התעשיות הביטחוניות התעוררו לחיים - וייאלצו להסתגל לעולם החדש - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

התעשיות הביטחוניות התעוררו לחיים - וייאלצו להסתגל לעולם החדש

יצרניות הנשק והציוד הצבאי עברו שנים לא קלות בשל קיצוצי התקציבים של המדינות, ובראשן ארה"ב ■ הפוטנציאל לצמיחה מחודשת קיים - אך כדי לשרוד ייאלצו החברות לשנות את דרכיהן ולמצוא שווקים חדשים

6תגובות

כוכב האירוע נעדר מהרקיע בסלון האווירי בפארנבורו - כנס התעופה הגדול באירופה, שהתקיים באמצע יולי. מטוס הקרב F–35, שאמור היה לרשום את הופעתו הראשונה מחוץ לארה"ב, מקורקע אחרי מקרה של שריפה במנוע. אי־היכולת להמריא במועד המצופה נהפכה כבר לתכונה ידועה של המטוס, אותו מייצרת לוקהיד מרטין.

הפרויקט בפיגור של שנים אחרי לוח הזמנים המתוכנן, וההשקעה בו המריאה הרבה מעבר לעלות המקורית. היעדרותו מהכנס מביכה עבור לוקהיד, אך נוכחותו היתה עלולה לשמש תזכורת לנציגים של תעשיות ביטחוניות לסוג התוכניות המורכבות והיקרות שמהן בוודאי היו רוצים להימנע בעתיד.

יצרניות נשק עוברות תקופה לא פשוטה. חלק מהחוזים הגדולים - עבור ייצור מפציצים, מטוסי אימון ומזל"טים - עדיין פתוחים עבור חברות נשק בארה"ב, הבזבזנית הגדולה של התעשייה. ואולם, ממשלת ארה"ב וממשלות אחרות הנאבקות להקטנת הגירעונות שלהן, מנסות כיום יותר מאי פעם לקבל את התמורה הטובה ביותר לדולרים המעטים ביותר. ההכנסות של 17 מתוך 20 יצרניות נשק אמריקאיות התכווצו ב–2013. המלחמות שהובילה ארה"ב בעיראק ואפגניסטן סייעו להגדיל את ההוצאות הגלובליות לשיא של 1.7 טריליון דולר ב–2008. מאז ירד הסכום ב–100 מיליארד דולר, לפי חברת הייעוץ IHS.

החדשות הטובות עבור יצרניות הנשק הן שהרע מכל כנראה מאחוריהן. הקונגרס האמריקאי ביטל חלק מהקיצוצים שהטיל כדי להתמודד עם הגירעון המתנפח, ושיעור ההצטמצמות הכלכלית באירופה מאט. הגידול בעושר של כלכלות מתעוררות והאיומים החדשים בסוריה, בעיראק ובים סין הדרומי מעודדים צמיחה מהירה בהוצאות באסיה, במזרח התיכון ובאמריקה הלטינית. בסך הכול, שוק הציוד הצבאי (למעט רוסיה וסין, שחסומות בפני חברות נשק מערביות) צפוי להתאושש בשנה הבאה.

מטוס F-35 של לוקהיד מרטין
AP

אף שתקציב הפנטגון גדול כמו כל 15 תקציבי הביטחון הממשלתיים שאחריו בדירוג, כבר לא מדובר בבור ללא תחתית. הפנטגון רוצה להשקיע יותר בתיקון ושדרוג ציוד קיים. המודל הוא המפציץ 52–B הישיש של בואינג, שעובר התאמות תכופות.

הפנטגון מתרחק מהחוזים הנהוגים של "עלות־פלוס"
 (Cost-Plus), שמעניקים לחברות תמריץ לבזבז כסף, מכיוון שהן מקבלות התחייבות לשולי רווח בנוסף לעלויות שלהן, לא משנה בכמה יסתכמו. ואולם בהערכה השנתית של הפנטגון לגבי מידת היעילות שלו כגוף רכש, שפורסמה בחודש שעבר, צוין כי החלופה - חוזים במחיר קבוע (Fixed Price) לא תמיד טובה יותר: למעשה, חברות נשק משלימות לעתים חוזי "מחיר קבוע" עם שולי רווח גבוהים משמעותית מאשר בחוזי "עלות־פלוס". הפנטגון שואף לנסח חוזים מתוחכמים יותר, ולעודד יצרניות נשק למצוא חיסכון בעלויות שנופלות על כתפי משלמי המסים.

ארה"ב עושה צעדים מעבר לאוקינוס האטלנטי, בעיקר בבריטניה, כדי לגרום לחברות לקחת בעלות על מערכות נשק, ולהיות אחראיות לתחזוקה השוטפת שלהן. בריטניה חתמה ב–2009 על עסקה עם חברת BAE סיסטמס לביטוח תחזוקה, שבמסגרתה על כל שעת תעופה חיל האוויר משלם סכום מסוים עבור כל סוגי התחזוקה עבור מטוסי יורופייטר טייפון.

המחויבות של חיל האוויר הבריטי לעלויות נמוכות התבררה עוד יותר כשהכריזה בפארנבורו על הענקת חוזי תחזוקה למטוסי תובלה לחברת הלואו־קוסט הבריטית פלייבי (Flybe). בריטניה אפילו שקלה באחרונה לעשות מיקור־חוץ לכל הרכש הצבאי שלה והתחרטה, מכיוון שמדובר במהלך כה קיצוני.

צמצום בהוצאות הביטחון בשנות ה–90 הביא לשטף של מיזוגים, שאיפשר ליצרניות הנשק לקצץ בעלויות. הפעם, הפנטגון הבהיר כי לא יקבל כל מיזוגים נוספים שיפגעו בתחרות. באירופה, התנגדות פוליטית פגעה במאמצים למיזוגים — הניסיון של איירבוס ב–2012 להתמזג עם BAE סיסטמס כשל מסיבה זאת. כשהמיזוגים מחוץ לתמונה, חברות הציוד הצבאי הגדולות היו חייבות להכין את עצמן במהרה לסיבוב הקיצוצים הקרוב בהוצאות הממשלתיות, באמצעות קיצוץ בעלויות ופיטורי עובדים רבים. כעת הן מחפשות דרכים אחרות להתכונן לעידן שבו התקציבים הפסיקו להתכווץ, בעוד משרדי הביטחון נהפכים לגופי רכש תובעניים יותר.

שימושים אזרחיים למוצרים ביטחוניים

פתרון אחד הוא למצוא שווקים חדשים ואזרחיים למוצרים שלהן. יש ספקיות נשק גדולות, בהן בואינג ו–UTC, שהפעילות העסקית שלהן עם גופים אזרחיים גדולה יותר מהפעילות עם גופים ממשלתיים. ואולם לדברי מנכ"ל לוקהיד מרטין לשעבר, נורם אוגוסטין, ניסיונות העבר של חברות ביטחוניות גדולות בגיוון פעילותן לאפיקים לא צבאיים לא הצליחו.

ואולם למוצרים רבים שחברות הנשק מייצרות יש שימושים אזרחיים. מערכות תקשורת מאובטחות יכולות לסייע להגן על בנקים ועסקים אחרים מפני האקרים. חברת רייתאון מכרה באחרונה מערכת איתור צלפים לחברות חשמל בארה"ב, לאחר שצלף פגע בשנאים המספקים חשמל לעמק הסיליקון.

לעת עתה, חוזים כאלה הם חלק קטן מהפעילות העסקית של רוב חברות הנשק: אבטחת מידע אזרחית ופעילויות נלוות לה מספקות רק 2% מהכנסות לוקהיד. אף שיצרניות הנשק הן "חברות היי־טק במהותן", כפי שמנסח זאת רמי מאירסון מבנק אינווסטק, הן עשויות להתקשות בתחרות עם חברות זריזות מעמק הסיליקון. אלה מתחילות לחדור לטריטוריה של התעשייה הביטחונית. "הלוחמה נהפכת לדיגיטלית", אומר טום קפטן מחברת הייעוץ דלויט. חברות היי־טק הוכיחו שהן יכולות לספק רובוטים, מזל"טים ותוכנות מודיעיניות. ספייס אקס, של היזם אילון מאסק, הגישה תביעה נגד חיל האוויר האמריקאי בדרישה לפתוח מחדש מכרז לחוזה שיגורי לוויינים, שניתן לבואינג וללוקהיד.

ליצרניות קשה גם לספק את הציוד שלהן ללקוחות יצוא חדשים. מדינות רבות, מהמזרח התיכון ועד מזרח אסיה, מוציאות יותר על התחמשות במטוסי קרב, טילים וטנקים. התביעות הטריטוריאליות הגוברות של סין גורמות לשכנותיה לחזק את מערכות ההגנה שלהן. ואולם השוק מחולק: לברזיל, אחת מהמדינות שמוציאות כסף רב על התחמשות, יש תקציב נמוך - גובהו שווה ל–4% מזה של ארה"ב.

במקרים רבים המדינות מתעקשות שחלק מהייצור יתבצע באופן מקומי, או דורשות גישה לטכנולוגיה רגישה, שמדינות האם של יצרניות הנשק לא יאפשרו. הודו, הפרס הגדול ביותר עבור חברות הנשק, היא לקוחה קשוחה במיוחד, שמציבה תנאים רבים בתמורה לזכייה בחוזי נשק.

התחרות במכירה למעצמות זרות קשה מאשר בבית. מדינות אסיה ואמריקה הלטינית עשויות להעדיף ציוד רוסי או סיני נחות לעומת מקבילו המערבי, מכיוון שהוא זול בהרבה. יותר מדינות עם תעשיות נשק עצמאיות מעודדות את החברות שלהן לחפש שוקי יצוא חדשים, כמו דרום קוריאה ויפן.

יצרניות הנשק האלה, המהוות חלק מהקונגלומרטים האזרחיים הגדולים בענף התעופה והחלל, יכולות להרחיב את המו"פ שלהן על פני בסיס רחב יותר. יש להן גם סיכוי טוב יותר למכור למשרדי ביטחון של מדינות, שחברות התעופה הלאומיות שלהן כבר מהוות לקוחות של יצרניות הנשק.

תעשיית התעופה והחלל האזרחית משגשגת ומעניקה לחברות כאלה עוצמה פיננסית. רוכשים פוטנציאליים של הציוד הצבאי יוכלו להרגיש בטוחים שהחברות יהיו בסביבה גם בעוד עשור או שניים, כשהציוד יהיה זקוק לעדכון.

חברות שמייצרות בעיקר ציוד צבאי עשויות לחוות קשיים גדולים יותר. התפנית במחזוריות של ההוצאות הביטחוניות עשויה לעודד אותן לחלום על פרויקטים עתירי תקציב, כמו F–35. ואולם הראיות הן שהתעשייה הידועה בחוסר אמינותה, חוסר יעילותה והרווח העודף שלה, נאלצת סוף סוף לשנות את דרכיה כדי לשרוד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#