גם ב-1914 חשבו שהקפיטליזם 
חיסל את המלחמות הגדולות - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

גם ב-1914 חשבו שהקפיטליזם 
חיסל את המלחמות הגדולות

השאננות והאמונה כי "בין שתי מדינות שיש בהן מקדונלד'ס מעולם לא פרצה מלחמה" משקפות את אלה שלפני רצח פרנץ פרדיננד, לפני 100 שנה ■ גם אז, כמו כיום, גלובליזציה מואצת, חשש מטרור ובריתות בין מעצמות מהווים סיכון ■ האסטרטגיה האמריקאית של "עלויות כלכליות מסלימות" לא תשיג יעדים משמעותיים כמו הגנה על גבולות אוקראינה או פירוק איראן מנשק גרעיני

2תגובות

מדוע היתה רציחתו של הארכידוכס פרנץ פרדיננד - שהציתה את הפתיל של מלחמת העולם הראשונה לפני 100 שנה ויומיים - אירוע בעל עוצמה שממשיך להדהד? כמעט אף אחד לא מאמין שמלחמת עולם שלישית תפרוץ בגלל הקונפליקט הצבאי באוקראינה, בעיראק או בים הסיני, אך גורמים רבים כיום משקפים את אלה שהובילו לאסון בסראייבו ב–28 ביוני 1914.

קצב הגלובליזציה היה דרמטי ומבלבל ב–1914 כמעט כשם שהוא כיום. החשש מטרור אקראי היה נפוץ גם הוא - אנרכיסט בכובע שחור שאוחז פצצה עם פתיל דולק הופיע בקריקטורות לא פחות מג'יהאדיסטים אסלאמיים כעת. ואולם הגורם המשותף הקריטי ביותר עשוי להיות הוודאות השאננה שהתלות הכלכלית ההדדית והשגשוג הפכו את המלחמה לעניין בלתי־נתפש - לפחות באירופה.

רב מכר שהתפרסם ב–1910, "האשליה הגדולה", הציג טיעונים כלכליים שלפיהם כיבושים טריטוריאליים הם עניין שנהפך לבלתי־רווחי, והגיע למסקנה כי הקפיטליזם הגלובלי הסיר את איום המלחמות הגדולות. עמדה זו, המקבילה ל"אמת" המודרנית שלפיה "מעולם לא פרצה מלחמה בין שתי מדינות שיש בהן מקדונלד'ס", נהפכה למבוססת כל כך שפחות משנה לפני פרוץ מלחמת העולם, "אקונומיסט" הבטיח לקוראיו במאמר מערכת כי "המלחמה נהפכה לבלתי־אפשרית בעולם תרבותי".

"הקשרים המסחריים רבי העוצמה בינינו לבין גרמניה התחזקו עד מאוד בשנים האחרונות", התעקש "אקונומיסט", "והסירו את גרמניה מרשימת אויבינו הפוטנציאליים".

REUTERS

"האשליה הגדולה" האמיתית התבררה כרעיון שהאינטרסים הכלכליים האנוכיים ייתרו את הצורך במלחמות. ואולם אותו מטריאליזם נאיבי חזר לשרור. בין השאר, הוא עומד בבסיסה של מדיניות החוץ המערבית, שמטילה סנקציות כלכליות על רוסיה או איראן כתחליף לפשרה פוליטית או להתערבות צבאית.

האמת, כפי שהעולם גילה ב–1914 ומגלה עתה מחדש באוקראינה, במזרח התיכון ובסין, הוא שאינטרסים כלכליים מטואטאים הצדה ברגע ששד המיליטריזם הלאומני או הדתי משתחרר מהבקבוק. רוסיה ספגה בעבר הפסדים כלכליים בלתי־ניתנים לתיאור, וכמוה איראן וסין, בשם הפוליטיקה. לכן, אי־אפשר לצפות שהאסטרטגיה האמריקאית של "עלויות כלכליות מסלימות" תשיג יעדים גיאופוליטיים משמעותיים, כמו הגנה על גבולותיה של אוקראינה או על האיים הבלתי־מיושבים סביב יפן. אם המחלוקת הטריטוריאלית לא תועמד למשא ומתן מחודש - המערב צריך להיות מוכן להילחם כדי להגן על "קדושת" הגבולות, וזה עוד קו דמיון מטריד לעולם של 1914.

אימפריות 
נופלות מהר

אף שהיסטוריונים ממשיכים להתווכח על הגורמים שהחישו את מלחמת העולם הראשונה, שני מאפיינים מערערים של הגיאופוליטיקה של תחילת המאה ה-20 יצרו את התנאים הנחוצים להסלמה עולמית פתאומית: העלייה והנפילה של מעצמות גדולות, והדבקות הקנאית להפליא באמנות הגנה הדדיות. 100 שנים מאוחר יותר, גורמים אלה חוזרים לערער את הבמה העולמית.

חילופי המעצמות ב-1914 כללו את נפילתן של האימפריות האוסטרו־הונגרית והעותמאנית לצד עלייתה של האימפריה הגרמנית. בריטניה, עם צרפת ורוסיה כשותפות זוטרות, רצו לשמור על הדומיננטיות שלהן באירופה. ואולם כספן, המשאבים הצבאיים שלהן וכושר העמידות הפוליטית שלהן דעכו והלכו.

REUTERS

כיום, רוסיה היא מעצמה בדעיכה, וסין בעלייה. ארה"ב מנסה לשמור על איזון הכוחות של המאה ה–20, עם אירופה ויפן כשותפות זוטרות. בתנאים אלה, המעצמות העולות והיורדות גם יחד נמצאות במסלול התנגשות עם אומות אחרות.

המעצמות העולות רוצות להרחיב את הטריטוריה שלהן או לתקן מה שהן תופשות כעיוותים היסטוריים. הן קוראות תיגר על הסטטוס קוו - כפי שסין עושה עם הגבולות הימיים מול שכנותיה. במקביל, המעצמות בדעיכה רוצות למנוע שחיקה טריטוריאלית ולהימנע מהשפלה דיפלומטית. מדינות כמו רוסיה כיום או אוסטרו־הונגריה ב-1914 מתנגשות עם ההגמוניות הקיימות, שנדמה להן שנפילתן בלתי־נמנעת. ארה"ב ואירופה לא רואות סיבה לכך שרוסיה תתנגד להרחבת האיחוד האירופי ולברית נאט"ו - אך לרוסיה זה נראה כמו תוקפנות טריטוריאלית וכיתורה על ידי כוחות עוינים.

המעצמות שנמצאות בעלייה ובדעיכה נוטות להתאחד נגד מנהיגות הסטטוס קוו. ב–1914 למשל, גרמניה, אוסטרו־הונגריה והאימפריה העותמאנית עשו זאת מול צרפת, בריטניה ורוסיה; כיום זה הגיוני שסין ורוסיה ישתפו פעולה נגד ארה"ב, האיחוד האירופי ויפן.

טיעון זה קיבל באחרונה חיזוק מהחלטתו התמוהה של ממשל אובמה להדגיש מחדש את תמיכתו ביפן, בפיליפינים ובווייטנאם בסכסוך הטריטוריאלי מול סין, ובה בעת להתעמת עם רוסיה בעניין אוקראינה.

הבריתות יציתו מלחמה גלובלית?

וזה מביא אותנו ללקח הברור ביותר מ-1914: ריכוז האמנות והבריתות שמחייבות מעצמות גדולות להילחם בשמן של מדינות אחרות. אלה הפכו קונפליקטים מקומיים למלחמות אזוריות או גלובליות - ועשו זאת במהירות מבהילה ובאופן בלתי־צפוי.

הדוגמאות הברורות כיום הן נאט"ו וברית ההגנה ההדדית ארה"ב־יפן, שבהן מחויבת ארה"ב תיאורטית לפתוח במלחמה נגד רוסיה וסין אם הן יפלשו לטריטוריות שנויות במחלוקת במזרח אירופה או בים הסיני המזרחי. האם בריתות כאלה יכולות לשמש גורם שיצית מלחמה גלובלית, כמו ב-1914?

על כך אמר סר ריצ'רד שירף, לשעבר הקצין השני הבכיר ביותר בנאט"ו, בדיון על רוסיה, כי "כולם מסכימים לבטח שנהיה נכונים לצאת למלחמה כדי להגן על גבולותיה של בריטניה. ובכן, כחברה באופ"ק, גבולותיה של בריטניה כיום נמצאים בלטביה".

זה נשמע כמעט בלתי-אפשרי שוושינגטון תצא למלחמה נגד בייג'ין כדי להגן על כמה איים שוממים של יפן. או נגד מוסקבה בגלל כמה עיירות מתפוררות בדונייצק, אם אוקראינה היתה מצטרפת לנאט"ו. בתחילת 1914, נראה כמעט בלתי־אפשרי שבריטניה וצרפת ייצאו למלחמה עם גרמניה כדי להגן על רוסיה נגד אוסטרו־הונגריה בגלל סכסוך עם סרביה. ואולם ב-28 ביוני, המלחמה נהפכה מיד מבלתי־אפשרית לבלתי־נמנעת - בלי שעברה את השלב של "לא סבירה". ארבע שנים לאחר מכן, מספר המתים הגיע ל-10 מיליון איש.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#