הבנקים המרכזיים יצטרכו להחליט: מטבע אלקטרוני או אינפלציה - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הבנקים המרכזיים יצטרכו להחליט: מטבע אלקטרוני או אינפלציה

לאחר שהריבית הגיעה לאפס, לבנקים המרכזיים אזלה התחמושת ■ נותרו להם שני פתרונות אפשריים: העלאת יעד האינפלציה - מהלך שעלול לערער את אמון הציבור במערכת - או מעבר למטבע אלקטרוני, שיאפשר גמישות ותגובה מהירה למשברים

2תגובות

כבר זמן מה קיים חשש שלבנקים המרכזיים אזלה התחמושת. לאחר שהורידו את שיעורי הריבית לקרבת האפס, הם נקטו צעדים יותר ויותר ראוותניים כמו "הרחבה כמותית". בהתחשב בערפל האופף את הפעילות הכלכלית האמיתית מאז המשבר הפיננסי, קשה להציע הערכה טובה למידת האפקטיביות של צעדים אלה. אך ברור שחייבת להיות דרך טובה יותר.

כבר אין כל סיבה לתת לקו האפס של הריבית הנומינלית להמשיך להפריע למדיניות המוניטרית. פתרון פשוט ואלגנטי יותר הוא מעבר הדרגתי למטבע אלקטרוני לחלוטין, כך שתשלום הריבית, חיובית או שלילית, יהיה בלחיצת כפתור. במצב שבו שטרות - בייחוד שטרות גדולים - גורמים יותר נזק מתועלת, מזמן הגיעה העת לבצע מודרניזציה של המטבע.

בעזרת מטבע אלקטרוני בנקים מרכזיים יוכלו להמשיך לייצב את האינפלציה בדיוק באותו אופן שהיו עושים עד היום. הכלכלן הראשי של סיטיגרופ, וילם בויטר, הציע אינספור דרכים להתמודד עם מגבלות השטרות, אך ביטולם הוא הדבר הפשוט ביותר.

רויטרס

שיטה שנייה, פחות אלגנטית, היא שהבנקים המרכזיים יעלו את יעדי האינפלציה שלהם מהנורמה כיום, 2%, לרמה גבוהה יותר - אך עדיין מתונה - 4%. הרעיון של העלאת יעדי האינפלציה באופן קבוע ל–4% הוצע לראשונה במאמר מעניין שנכתב בהובלת הכלכלן הראשי של קרן המטבע הבינלאומית (IMF), אוליביה בלנשאר, וזכה לתמיכת כמה אקדמאים, בהם פול קרוגמן, חתן פרס נובל. למרבה הצער, מעבר חלק ומשכנע ליעד זה עשוי להיות מכשול גדול מדי.

ערעור ציפיות

כשבלנשאר הציע רעיון זה לראשונה, הייתי מסוקרן אך ספקן. שנתיים קודם לכן, עם פרוץ המשבר, הצעתי להעלות את יעד האינפלציה ל–4% או יותר לכמה שנים כדי לצמצם את החובות ולהאיץ את התיקון בשכר. אך יש הבדל בין העלאה זמנית של יעד האינפלציה כדי להתמודד עם משבר ובין ערעור של הציפיות לטווח ארוך.

בלומברג

לאחר 20 שנה שבהן בנקים מרכזיים אומרים לציבור כי 2% אינפלציה הוא היעד הנכסף, הם יבלבלו את הציבור אם יכריזו כי שינו את דעתם - ולא בתיקון קל. היזכרו בהתפרצות הזעם בשווקים במאי 2013, כשיו"ר הבנק הפדרלי דאז, בן ברננקי, רמז על צמצום הדרגתי של תוכנית רכישות האג"ח של הבנק (Tapering) - שינוי מתון בהרבה. אנשים עשויים לתהות בצדק אם העובדה שהבנקים המרכזיים יכולים לשנות את יעד האינפלציה מ–2% ל–4%, לא תביא לכך שיחליטו בעתיד כי עליו להיות 5% או 6%.

בהתחשב בסבירות שהציבור עלול להתבלבל ולאבד אמון, קשה למצוא היגיון רב בשינוי יעד האינפלציה ל–4%. היעד הקיים לפחות מייצג משהו, מכיוון שהבנקים המרכזיים יכולים להציגו כאפס מבחינה מוסרית. מרבית המומחים מאמינים כי מדד מחירים מבוסס רווחה יעיד על אינפלציה נמוכה בהרבה מהנתונים הממשלתיים, מכיוון שאלה אינם מביאים בחשבון את היתרון של זרם מוצרים חדשים באופן תמידי לכלכלה.

יש בכך דמיון לבעיות שעמן התמודדו מדינות שניסו להחזיר את תקן הזהב לאחר מלחמת העולם הראשונה. עד המלחמה נתמך הכסף בזהב וניתן היה להמירו בשער קבוע. המערכת היתה פגיעה בפני בריחת פיקדונות המונית מהבנקים ולא היה כמעט מרווח תמרון למדיניות ייצוב מוניטרית, אך אמון האנשים איפשר עיגון של הציפיות.

בלומברג

למרבה הצער, מערכת זו התמוטטה לחלוטין באוגוסט 1914. המדינות הלוחמות והנואשות להכנסות נאלצו לפנות למימון אינפלציוני. הן לא היו יכולות פשוט לפחת את המטבע ולאחר מכן לחזור לגבות אותו בשער זהב קבוע חדש.

לאחר המלחמה, כשהעניינים נרגעו, ניסו הממשלות לחזור לזהב, בין היתר כסמל של חזרה לשגרה. אך תקן הזהב החדש התמוטט - בין היתר מכיוון שאי־אפשר היה לשקם את אמון הציבור. מהלך הבנקים המרכזיים לשנות את יעד האינפלציה עשויה לגרום לדינמיקה דומה.

למרבה המזל, יש דרך טובה בהרבה. מעבר למטבע אלקטרוני ממשלתי לא ידרוש שינוי שעלול לערער את יעד האינפלציה. בעיות טכניות קלות ניתן לפתור בקלות. כך, אזרחים מן השורה יוכלו לקבל מאזני עסקות ללא ריבית עד גבול מסוים. שיעורי הריבית הנומינליים יעברו, יש להניח, לתחום השלילי רק בתגובה למשבר דפלציוני חריף.

אך אם משבר כזה יתרחש, בנקים מרכזיים יוכלו לבצע שינויים הולמים במדינית הרבה יותר מהר מאשר כיום. כפי שכבר טענתי, ממשלות חוששות זמן רב משימוש בשטרות גדולים מדי, בהתחשב בכך שחלק גדול מהם משמש את הכלכלה השחורה ומממן פעילות בלתי חוקית. מעבר למערכת מטבע מהמאה ה–21 יקל על מעבר למשטר בנקאות מרכזית מהמאה ה–21.

הכותב הוא פרופ' לכלכלה ומדיניות ציבורית בהרווארד וכלכלן ראשי לשעבר בקרן המטבע הבינלאומית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#