מיליארד גוונים של אפור

האוכלוסייה מזדקנת? זה לא חייב להאט את הכלכלה

ברחבי העולם חיים כיום יותר קשישים מאי פעם, ועל פי התחזיות, המגמה רק תתעצם במאה ה-21 ■ אך בניגוד להנחות המקובלות, הזדקנות האוכלוסייה אינה מבשרת בהכרח על ירידה חדה בכושר הייצור וקיפאון כלכלי

לוגו אקונומיסט
אקונומיסט
לוגו אקונומיסט
אקונומיסט

במאה ה–20 הוכפלה אוכלוסיית העולם פעמיים. היא לא תכפיל עצמה אפילו פעם אחת במאה הנוכחית, משום ששיעורי הילודה ברוב חלקי העולם ירדו בשיעור חד. מנגד, מספר האנשים בני 65 ומעלה צפוי להכפיל עצמו בתוך 25 שנה. השינוי הזה במבנה אוכלוסיית העולם אינו הרה גורל כמו ההתרחבות שלה שבאה לפניו, אך הוא מספיק כדי לעצב מחדש את הכלכלה העולמית.

לפי תחזיות האוכלוסייה של האו"ם, המקור המקובל לאומדנים דמוגרפיים, יש כ–600 מיליון איש בגילי 65 ומעלה החיים כיום. זה כשלעצמו נתון מדהים; הסופר פרד פירס טוען שייתכן כי מחצית מבני האדם שאי פעם הגיעו לגיל 65 נמצאים כיום בחיים. אבל שיעורם מכלל האוכלוסייה - 8% - אינו כה שונה מכפי שהיה לפני כמה עשורים.

עם זאת, עד 2035 יותר מ–1.1 מיליארד איש - 13% מהאוכלוסייה - יהיו בני יותר מ–65. זוהי תולדה טבעית של הנפילה בשיעור הילודה, שמאטה את צמיחת האוכלוסייה הכללית; זה אומר שפרופורציונלית, יש פחות אנשים צעירים בעולם. שיעור הקשישים ביחס לכוח העבודה יצמח אפילו מהר יותר. ב–2010 היו בעולם 16 קשישים על כל 100 מבוגרים בני 25–64, כמעט אותו יחס כמו ב–1980. עד 2035 מצפה האו"ם שהמספר יעלה ל–26 קשישים על כל 100 מבוגרים בני 25–64.

מוכר בפורטוגל. עד 2035 13% מהאוכלוסייה בעולם יהיו בני יותר מ–65 צילום: בלומברג

במדינות עשירות היחס הזה יהיה הרבה יותר גבוה. עד 2035, ביפן יהיו 69 קשישים על כל 100 אנשים בגילי העבודה, לעומת 43 ב–2010; בגרמניה 66 לעומת 38. אפילו ארה"ב, שבה שיעור ילודה גבוה יחסית, תרשום עלייה של יותר מ–70% במדד זה, ל–44%. במדינות מתפתחות, שבהן היחס הרבה יותר נמוך, היחס לא יעלה כל כך במונחים מוחלטים, אבל הצמיחה הפרופורציונלית תהיה גבוהה יותר. עד 2035, שיעור הקשישים ביחס לכוח העבודה בסין יותר מיוכפל - מ–15% ל–36%. מדינות אמריקה הלטינית ירשמו עלייה מ–14% ל–27%.

המקרים היוצאים מן הכלל למגמת ההזדקנות הם דרום אסיה ואפריקה, שבהן שיעור הילודה עדיין גבוה. היות שהאזורים האלה מאכלסים כמעט 3 מיליארד איש, שיעלו ל–5 מיליארד איש עד אמצע המאה ה–21, הצעירים שלהם יוכלו להיות כוח נגד בעל עוצמה למגמת ההזדקנות במקומות אחרים. אבל הם יאטו את השינוי, לא יהפכו אותו. בעולם המתעורר ככלל כמעט יוכפל שיעור הקשישים ביחס לגיל העבודה ל–22% עד 2035.

האם אנשים יסתגלו 
ויעבדו יותר זמן?

האמונה המקובלת היא ששיעור גדול יותר של קשישים פירושו צמיחה אטית יותר, ומשום שקשישים צריכים להוציא את ההון האישי שלהם כדי לחיות, המשמעות היא פחות חסכונות; זה מוביל לשיעורי ריבית גבוהים יותר ולנפילה במחירי הנכסים. חלק מהכלכלנים שאננים וטוענים שאנשים יסתגלו ויעבדו יותר זמן, וכתוצאה מכך הם אומרים ששיטות החישוב הנוכחיות (שמניחות שאין אנשים שעובדים אחרי גיל 65) אינן נכונות.

קבוצה שלישית חוזרת למחקריו של אלווין האנסן, הידוע כ"קיינס האמריקאי", שטען ב–1938 כי אוכלוסייה מתכווצת בארה"ב תגרור פחות תמריצים לחברות להשקיע - כי כוח עבודה קטן יותר צריך פחות השקעות, וכפועל יוצא מכך יהיה קיפאון כלכלי מתמשך.

דור הבייבי בום הבלתי־צפוי של 1946–1964 עירער את התחזיות של האנסן, ואירועים שאינם נצפים יוכלו לערער את תחזיות הדמוגרפיה של היום. זאת, אף שדור הבייבי בום נולד מתוך מלחמת עולם, שלא נתפשה כמקור של תקווה. אבל אם אנשים מבוגרים יותר יעבדו במשך זמן רב יותר ולכן גם יחסכו שנים ארוכות יותר - בעוד שההאטה בגידול האוכלוסייה פירושה שלפירמות יהיו פחות תמריצים להשקיע - ייתכן שיקרה משהו קרוב למה שהאנסן ראה בחזונו, אפילו ללא סוג הירידה באוכלוסייה הכללית שאותה הוא צפה. לפני כמה חודשים טען לארי סאמרס, פרופסור לכלכלה באוניברסיטת הרווארד ולשעבר שר האוצר של ארה"ב, כי כלכלת ארה"ב כבר נראית כסובלת מ"קיפאון כלכלי" - ביטוי שנלקח ישירות מהאנסן.

מי צודק? התשובה תלויה בבחינה של שלושה ערוצים מרכזיים דרכם הדמוגרפיה משפיעה על הכלכלה: שינויים בגודל כוח העבודה; שינויים בשיעור הצמיחה של יצרנות; ושינויים בתבניות החיסכון. התוצאה של בחינה כזאת אינה חד־משמעית, אבל במשך השנים הבאות לפחות, הדאגות של האנסן נראות הכי רלוונטיות, לא מעט בגלל אפקט קודם בלתי־צפוי: הנטייה של אלה עם כישורים גבוהים יותר לעבוד למשך זמן ארוך יותר וביעילות גבוהה יותר מכפי שעבדו עד כה.

תוחלת החיים של גבר עלתה בתשע שנים

ההשלכה הברורה הראשונית של אוכלוסייה שנהפכת הרבה יותר זקנה בלי לרשום צמיחה משמעותית היא שאלא אם גיל הפרישה ישתנה, יהיו הרבה פחות עובדים. זה אומר פחות תפוקה, אלא אם היצרנות תעלה ותפצה על כך. תחת הנחת האו"ם המקובלת שגיל העבודה מסתיים ב–65, ובלי שיפור ביצרנות, הצמיחה באוכלוסיות מזדקנות בחלקים מהעולם העשיר עשויה לרדת בטווח של שליש עד חצי בשנים הקרובות.

אמלאן רוי, כלכלן בקרדיט סוויס, חישב שהתכווצות גיל העבודה הורידה את הצמיחה ביפן ב–0.6% בממוצע מדי שנה בין 2000 ל–2013, ושבארבע השנים הקרובות קצב הירידה יגדל ל–1% בשנה. כוח העבודה המתכווץ של גרמניה יכול להוריד את הצמיחה בכמעט חצי אחוז. בארה"ב, תחת אותן הנחות, הפרישה לפנסיה של הבייבי בומרז צפוי להוריד את שיעור הצמיחה הפוטנציאלי ב–0.7%.

הגודל האמיתי של כוח העבודה, עם זאת, תלוי ביותר ממבנה הגילים של האוכלוסייה; הוא תלוי בשאלות מי עוד עובד (נשים שכיום לא עובדות, למשל, או מהגרים) וכמה שנים אנשים עובדים. בסוף המאה ה–20 הפקטור האחרון השתנה מעט. ניתוח של 43 הכלכלות העשירות שערכו שלושה כלכלנים מהרווארד - דיוויד בלום, דייויד קאנינג וגאנתר פינק - מצא כי בין 1965 ל–2005 גיל הפרישה הממוצע עלה בפחות משישה חודשים. במשך הזמן הזה תוחלת החיים של גבר עלתה בתשע שנים.

מאז תחילת המאה ה–21 המגמה הזאת התהפכה. כמעט 20% מהאמריקאים בגיל 65 ומעלה נכללים כיום בכוח העבודה, לעומת 13% ב–2000. כמעט מחצית מהגרמנים בתחילת שנות ה–60 שלהם מועסקים כיום, לעומת 25% לפני עשר שנים.

זה נובע בחלקו ממדיניות. ממשלות עתירות חוב באירופה קיצצו בהבטחות הפנסיה שלהן והעלו את גיל הפרישה. חצי תריסר מדינות באירופה, ובהן איטליה, ספרד והולנד, קשרו בין גיל הפרישה החוקי שלהן לתוחלת החיים.

גם הנסיבות הפיננסיות האישיות שיחקו תפקיד. ברוב המדינות השינוי היה המשמעותי ביותר בעקבות המשבר הפיננסי של 2008, שפגע בחסכונות של רבים שהיו קרובים לגיל פרישה. להתרחקות מתוכניות פנסיה תאגידית, שסיפקו חלק מהמשכורת הסופית של בעל הפנסיה עד מותו, גם היה חלק בכך שאנשים נאלצו להמשיך לעבוד עד גיל מאוחר יותר.

אבל גורם חשוב אף יותר הוא חינוך. מבוגרים בעלי השכלה טובה יותר הם בעלי סיכוי גבוה הרבה יותר לעבוד למשך זמן רב יותר. גארי ברטלס ממכון ברוקינגס חישב כי בארה"ב, רק 32% מהגברים שהשכלתם תיכונית נמצאים בשוק העבודה בין הגילים 62 ל–74. עבור גברים עם תואר אקדמי, הנתון הוא 65% (אף ששיעור הגברים מסוג זה בכלל האוכלוסייה נמוך הרבה יותר). עבור נשים השיעור הוא 25% מול 65%, ושיעור הנשים המשכילות מעל גיל 60 שממשיכות לעבוד מטפס בחדות. באירופה, שבה יותר אנשים ממשיכים לעבוד גם בשנות ה–60 לחייהם מבעבר, ההשפעה אינה כה חזקה, אך עדיין משמעותית. רק רבע מהאירופאים הכי פחות משכילים בגילים 60–64 עדיין עובדים, לעומת 50% בקרב בעלי תואר אקדמי.

כוח העבודה בעולם צפוי להתכווץ

את המגמה הזאת לא קשה להסביר. עובדים פחות מוכשרים לרוב מועסקים במשרות כפיים שנעשות קשות יותר ככל שאדם מזדקן. השכר היחסי של עובדים בעלי כישורים נמוכים נפל, והפך את אפשרות הפרישה עם פנסיה מהמדינה ליותר אטרקטיבית; עבור מובטלים, שגם הם נוטים להיות בעלי כישורים נמוכים, פרישה לפנסיה היא אופציה נהדרת. מחקר של קלמנס הצ'קו, אנדראס קנאבה ורוני שהוב מגלה שאנשים שעוברים ישירות מאבטלה לפנסיה חווים עלייה חדה בתחושת הרווחה שלהם.

עובדים בעלי כישורים גבוהים, לעומת זאת, נוטים לקבל שכר גבוה יותר, שנותן להם תמריץ להמשיך לעבוד. הם גם בריאים יותר בממוצע וחיים יותר שנים, כך שהם יכולים לעבוד ולהרוויח גם אחרי גיל 65 ועדיין לצפות ליהנות מפירות העבודה הנוספת בהמשך.

חינוך טוב יותר מוביל ליצרנות גבוהה בכל גיל

זה עוד לא אומר שכוח העבודה יצמח. שיעורי העבודה הכוללים בקרב בני יותר מ–60 עדיין יהיו נמוכים מכפי שהיו בקרב אותה אוכלוסייה כשהם היו צעירים יותר. בנוסף, גם ככל שיש יותר קשישים משכילים שעובדים, יש פחות ופחות עובדים צעירים שאינם משכילים. באירופה, שיעורי האבטלה הם הגבוהים ביותר בקרב הפחות משכילים. בארה"ב, שבה שיעור ההשתתפות בעבודה (63%) קרוב לשפל של שלושה עשורים, שיעור התעסוקה ספג את הירידה הגדולה ביותר בקרב גברים בעלי כישורים נמוכים. ללא עלייה בתעסוקה בקרב נשים, וכשהתיאבון להגירה המונית כמעט נעלם, נראה שכוח העבודה במרבית העולם העשיר יצטמק, גם אם העובדים המיומנים ימשיכו לעבוד.

ואולם כוח עבודה קטן יותר לא חייב בהכרח לצנן את הצמיחה, אם כושר הייצור עולה. רבים לא יצפו לכך כתוצאה מהזדקנות האוכלוסייה. מחקרים רבים וניסיון מר הראו שרוב היכולות הפיסיות והקוגניטיביות מידרדרות עם הגיל. הצמיחה ביצרנות של יפן סבלה מהאטה חדה בשנות ה–90 כשאוכלוסיית גיל העבודה החלה להתכווץ; ביצועי היצרנות של גרמניה דועכים שעה שאוכלוסייתה מזדקנת.

אבל ההאטה בצמיחה של כושר הייצור של יפן יכולה גם להיות מיוחסת לפיצוץ בועת הנכסים שלה, ובגרמניה לרפורמות שנועדו להקטין את שיעור האבטלה; שתי המדינות, ככל שהן מזדקנות, דורגו גבוה יותר מאשר ארה"ב בדירוג החדשנות של הפורום הכלכלי העולמי. מחסור בעובדים עשוי להוביל להמצאת טכנולוגיה עתירת הון לחיסכון בידיים עובדות - בדיוק כפי שחברות יפניות הן חלוצות בשימוש ברובוטים להשגחה על קשישים. בנוסף, שפע של ניסיון בעבודה יכול להתמודד עם האטה במהירות הקוגנטיבית. בעידן של מכונות חכמות מתמיד, תכונות המשפרות יעילות עשויות להיות קשורות פחות ליכולות קוגניטיביות, ויותר לתכונות כמו מוטיבציה, כישורים וניסיון ניהולי.

ואולי החשוב מכל - חינוך טוב יותר מוביל ליצרנות גבוהה יותר בכל גיל. מכל הסיבות האלה, קבוצה גדלה של קשישים בעלי השכלה גבוהה יותר יכולה להגדיל את היצרנות, וכך לקזז חלק גדול מההשפעה של כוח עבודה קטן יותר.

מגמות דמוגרפיות יעצבו את העתיד, אך הן לא יוכלו למנוע תוצאות מסוימות. האבולוציה של הכלכלה תהיה תלויה בדרך שבה קובעי מדיניות יגיבו למצב החדש. אבל תגובות המדיניות האלה עצמן יעוצבו מתוך סדרי עדיפויות שיתחשבו בקשישים במידה רבה יותר מאשר בעבר; אלה יהיו בעלי שיעור גבוה יותר באוכלוסייה, ובדמוקרטיות הקשישים נוטים להצביע בשיעורים גבוהים מאשר צעירים.

משני הצדדים של האוקיאנוס האטלנטי, החלטות תקציביות שהתקבלו באחרונה משקפות את סדרי העדיפויות של המזדקנים והעשירים. רפורמה בקצבאות בבריטניה הגדילה את החופש של האנשים לבזבז את הפנסיות שלהם; היעלמותה של רפורמה במס המקרקעין חסכה לאיטלקים מבוגרים בעלי בתים נטל מס חדש; התקציב של ארה"ב קיצץ בהוצאות על צעירים ועניים, שעה שלא הפחית בהוצאות הבריאות והפנסיה לעשירים.

כוחות שונים דוחפים מטה את ההשקעות ומעלה את החסכונות, ללא כל תגובת מדיניות נגדית, ובכך גורמים להשפעה של תהליך ההזדקנות בשנים הבאות להיראות כמו העולם שהאנסן תיאר: עולם שבו יש צמיחה אטית (גם אם לא אטית כפי שהיה יכול להיות אם עובדים קשישים לא היו עובדים עוד), עודף של חיסכון ושיעורי ריבית נמוכים מאוד.

יהיה זה עולם שבו הזדקנות מחזקת את השינויים בחלוקת ההכנסות, שהביאה עמה טכנולוגיה חדשה: הקשישים בעלי הכישורים מרוויחים יותר, הפחות מוכשרים מכל הגילים מהדקים את החגורה. מעוטי ההשכלה והמובטלים הצעירים יהיו במצב גרוע במיוחד, משום שלעולם לא יפתחו את הכישורים כדי להיות עובדים יצרניים בגיל מבוגר. בהשוואה לאזהרות החמורות לגבי השלכות פשיטת הרגל של "צונאמי ההזדקנות", אלה הן חדשות טובות, אבל לא הכי טובות.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ