלוטין), או כפי שהוא מנסח את זה - "שמחביאות את המזומנים שלהן מעבר לים". יהיה הוגן יותר לטעון שמערכת מס החברות של ארה"ב בעייתית מאד, ושהנשיא אשם בכך במידה חלקית מאחר שנכשל בתיקונה.

התלונה השנייה אישית יותר. בפגישות אחד־על־אחד נקודת הפתיחה של הבית הלבן היא בוז. מנכ"לים מחליפים סיפורי אימה בהם התכנסו לרגל צילומים או הוזמנו לבית הלבן להציע רעיונות למדיניות - רק כדי למצוא עצמם מואשמים בכך שהם באים בבקשות מיוחדות לממשל. בנקודה מסוימת רבים ציינו את ואלרי ג'ארט, יועצת בכירה לנשיא, שרבים רואים בה מעין קומיסרית של הבית הלבן.

"דמוקרטיה היא ברדק"

בראיון עמו, הצדיק אובמה במידה חלקית את תדמיתו, כשאמר שמנכ"לים מונעים רק על ידי הערך לבעלי המניות - קריקטורה שמרתיחה את המנהיגים העסקיים, שמבלים הרבה מזמנם בהתמודדות עם "בעלי עניין" מסוג זה או אחר. אובמה נסוג מעט, אך לא ויתר. כן, הוא מקבל את העובדה שמנכ"לים מקדישים הרבה מזמנם לאחריות תאגידית חברתית, אבל הוא עדיין רואה פער בין הערכים שעליהם מצהירים המנכ"לים ובין האופן שבו החברות שלהם עוסקות בלובינג בוושינגטון. לדבריו, "האתגר שאני מציב בפניהם קבוע: האם הלוביסטים שלך עובדים על נושאים אחרים באותה חריצות שבה הם עובדים על שימור הטבות המס שלך? אם התשובה היא לא, אז לא באמת אכפת לך כמו שאתה טוען".

התלונה השלישית היא על עודף רגולציה. עסקים מלינים על כך שהבית הלבן הפך למכונת ביורוקרטיה. אובמה משיב ובצדק שעסקים תמיד יחשבו שחלק מהרגולציה אינו נוח. כשהוא נשאל לגבי המורכבות האדירה של חוקי דגל שעברו במהלך הנשיאות שלו, כמו הרפורמות הפיננסיות של דוד־פרנק או רפורמת הבריאות (אובמה־קר), הוא נכנס למגננה. בהינתן סביבה פוליטית רגועה יותר ודף חלק, הרפורמות האלה יכלו להיות "הרבה יותר אלגנטיות", לדבריו. אבל דמוקרטיה, מסביר אובמה, היא ברדק.

אבל אפילו אם הטיעון הזה מתקבל, הרבה גופים מסחריים יאמרו שהבית הלבן ממעיט בנזק שגורמת המורכבות הביורוקרטית. קרלי פיורינה, לשעבר מנכ"לית HP ורפובליקאית, טוענת שבעוד חברות גדולות יכולות לגייס אנשי מקצוע שינווטו בין מערכות המס והרגולציה המורכבות והלא תחרותיות של ארה"ב, חברות קטנות ויזמים אינם יכולים לעשות זאת. מנכ"לים אחרים טוענים שהכישלון של אובמה בריסון ההוצאות הממשלתיות ובפישוט החוקים ירדוף את ארה"ב לזמן רב.

שנים של קיפאון בשכר מעמד הביניים

מאחורי רוב הסלידה נמצאים סוגיה אחת מרכזית והרבה מאוד דיבורים לא מועילים. הסוגיה היא אי־שוויון. אובמה דוחה את הרעיון שהוא מעודד את מלחמת המעמדות. "תרגישו חופשי לשמור על הבית בהמפטונס ועל המטוס הפרטי", הוא מבטיח לעשירים. לא קל לקבל את הדברים מפוליטיקאי שברבים מנאומיו הזכיר את הטבות המס על מטוסים פרטיים.

אבל אין ספק לאיזה צד נתונה הסימפטיה שלו. בקנזס סיטי הכריז אובמה כי "האתגר של זמננו" הוא ליצור כלכלה שעובדת בשביל כל אמריקה, מצב שאותו מגדיר הנשיא ככזה שבו עובדים מרוויחים מספיק כסף כדי לשלוח את הילדים שלהם לקולג', ואחרי 20 או 30 שנה יכולים לפרוש לפנסיה בכבוד.

מבחינת הנשיא, אחרי שני עשורים של קיפאון בשכר מעמד הביניים, בעלי ההכנסות הגבוהות ביותר צריכים להימנע מלהישמע כפויי טובה. "האנשים שאין להם זכות להתלונן הם האנשים שבפסגה", אמר. משפט כזה תמיד יציב את אובמה משמאל להרבה מנהיגים עסקיים. עם זאת, אובמה רחוק מרחק רב מהמפלצת הסוציאליסטית שממנה חוששים בחדרי ישיבות של דירקטוריונים. בהרבה נושאים, מהגירה לתשתיות ואפילו שינוי האקלים, הנשיא הפרגמטי הזה קרוב למגזר העסקי יותר מאשר הרפובליקאים. אבל השפה שלו - לגבי חברות שחומקות ממס ובריכות שחייה בהמפטונס - אינה עוזרת לו.

הנה עצה אחת: "לאנשי עסקים יש בדרך כלל אשליות שונות מאלה של פוליטיקאים, ולכן הם זקוקים לטיפול שונה. הם הרבה יותר מתונים מפוליטיקאים, נעתרים בקלות להיות 'פטריוטים', והם נמשכים לזוהר הפרסום וחוששים ממנו באותו זמן, אובדי עצות, נבוכים, מבוהלים וחרדים מדי כדי לנקוט גישה חיובית, ייתכן שגם רברבנים אבל מאוד לא בטוחים בעצמם, והאופן שבו הם מגיבים לכל מלה טובה הוא פתטי. תוכל לעשות אתם כל מה שתרצה, אם תתנהג אליהם (אפילו לגדולים שבהם) לא כאל זאבים או נמרים, אלא כאל חיות בית מטבעם, אפילו שהם לא גודלו כמו שצריך ולא אומנו כפי שהיית רוצה. אך אם תביא אותם לאותו מצב רוח זועף, עקשן ומבוהל שאליו מגיעות חיות בית שלא זכו לטיפול נכון, נטל האומה לא יהיה על השוק הפרטי, ובסופו של דבר דעת הקהל תסטה לכיוונם".

זהו קטע מתוך מכתב פרטי ששלח ג'ון מיינרד קיינס לנשיא פרנקלין רוזוולט. הבוסים של עולם העסקים נוטים להתנגש עם פוליטיקאים לעתים קרובות, ואולם חוסר האמון ההדדי השורר היום גדול בצורה חריגה. אובמה יכול לעשות יותר כדי לגשר עליו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#