חשבתם שהעבדות עברה מן העולם? היא רק נעשתה רווחית יותר - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

חשבתם שהעבדות עברה מן העולם? היא רק נעשתה רווחית יותר

אף שבישראל דווקא דווח על שיפור במצב ניצול עובדים בכפייה, דו"ח חדש של האו"ם מראה כי הרווח המופק מהם בעולם - בעיקר בתעשיית המין ובניצול קטינים - גדל והגיע ל-150 מיליארד דולר בשנה

9תגובות

רבים סבורים כי עבודה בכפייה היא תופעה שנעלמת מן העולם, ואולם מתברר שהיא עדיין נפוצה, ושסכומי הכסף שמתגלגלים בה הם גדולים מאוד. דו"ח חדש של ארגון העבודה הבינלאומי של האו"ם בעניין חושף את המציאות העגומה הזאת.

על פי הדו"ח, שנפרש על פני 66 עמודים, הרווח השנתי מעבודות כפייה, כלומר מהעסקה של בני אדם בניגוד לרצונם, מסתכם כיום 
בכ–150 מיליארד דולר - פי שלושה מבנתוני דו"ח קודם שפורסם ב–2005. על פי נתוני הארגון, יש כיום בעולם כ–21 מיליון עובדי כפייה, בהם כ–5.5 מיליון ילדים.

בשונה ממרבית מחקרי העבר, המחקר הנוכחי עסק בהיבטים הכלכליים של עבודה בכפייה ובחן את האופי של העובדים. 90% מהעובדים בכפייה מועסקים, או יותר נכון מנוצלים, על ידי גורמים במגזר הפרטי. היתר מנוצלים על ידי ממשלות. כ–55% מעובדי הכפייה בעולם הן נשים, שרובן מועסקות בתעשיית המין.

אי–פי

חלק גדול מהרווח כתוצאה מעבודה בכפייה - 51.8 מיליארד דולר - מגיע מאסיה. במדינות המפותחות ובאיחוד האירופי הופק רווח שנתי של 46.9 מיליארד דולר, באפריקה 13.1 מיליארד דולר, ובמזרח התיכון 8.5 מיליארד דולר. ואולם ברווח השנתי לפי עובד, דווקא המדינות המפותחות מדורגות ראשונות - שם מכל עובד בכפייה הופק בממוצע רווח של 34,800 אלף דולר.

מתוך רווח כולל של 151 מיליארד דולר, מקורם של 99 מיליארד דולר הוא בתעשיית המין, 34 מיליארד דולר מגיעים מענפי הבנייה, הייצור, הכרייה והשירותים, 8 מיליארד דולר מהרווח הושג באמצעות ניצול עובדים במשקי הבית, ו–9 מיליארד דולר מגיעים מענפי הייעור, הדיג והחקלאות. מרבית עובדי הכפייה שמועסקים במשקי הבית מקבלים שכר, אך בפועל הם משתכרים רק כ–40% מהשכר שאותו הם אמורים לקבל.

בבחינה לפי ענפים, תעשיית המין היא הרווחית ביותר. בתחום זה הושג רווח שנתי של 21,800 דולר לכל עובד או עובדת. עבודות בכפייה שנעשות מחוץ לבית הניבו 4,800 דולר בשנה לכל עובד, ואילו עובד בכפייה ממוצע בענפי החקלאות הניב למעסיקיו רווח שנתי של 2,500 דולר.

"עבודה בכפייה נפוצה במיוחד במגזרים או בתעשיות שנזקקות לעובדים לא מיומנים ובקרב המעמדות הנמוכים", נכתב בדו"ח. "זה קורה במיוחד במקומות שבהם הביקוש לעובדים אינו יציב ותנאי הסף של העבודה נמוכים". עם זאת, הארגון מבהיר כי גם בתחומים בעלי שיעור ניצול גבוה יש עובדים מיומנים ומקצועיים, שבמרבית המקרים מצליחים להיחלץ ממעגל הניצול.

הדו"ח גם בדק מיהם העובדים שחשופים לעבודות כפייה יותר מכל. "נמצא מתאם ישיר בין בית פגיע ובלתי־יציב לסבירות להגיע למצב שבו אדם נהפך לעובד בכפייה", נכתב בדו"ח. למשפחות עניות קשה יותר להתמודד עם זעזועים כלכליים, שדוחקים אותן אל סף רעב. משפחות כאלה, הנעדרות כל רשת הגנה חברתית, נוטות לקבל על עצמן או על ילדיהן כל עבודה, אפילו בתנאי ניצול. הסיטואציה הזאת עלולה להביא אותן למצב שבו הן תלויות יותר במגייסים שלהן, שמנצלים את מצבן הפגיע.

על פי הדו"ח, היעדר חינוך ואי־ידיעת קרוא וכתוב הם סיבות מכריעות שעלולות להביא להידרדרות אדם לעבודה בכפייה. בני נוער בעלי רמת חינוך נמוכה וילדים להורים שלא יודעים קרוא וכתוב נמצאים בסיכון גבוה יותר להפוך לעובדים בכפייה. הבערות מצמצמת את מגוון אפשרויות התעסוקה, ואף מונעת מאותם עובדים פוטנציאלים להתעמק בקריאת חוזי העסקתם, שעלולים להיות דרקוניים.

גם הגירה מגבירה את הסיכון להיקלע לעבודות כפייה. 44% מעובדי הכפייה בעולם הם אנשים שהיגרו למדינה אחרת. במדינות מזרח־אירופה יש מתאם ברור בין הצורך ללוות כסף כדי לממן את "תשלומי הגיוס", הנגבים מאדם לפני תחילת העבודה, לסיכון להיקלע לעבודה בכפייה. עם זאת, מהגרים שלמדו בבתי ספר היו בסיכון נמוך יותר להיקלע לעבודה בכפייה.

ב–2005 ערך הארגון מחקר דומה שבו ניסה לבדוק מהם הרווחים שנוצרו בתעשיות המין והחקלאות, מתוך סברה כי אלה שני הענפים המרכזיים שבהם מתבצעות עבודות בכפייה. הרווח השנתי הכולל באותה שנה היה 44 מיליארד דולר, מהם כ–32 מיליארד דולר כתוצאה מסחר בבני אדם. "בעוד שיש אנשים שמרוויחים מהמצב הזה, נגרם נזק משמעותי לקורבנות ולמשפחותיהם, שמפסידות הכנסה ולא יכולות להיחלץ מהעוני. בנוסף, עובדים רבים חווים טראומה קשה וזקוקים לשנים רבות כדי לשקם את חייהם", נכתב.

ארגון העבודה הבינלאומי מתכוון להקים בקרוב צוות של כלכלנים ומומחים בתחום, שירכז את המחקר בעניין עבודות בכפייה ברחבי העולם. בינתיים קורא הארגון לממשלות ברחבי העולם להילחם בתופעה. "דרושה פעולה מיידית", נכתב בדו"ח. "למרות הגברת האכיפה בתחום, מי שמעורבים בו נהנים מסיכון נמוך להיתפס ומרווח כספי גדול. זה צריך להיפסק. יש לחזק את החקיקה ולתגבר את הפיקוח בקרב קבוצות שנמצאות ברמת סיכון גבוהה להידרדר לעבודה בכפייה".

מחברי הדו"ח גם דורשים מהממשלות לסייע לקהילות עניות ולעודד את החינוך בקרב קבוצות אלה, במטרה לצמצם את הסיכון שלהן להגיע למצב שבו הן עובדות בכפייה.

"פרסום הדו"ח הוא משמעותי מאוד, כי הוא לוקח את ההבנה שלנו בנושא עבודות הכפייה לשלב מתקדם יותר", אמר יו"ר ארגון העבודה הבינלאומי, גיא ריידאר, בנאום שנשא לאחר פרסום המחקר. "כעת עלינו להסתכל על המצב הסוציו־אקונומי שהופך בני אדם חשופים כל כך לעבודות כפייה. עלינו לחזק את ההגנה החברתית שתמנע מאנשים להידרדר לעוני, ומשם לעבודות כפייה". לדבריו, "המשך הקיום של התופעה הזאת הוא רע לקורבנות, לעסקים ולהתפתחות. זוהי פרקטיקה שאין לה מקום בחברה מודרנית".

מגמת ירידה בישראל

ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) אין נתונים לגבי הרווחים מעבודה בכפייה בישראל, ואף לא לגבי שיעור המועסקים באופן העסקה זה. ואולם על פי דו"ח שפירסם מרכז המידע והמחקר של הכנסת באוקטובר 2013 עולה כי בישראל התופעה נפוצה בעיקר בקרב נשים שנסחרות לצורכי זנות, ובקרב קהילת הפליטים ומהגרי העבודה שנכנסו לישראל בשנים האחרונות.

התופעה נחשפה בשנות ה–90 וצברה תאוצה בתחילת שנות ה–2000. ב–2002 שהו בישראל כ–2,000 נשים שהועסקו בכפייה במאות מכוני ליווי. ב–2005 החל שיעור זה לרדת, ובשנים האחרונות דווח על עשרות בודדות של מקרים שבהם נשים הועסקו בניגוד לרצונן. על פי ההערכות, גם התנאים שבהם מועסקות אותן נשים שונים מבעבר ונחשבים, על אף העובדה שהן מועסקות בכפייה, כטובים יותר.

בדו"ח שנתי שפירסמה מחלקת המדינה האמריקאית ביוני 2013, שעוסק במצב הסחר בבני אדם בעולם, דורגה ישראל בקבוצת המדינות הראשונה, שבה חברות מדינות שנאבקות בתופעה באופן מספק. הדו"ח מציין כי הפעילות של רשויות החוק בישראל הביאה לירידה ניכרת בתופעת הסחר בנשים לצורכי זנות ובהתקדמות המאבק נגד עבודה בכפייה. מחברי הדו"ח ציינו את השירותים שישראל מעניקה לקורבנות התופעה, לרבות מקלטי הגנה, סיוע משפטי ללא תשלום ומתן אשרות עבודה, מבלי להתנות את קבלת השירותים בשיתוף פעולה עם הרשויות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#