נגיד הבנק המרכזי של בריטניה: "הקפיטליזם אוכל יושביו" - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

נגיד הבנק המרכזי של בריטניה: "הקפיטליזם אוכל יושביו"

מרק קרני, הנגיד הקנדי של בנק אוף אנגלנד, חושב שצריך לחזור לחשוב על סולידריות והון חברתי כדי לתקן את המערכת הפיננסית

24תגובות

אולם הגילדות העתיק (גילדהול) בלב הסיטי של לונדון יכול להיות מקום מרדים למדי בסופו של יום ארוך.  תקרת העץ של האולם הימי-ביניימי יכולה לגרום לעיניים לנדוד ולמחשב להרהר במוזרות הגדולה של בריטניה, ההמשכיות בת מאות השנה שלה. כולם נושאים ברכה, יין אדום מוגש, הכוסיות נוקשות והעייפות נוחתת. נאום מרכזי של נגיד הבנק המרכזי של בריטניה נראה כדבר החסר היחיד בשביל להשלים את ההשפעה המרדימה.

כך נדמה לפחות עד שמרק קרני, הנגיד הקנדי של הבנק אוף אנגלנד, מחליט להיכנס בקפיטליזם שלוח רסן. "כמו שכל מהפכה אוכלת ילדיה", אומר קרני, "כך גם פונדמנטליזם שוק שאינו מבוקר מסוגל לבלוע את ההון החברתי הנחוץ לדינמיות של הקפיטליזם עצמו בטווח הארוך".

כל האידיאולוגיות, טוען קרני, נוטות לקיצוניות. אמונה בכוח השוק נכנסה "לתחום האמונה" עוד לפני המשבר הכלכלי של 2008. כלכלות שוק הפכו לחברות שוק. הן התאפיינו ברגולציה קלילה ו"אמונה כי לא ניתן לזהות בועות". קרני לא חוסך שבטו. הבנקים היו גדולים מכדי לתת להם להיכשל, ופעלו בסוג של בועה בה צד אחד מנצח בהכרח והצד השני מפסיד בהכרח. המדדים היו מכורים מראש לרווח אישי של אנשים וחברות מסויימים. שוקי ההון העדיפו את מי שהיו להם טכנולוגיות מתוחכמות יותר על פני המשקיעים הקמעוניים. חוסר האמון בשווקים גדל – ומצב זה נמשך גם כיום.

ניו יורק טיימס

"שגשוג דורש לא רק השקעה בהון כלכלי, אלא גם בהון חברתי", טוען קרני, לאחר שהגדיר הון חברתי "כקשרים, הערכים המשותפים והאמונות בחברה המעודדות את הפרטים בה לא רק לקחת אחריות על עצמם ומשפחותיהם, כי אם גם לתת אמון זה בזו ולשתף פעולה לשם תמיכה הדדית".

באולם מורגשת התעוררות, והמבטים מתמקדים – קרני הצליח לזכות בתשומת ליבם של מנכ"לים, בנקאים ומשקיעים שנאספו באולם הגילדות לוועידה על "קפיטליזם מכיל". הישירות שלו משקפת את העובדה ש-6 שנים לאחר המשבר, הבעיה היסודית לא נעלמה. בקרב אזרחים במדינות מפותחות גובר חוסר הנוחות והזעם על האופן שבו הגלובליזציה והטכנולוגיה מעצימים את תשואות העשירים, עליהם מסים נמוכים ורגולציה מועטה, כאשר רווח מהיר הופך לעיקרון מנחה ואי השיוויון בחברה הולך וגדל, וההזדמנויות לצעירים פוחתות ותחושת חוסר ההגינות גדלה.

כל מי שמבקשים למצוא את מקור הזעם שהגדיל את הפופולריות של תנועות פופוליסטיות בארה"ב ובאירופה לא צריכים לחפש רחוק. אנשים חשים מרומים, וחוששים לגבי עתיד ילדיהם. כפי שציין ביל קלינטון שעות ספורות לפני הנאום של קרני, התגובה הראשונה של בני אדם המרגישים "חוסר ביטחון ולחץ", היא הדחף "לבלות עם דומיהם". האתגר הגדול של העולם הוא להגדיר "את תנאי התלות ההדדית שלנו".

אי–פי

יש עדיין נטייה לחשוב שעבודת הגדרה זו מוטלת על פוליטיקאים. אך בעולם שלנו, שמונע על ידי מדיה חברתית ותאגידים בינלאומיים, למנהיגים עסקיים יותר כוח לבצע שינוי מאשר לנבחרי ציבור. אם הראייה קצרת הטווח תנצח, והחשיבות של הון חברתי ושל קהילה תבוטל, הזעם יגבר. דירקטוריונים גבריים, לבנים מזדקנים אינם משרתים את החברות בראשן הם עומדים היטב.

קרני פורש את היקף הבעיה: "40% מבוגרי האוניברסיטאות והמכללות בארה"ב אינם מועסקים תעסוקה מלאה, ואבטלת הצעירים היא כ-50% במדינות שנפגעו ביותר במשבר בגוש היורו. המרשם שלו: לשים קץ לבנקים הגדולים מכדי ליפול, בהם "בנקאים הרוויחו סכומי עתק" ו"משלמי המסים שילמו על כשלונותיהם", באמצעות רגולציה נוקשה; ליצור מחדש שווקים הוגנים ויעילים, בהם שקיפות אמיתית, ולעשות מאמצים ניכרים, באמצעות כללי התנהגות ואף מחוייבות רגולטורית, כדי ליצור יושרה חדשה בקרב סוחרים; להגביל שכר המציע בונוסים גדולים עבור תשואות קצרות טווח; להפסיק להעריך ביתר את ההווה ובזול את העתיד; ולהבטיח כי "כאשר ישנן בעיות נרחבות של ביצועים או ניהול סיכונים, יש להתאים את הבונוסים לכלל קבוצת העובדים הרלוונטית.

מעל לכל, יש להבין כי "הפתרונות מגיעים מההכרה כי קפיטליזם פיננסי אינו מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי לקידום השקעות, חדשנות, צמיחה ושגשוג. העיקרון היסודי של הבנקאות הוא תיווך – חיבור בין חוסכים ללווים בכלכלה. לקראת המשבר, הבנקאות עברה להתמקד בבנקים ולא בעסקים, בעסקות ולא ביחסים, בצדדים לעסקה, ולא בלקוחות".

במלים אחרות, בני אדם הם חשובים. בעידן שבו הייתה יציאה מעוני בקנה מידה אדיר בעולם המתפתח, נולד עוני מסוג חדש במרבית העולם המפותח. תלות הדדית היא מציאות, אך האופן שבו התרחשה מעוות. קלינטון ציין כי נמלים, דבורים, טרמיטים ובני אדם שרדו באמצעות מאפיין משותף מיוחד: כולם חיים בצורה קואופרטיבית. אך אובדן ההון החברתי בכל רמות הקהילה מאיים על יציבות העולם ועל שגשוגו בעתיד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#