הפרולטריון הגדול ביותר בעולם 
יוצא להיאבק על זכויותיו - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
הסינים מתעוררים

הפרולטריון הגדול ביותר בעולם 
יוצא להיאבק על זכויותיו

אחרי שנים שבהן נהנו המעסיקים מאספקה בלתי מוגבלת של עובדים צעירים בשכר נמוך, צמיחת מגזר השירותים של סין ומחסור בכוח אדם מחזקים את כוחם של העובדים, שדורשים שיפור בתנאים ולא חוששים ממחאה

24תגובות

הקריאה לפעולה, שהתפשטה ברשתות החברתיות לאלפי סמארטפונים ברחבי עיירת המפעל העגמומית גואמבו, הקימה את העובדים מעבודתם בייצור נעלי נייקי ואדידס. המעסיק הטייוואני שלהם - יו־יואן אינדסטריאל הולדינגס - יצרן מותגי הנעליים הגדול בעולם, שילם במשך שנים הפרשות ביטוח לאומי נמוכות מדי לעובדים, שסמכו על הכספים לשנות הפנסיה.

הדיווח על ההפרשות הנמוכות, שנחשפו על ידי עובד שפרש לאחרונה, עורר כעסים מוכרים. אולם היה זה הסירוב של החברה לתקן את המעוות שהוביל לאחת השביתות הגדולות ביותר בסין בשנים האחרונות, שכללו 40 אלף עובדים שעזבו את קו הייצור למשך שבועיים וגרמו לחברה נזק של 27 מיליון דולר. במהלך אותה השביתה ירדה מניית החברה בכ–6% בבורסה בהונג קונג.

עשו לייק וקבלו את מיטב כתבות TheMarker ישירות לפייסבוק

בשבוע שעבר, לאחר שפקידי ממשלה התערבו לפתור את המבוי הסתום, החברה הודיעה כי היא תשלים את התשלומים החסרים ותתחיל במימון מלא של הפרשות הפנסיה, כנדרש בחוק הסיני. המפעל של יו־יואן נמצא במחוז דונגואן ובו שכר המינימום השעתי הקבוע בחוק הוא כיום 1.8 דולרים.

אף שהתקשורת הסינית הממשלתית הצניעה את הסיקור, השביתה ההמונית ממחישה את העוצמה הגדלה של עובדים סינים במאגר תעסוקה מתכווץ, כלכלה בהאטה וחששות המפלגה הקומוניסטית מפני תסיסה חברתית. השביתה גם מדגישה את הפוטנציאל הגובר של המדיה החברתית, על אף המאמצים הכבירים של הממשלה להגביל את החדשות והמידע שעשוי לעורר השראה בעובדים לעמוד על שלהם מול מעסיקים, שיכולים לפטר את עושי הצרות או לקרוא למשטרה שתעצור את מארגני מנהיגי העובדים.

רויטרס

הפרולטריון הוא אולי עמוד התווך במהפכה הקומוניסטית של מאו, אבל המציאות היומיומית של צבא עובדי המפעלים בשכר נמוך בסין כבר מזמן האפילה על המעמד המקודש שלהם. על הנייר, עובדים סינים זוכים לזכויות והגנות נדיבות, אבל מאז יישום רפורמות השוק בשנות ה-80, בעלי המפעלים, רבים מהם חברות רב־לאומיות מטייוואן, יפן והונג קונג, קבעו לרוב בעצמן את תנאי ההעסקה.

האיגוד המקצועי מנטרל סכסוכים

איגודים מקצועיים הם לרוב לא חוקיים בסין. האיגוד המקצועי היחיד שחוקי במדינה הוא ACFTU, הפדרציה הכללית של האיגודים המקצועיים בסין, שמורכבת מארגונים קטנים יותר. מדובר בארגון העובדים הגדול בעולם. איגודים אלה, הנהנים מתמיכה ממשלתית, מעוניינים יותר בנטרול מהיר של סכסוכי עבודה מאשר בטיפול בתלונות עובדים. במשך שנים, אספקה בלתי מוגבלת לכאורה של עובדים צעירים ובעלי גמישות תעסוקתית, רבים מהם מהגרים חסרי השכלה מהעורף הכפרי של סין, הבטיחה לבעלי המפעלים שהם יכולים להמשיך ולהכתיב שכר ושעות עבודה.

ואולם דינמיקת הכוח החלה להשתנות, בזכות הזדמנויות רבות יותר במגזר השירותים המתרחב של סין וכוח עבודה בתהליך התכווצות. המחסור הגובר בעובדים חיזק את ידי העובדים הסינים, שדורשים באופן גובר שיפור בתנאי העבודה, גידול בשכר והטבות כמו ימי חופשה.

בשנה שעברה, 269 מיליון מהגרי העבודה הפנימיים בסין הרוויחו בממוצע 410 דולר בחודש, עלייה של כמעט 14% מ–2012 וכמעט כפול משיעור הצמיחה של התמ"ג של סין. העלאות השכר האלה לא באות בקלות. בשנים האחרונות, עובדים ברחבי המדינה תירגמו שאיפות למעשים כשפתחו ביותר מאלף שביתות והפגנות בין יוני 2011 לסוף 2013. רק בחודשיים האחרונים היו יותר ממאתיים שביתות, 85 מהן במגזר הייצור. זהו סימן נוסף לעלייה בתסיסה של העובדים בסין.

אחת השביתות אירעה במפעל יבמ. היא פרצה בשל חשש העובדים מהרעת תנאי העבודה שלהם בעקבות מכירת חטיבת השרתים של החברה ללנובו. במקביל פרצה שביתה נוספת גם במפעל סיאו־שו, המייצר נעליים עבור החברות ניו באלאנס וקרוקס. 6,000 עובדיו פתחו בשביתה במחאה על הפחתה פתאומית בשכרם. במהלך משא ומתן עם העובדים, הסכימה ההנהלה להעלות את השכר בחזרה ולפצות את העובדים בגין השכר שלא שולם להם.

"הצעירים מודעים יותר לזכויות עובדים"

הטכנולוגיה מחזקת את המגמה הזאת. כשהם בעלי השכלה טובה יותר מהוריהם וזריזים במחשבים כמו בפס הייצור שבו הם עובדים, עובדי צווארון כחול הפכו בקיאים בדיני עבודה ופחות סובלניים בנוגע ללוחות זמנים מכבידים. הם גם מוכנים יותר לשתף בתלונות שלהם יותר מהמעגל הקרוב של עמיתים לעבודה.

רויטרס

"הצעירים הסינים כיום, בהשוואה להורים שלהם, מודעים הרבה יותר לזכויות עובדים", אומר ל–TheMarker קווין סלאטן, מתאם הפעילות של ארגון צ'יינה לייבור ווטש, שפועל למען זכויות העובדים בסין ויושב בניו יורק. "אבל יותר מזה: הצעירים הסינים מוכנים גם להיאבק על הזכויות שלהם בבתי המשפט וברחובות".

עם זאת, סלאטן מתאר עתיד פחות ורוד. "למרות העובדה שהמודעות לזכויות העובדים נמצאת בעלייה, העובדים הסינים לא מאורגנים באופן שיכול למסד את האקטיביזם שלהם", הוא מבהיר. "זה קשור להוצאה מחוץ לחוק של ארגוני עובדים עצמאיים בסין". לדבריו, "הארגון היחיד שיכול לפעול במקומות העבודה במדינה הוא ACFTU, אבל הארגון הזה מושפע לחלוטין מאינטרסים פוליטיים מקומיים שמצדדים בהתפתחות הכוללת של הכלכלה ופחות בזכויות העובדים".

האם לתאגידים גדולים כבר לא יהיה משתלם לפתוח מפעלים בסין?

"אם החברות הללו מקבלות את החלטותיהן אך ורק על בסיס עלויות העבודה, אז הן בהחלט עשויות למצוא מקומות זולים יותר בעתיד. אבל צריך לזכור שהשימוש בנקודת המבט העסקית, שהיא כל כך צרה, היא זו שהביאה מלכתחילה להרחבת ניצול העובדים בסין. ועם זה לא צריך להשלים".

עשו לייק וקבלו את מיטב כתבות TheMarker ישירות לפייסבוק

גם ד"ר רעות ברק־וויקס, מומחית לכלכלת סין מהאוניברסיטה העברית בירושלים, סבורה כי העובדים במדינה יוצרים בשנים האחרונות מציאות חדשה מול המעסיקים שלהם. "יש באחרונה התעוררות גדולה מאוד של עובדים סינים", היא אומרת. "הם נאבקים הרבה יותר מול הרשויות וזה קורה במגוון תחומים שקשורים ליחסי העבודה". עם זאת, היא מדגישה כי באופן כללי הסינים רואים בעין יפה את הנוכחות של תאגידים זרים במדינה.

"צריך לזכור שבין 18 ל–20 מיליון סינים נכנסים בכל שנה למעגל העבודה", היא אומרת. "סין לבדה לא מסוגלת ליצור להם מקומות עבודה ולכן היא זקוקה לגורמים זרים, שישקיעו במדינה ויפתחו אותה. גם הסינים עצמם מבינים את זה".

אולם לדבריה, כלל לא בטוח שהתאגידים הזרים יישארו במדינה. "כבר היום יש תהליך של מעבר מפעלים ללאוס, לבנגלדש ולמדינות נוספות באסיה ובאפריקה. אותן חברות מחפשות את כוח העבודה הזול. זה תהליך טבעי", היא מספרת. "יש תהליכים שמתרחשים בסין והופכים אותה לפחות אטרקטיבית עבור משקיעים. יש מגמה של הגדלת שכר המינימום ויש יותר אכיפה של חוקים שעוסקים בהגנת הסביבה, מה שדורש מחברות להשקיע סכומי כסף גבוהים יותר בהפחתת הזיהום שהמפעלים יוצרים. בנוסף לזה, רמת החינוך עולה, רמת החיים עולה והעובדים עצמם הופכים ליותר משכילים. צריך גם לזכור שסין עצמה שואפת להיות מדינה בעלת ידע טכנולוגי ומפותחת יותר מכפי שהיא כיום".

המדיה החברתית מהירה מהצנזורה

הדבר המדאיג ביותר לרשויות בסין לגבי השביתה ביו־יואן הוא ההצטרפות של עובדי הסגל המינהלי לעובדים, ברוב המקרים ללא עידוד מצד מנהיגי השביתה, שיכולים בקלות להיות מנוטרלים על ידי המשטרה. עובדים פנו למדיה החברתית והפיצו הודעות מהר מכדי שהצנזורה תעצור אותם. הנשק היעיל ביותר שלהם היה אפליקציית ההודעות המיידיות WeChat, שלה 300 מיליון משתמשים בסין.

"בעבר היינו נאיביים ותמיד רימו אותנו", אמר שיאו ז'יז'ונג בן ה-30, מהגר ממחוז הונאן שבמרכז סין המייצר מודלים של נעליים. "עכשיו למדנו להיות חכמים".

קומפלקס מספר 3 של חברת יו־יואן, המשתרע לאורך נהר מצחין דרך העיירה גאובו, כולל מפעלים, מעונות ומגרש כדורסל. מחוץ לשערים מתחרים ספקי פירות ומסעדות של אטריות על הכסף שהרוויחו העובדים בעבודה קשה, כמו גם חנות מלוטשת של נעלי המותג פוטזון (Footzone) שבבעלות החברה. מעל דלתות החנות, שלט חוצות מפרסם את נעלי נייקי אייר מקס עם הסלוגן "להתריס" - מלה שאולי נשמעת מעצימה לצרכנים מערביים, אבל בסין היא ממש חתרנית.

ב–14 באפריל, התרסה היא בדיוק מה שעשו עשרות אלפי עובדים. חודש לפני כן, העובדים ביו־יואן גילו שהחברה מחשבת את הפרשות הפנסיה שלהם לפי משכורת הבסיס, במקום לפי ההכנסה הכוללת גם את השעות הנוספות הרבות. למרות הפגנות רחוב לא סדירות ותחינות לאיגוד העובדים הממשלתי, החברה דחתה שוב ושוב את דרישות העובדים לתוספות שלא שולמו, כמו גם העלאת שכר ושיפור חוזה, אמרו העובדים.

מנהל המפעל אמר לנו, 'אם אתם מצפים מאתנו לשלם, אני יכול לומר לכם שזה לא הולך לקרות', אמר ליו האי, בן 52, עובד בפס ייצור שהשתתף בפגישה בין נציגי הנהלה וקבוצת עובדים שנערכה באחד הבקרים. "באותו אחר הצהריים, אנשים פשוט החלו לעזוב את העבודה אחד אחרי השני".

בזכות המדיה החברתית, הטפטוף הפך למבול. קהל אדיר התאסף מחוץ לשערי המפעל, בעוד שאחרים פשוט ישבו בחוסר מעש ליד עמדות העבודה שלהם. ליו, שמרוויח בחודש 210 דולר אחרי 20 שנה בחברה, נזהר מלהפגין בחוץ, שם התגודדו אלפי שוטרים.

אף שהמשטרה חקרה את ליו באשר לסטטוסים שפירסם ברשת, והכריחה אותו לחתום על מסמך שמבטיח שהוא לא יעשה עוד צרות, הוא שמר על התנגדות. "אנחנו נלחמים למען זכויותינו", אמר באחרונה, "אפילו אם אלך לכלא לא אתחרט על כך".

בזמן שיו־יואן הסכימה להחזיר לעובדים את הפרשות הפנסיה ולהגדיל את סבסוד הוצאות המחיה ל–37 דולר בחודש, התוצאה היא מעין ניצחון פירוס לעובדים. כעת, כדי לקבל את הטבות העבר, גם על העובדים להפריש את ההפרש בהתאם - מה שעבור רבים מסתכם בשנים של חסכונות שאין ברשותם.

"משכורות עובדים מספיקות בקושי להאכיל את המשפחות כיום", אמרה וואנג קונשיה בת ה–38, שעבדה ביו־יואן במשך 19 שנים. "הרבה אנשים מרגישים די חסרי אונים".

למרות חששות אלה, אומרים עובדים, הרשויות הסיניות ויו־יואן מפעילים תחבולות כדי להכריח את העובדים לחזור לקווי הייצור. לדברי וואנג, הנהלת המפעל הסירה את השעונים מהקירות במשך ארבעה ימים השבוע, וחייבה עובדים להעביר כרטיס מדי שעתיים או שיפוטרו. מפקחים התבקשו גם לצלם כל עובד. יו־יואן לא השיבה לפניות חוזרות בטלפון לבקשת תגובה.

שן פאנפיי בן ה–35 חזר בינתיים לעבודתו בפס ייצור סוליות פנימיות של נעלי אדידס, אך הוא מטיל ספק באפשרות שהחברה תהיה יותר קשובה לדרישות העובדים, כל עוד לא יהיה שינוי אמיתי בגישה של הממשלה. "קפיטליסטים לעולם יהיו קפיטליסטים", אמר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#