"סין אינה רותחת מתחת לפני השטח - אנשים די תומכים בממשל המרכזי" - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"סין אינה רותחת מתחת לפני השטח - אנשים די תומכים בממשל המרכזי"

פרופ' סוזן שירק, שהגיעה לישראל במסגרת השקת מרכז מחקר במכללה למינהל, חושבת כי הפרנויה של הממשל הסיני בנוגע לתקשורת ולרשתות החברתיות רק פוגעת בו, והממשל מספיק חזק גם בלי מחלקת התעמולה שלו

בחודש שעבר נרעש העולם כשממשלת סין הודיעה, באמצעות השופר הראשי שלה, העיתון "פיפל'ס דיילי", כי הורידה משידור שלל תוכניות אמריקאיות פופולריות וחסמה תכנים אחרים, בטענה כי "בלי סדר באינטרנט, לא יכול להיות חופש באינטרנט". במקביל בוטלו רישיונות עבור חלק מתוכני האינטרנט של אחת מחברות האינטרנט הגדולות בסין - סינה קורפ - מכיוון שהתירה "תוכן גס ופורנוגרפי". באותו השבוע נגזרו שלוש שנות מאסר על בלוגר שפירסם, לטענת הממשל, דיווחים לא מדויקים בסינה וייבו, שירות מקביל לטוויטר בסין.

כל הצעדים האלה מגיעים במסגרת מהלך של ממשלת סין המכונה "הקמפיין לאינטרנט נקי 2014". ממשלת סין מכנה זאת רפורמה, אך בעולם רואים בכך פעולת השתקה של התנגדות, והחמרת הצנזורה הממשלתית על תכנים אינטרנטיים. פרופ' סוזן שירק, מומחית למדיה בסין המכהנת כיו"ר התוכנית למאה ה–21 בסין בבית הספר ליחסים בינלאומיים ולימודי האוקיינוס השקט באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו, חושבת שהצעדים האלה מיותרים. "הפרנויה של הממשל הסיני מקשה עליו להשתמש במדיה. לדעתי, הממשל הסיני יכול להצליח גם בלי מחלקת התעמולה שלו", היא אומרת.

אייל טואג

אחד הדברים המפורסמים ביותר לגבי המדיה הסינית, והאינטרנט בסין בפרט, הוא אולי "חומת האש הגדולה של סין". הממשל הסיני מפקח מקרוב אחר כל ציוץ באינטרנט, חוסם אתרים או מאמרים רבים מחו"ל, ומוריד תכנים ביקורתיים מקומיים - כשלעתים, אם התוכן חתרני מדי, הוא עלול לעלות למחברים בחירותם.

רשת האינטרנט הושקה בסין ב–1994, והצנזורה עליה החלה זמן קצר לאחר מכן. כיום, כעבור 20 שנה, מספר משתמשי האינטרנט בסין הוא הגדול בעולם, והיא נהנית ממגוון תכנים אדיר גם למרות הצנזורה. אך האינטרנט נראה אחרת לגמרי עבור גולשים בסין, לעומת האופן שבו רואים אותו, למשל, בישראל או בארה"ב. כמעט לכל שירות אמריקאי, כמו גוגל, פייסבוק או טוויטר, יש גירסה פופולרית מקומית בסין. החברות האמריקאיות נתקלות לא מעט בקשיים בסין, כששירותים מסוימים חסומים כליל. הסינים אמנם מוצאים לעתים דרכים לעקוף את החסימות, אך עבור סינים, קבלת דף תוצאות חיפוש ריק בגוגל (או בבאידו המקומית) היא דבר שגרתי, כמו גם קבלת הודעה כי "התוכן שביקשת אינו זמין".

שירק, שהיתה מהאמריקאיות הראשונות שהגיעו לסין כשזו החלה להיפתח בתחילת שנות ה–70 ואיפשרה כניסת אמריקאים, מעריכה כי הממשל הסיני אינו זקוק לצנזורה כה רחבה, שרק פוגעת בו. לדעתה, למרות החששות ממהפכה אזרחית, המשטר אינו בסכנה אלא מפני סכסוכים פנימיים. לשירק ניסיון רב בתחום, הן במסגרת מחקריה האקדמיים, והן במסגרת שנותיה במשרד החוץ האמריקאי, בתקופת הנשיא ביל קלינטון.

לישראל הגיעה שירק במסגרת השקת המרכז לחקר התקשורת הסינית בבית הספר לתקשורת במסלול האקדמי המכללה למינהל. המרכז החדש נועד לעסוק בטיפוח ויצירת גשר בין ישראל לבין התקשורת בסין. הוא יעסוק בכמה נדבכים - בהם הבאת הקול של ישראל לתקשורת הסינית - כך שיהיה מי שידבר על ישראל במדיה הסינית, מה שאינו מתרחש כיום. בנוסף, יערוך המרכז מחקרים על התקשורת הסינית - דוגמת מחקר על השיח התקשורתי בסין אודות המזרח התיכון וישראל, בפרט. כמו כן, יציע המרכז קורסים לסטודנטים על התקשורת הסינית, שיקנו כלים לעבודה עם התקשורת בסין. בנוסף, יציע המרכז חילופי סטודנטים וכתבים מישראל לסין, וההפך.

השוק הגדול בעולם

לפי נתוני הממשל הרשמיים בסין, בשטחה 618 מיליון משתמשי אינטרנט נכון לסוף 2013 - שיעור חדירה של 45%, שהופכת אותה לשוק האינטרנט הגדול בעולם. המדיה הסינית, לא רק האינטרנט, כי אם גם העיתונים, הרדיו והטלוויזיה, ממלאת תפקיד מרכזי בהעברת מסרי הממשל לציבור, כשאמצעי התקשורת המובילים במדינה נמצאים בידי הממשל. העיתון "פיפל'ס דיילי", סוכנות הידיעות סינחואה וערוץ הטלוויזיה CCTV, הם כולם ערוצים ממשלתיים, מה שבסין משמעותו כי לממשל יש שליטה מלאה בתוכן שלהם, וכי "מאמרי המערכת" שלהם והפרשנויות הם לעתים קרובות האג'נדה הממשלתית.

המדיה הסינית משחקת גם תפקיד מרכזי בבמה הבינלאומית ובמאבק הכוחות המתנהל בין ארה"ב לסין. דוגמה לכך נראתה השנה, כשבביקורה בסין הדגישה מישל אובמה, אשת הנשיא האמריקאי, את החשיבות של חופש העיתונות, פתיחות, שקיפות ואינטרנט פתוח.

"כה חשוב שמידע ורעיונות יזרמו בחופשיות באינטרנט ובמדיה - מכיוון שכך אנו מגלים את האמת. הנשיא ואני סופגים לא מעט ספקות וביקורות מהמדיה ומהאזרחים. זה לא תמיד קל, אך לא היינו מחליפים זאת בשום דבר אחר, מכיוון שראינו איך שוב ושוב מדינות ומשגשגות יותר כשקולותיהם ודעותיהם של כל אזרחיהן נשמעים", אמרה אובמה בעת ביקורה המתוקשר בסין.

שירק מצדדת בעמדתה של אובמה, וטוענת כי "הפרנויה של הממשל הסיני מקשה עליו להשתמש במדיה כמשוב וכמדד לעמדות הציבור. בסין רגישים לדעת הציבור. הרי אין שם בחירות המעניקות לממשל מידע זה באופן תקופתי. הממשל לחוץ מהאפשרות של אופוזיציה, בייחוד מאז הטבח בטייננמן ב–89'. המנהיגות אז היתה מפוצלת בדעתה על התמודדות עם ההפגנות, והמשטר שרד רק כיוון שהצבא מילא אחר פקודות ופיזר את ההפגנות.

"גם על המשטר הקודם היתה ביקורת נרחבת בסין, כשהנשיא וההנהגה היו חסרי החלטיות. היו הרבה רשויות ממשלתיות שכל אחת הלכה בדרכה שלה. הנשיא הנוכחי, שי ג'ינפינג, זיהה את הבעיה ומנסה לגבש ממשל מרכזי חזק יותר. אך הממשל עדיין מאוד לחוץ לגבי כמה זמן הוא יכול לשרוד בשלטון".

כתוצאה מכך, הממשל בסין מקפיד על שליטה רבה בכל אמצעי התקשורת הסיניים, מהעיתונות ותחנות הטלוויזיה הממשלתיים, ועד החיפושים באינטרנט והשיח בטוויטר. במקביל, הוא מעוניין לעקוב אחר שיח זה, כדי להבין את רחשי הלב בקרב אזרחי סין. אך מאז נכנס שי לשלטון, החריפה הצנזורה על האינטרנט משמעותית - ככל הנראה הרבה יותר משהוחרפה בעשור שלטונו של הו, קודמו של שי.

"מחלקת התעמולה היא אחד המוסדות הכי חזקים במפלגה הקומוניסטית. יש לה תקציב גדול והיא יכולה לטעון שיש איום גדול שהיא חייבת להיאבק בו. אנשיה יכולים לעשות זאת בפניות לעורכים, למנהלי אתרים וכו', ולבקש להסיר כל דבר שיכול לפגוע במפלגה", מסבירה שירק. בתקופה האחרונה מחלקת התעמולה פעילה יותר ויותר - ייתכן שעל רקע סכסוכים בינלאומיים, וכן מכיוון שמדובר בשלטון חדש שמבצע רפורמות רבות.

רויטרס

"הממשל הסיני יכול להצליח למשול גם בלי מחלקת התעמולה. אני בעד שיסגרו אותה. כל הצנזורה נעשית בצורה ברורה. אנשים רואים משהו לזמן קצר, לעתים אפילו משהו טריוויאלי, ואז הוא נעלם. וזה דווקא מחליש את התמיכה במפלגה", אומרת שירק. המחיר שהממשל משלם על כך לדעתה, גדול.

"מבחוץ נראה שסין חזקה מאוד, עם הצמיחה האדירה שלה, וזה נראה כמעיד על שלטון חזק. אך זה לא כך. לכן הם מנסים כל הזמן למדוד את הדופק של הציבור - והמדיה היא דרך יעילה לכך, בייחוד המדיה החברתית". אך כשהממשל מתערב כל הזמן בתוכן, "זה הורס את הערך של תקשורת כמדד מדויק לעמדות הציבור. אנשים יודעים שהרבה מהדברים הפרו־ממשלתיים אינם אמיתיים. לכן, הם מתעלמים מהרבה מההצהרות התומכות בממשל, ומתייחסים רק לביקורתיות".

יותר קוסמופוליטיים

שירק מציינת כי התפישה שהאינטרנט מייצגת את הדעות בציבור בסין גם היא מוטעית, שכן האינטרנט - גם בצורה בלתי מצונזרת - נוטה לקיצוניות. לכן, יחדיו, ייתכן כי הממשל מקבל תמונת מצב הרבה יותר גרועה עבורו לעומת המציאות. "סין אינה רותחת מתחת לפני השטח. אם מסתכלים על סקרים - אנשים די חיוביים ביחס לממשל. הם ביקורתיים כלפי הממשל המקומי, וזה מה שהממשל המרכזי רוצה. אנשים חושבים שהממשל המרכזי עומד לצד העם".

סין גם הרבה יותר פתוחה לעולם כיום, לא רק האינטרנט שינה מצב זה. כל מגמת התיעוש מאז תקופתו של דנג שיאופינג בשנות ה–80 וה–90 הובילה לפתיחה הדרגתית של סין - בפני חברות זרות, משקיעים זרים, תיירים, אקדמאים ואנשי תקשורת. הפתיחות היא דו־כיוונית - סינים רבים יוצאים מסין - לצורכי עבודה, לימודים או כתיירים - וחוזרים בסופו של דבר לסין. שירק מספרת כי גם בקורסים שלה יש סטודנטים סינים רבים. "בסוף הלימודים הם חוזרים הביתה - בין היתר מכיוון שקשה להשיג ויזה לארה"ב, אך גם מכיוון שרבים מהם רוצים לסייע בבניית סין חדשה, מודרנית. הם הרבה יותר קוסמופוליטיים".

"אין פה מצב מהפכני, היא אומרת, אך "מצד שני – דברים יכולים לקרות. משברים. אף פעם אי אפשר לדעת מה יגרום לחוסר נחת. יש הרבה הפגנות קטנות ומקומיות. אך הממשל חושש מנושא שישפיע על הרבה אנשים בבת אחת".

לכן, מסבירה שירק, בעוד בנושאים מסוימים השיח מאוד מפוקח וההפגנות אסורות, בתחומים אחרים מגלה הממשל פתיחות. למשל, מתאפשר הן דיון ציבורי והן הפגנות בנושאים סביבתיים או מקומיים. הפגנות אנטי־יפניות גם התאפשרו כמה פעמים, וכן שביתות נקודתיות במפעלים, בייחוד בבעלות זרה, על תנאי עבודה. לעומת זאת, בנושא טייוואן מעולם לא הותרו הפגנות. גם בתחומים כמו אינפלציה ואבטלה, הדיון הרבה יותר מפוקח. "השלטונות בסין מוטרדים יותר מאינפלציה מאשר מאבטלה כי זה היה הגורם למהומות טייננמן", אומרת שירק, ולכן, למשל, למרות הרפורמות הרבות בסין כיום, יש תחומים שבהם הם נזהרים, כמו למשל צמצום סובסידיות הדלק.

נושא נוסף שהממשל הסיני מתמודד עמו בכפפות של משי הוא השחיתות השלטונית. זמן קצר לאחר מהומות האביב הערבי, חל פרץ הפגנות מקומיות גם בסין, חלקן בנושאי שחיתות השלטון המקומי. זמן לא רב אחרי כן, חל בסין שינוי שלטוני. שי מונה ליו"ר המפלגה הקומוניסטית והודיע על חקירת שחיתות נרחבת. הממשל אכן הודיע על חלק מהחקירות והמעצרים באמצעות אמצעי התקשורת. אך חלק מהחקירה נעלם ובסין לא תוכלו לדעת שהיא מתקיימת. לדעת שירק, הממשל מעוניין מצד אחד להפיל יריבים פוליטיים, ומצד שני להיענות לטענות השחיתות בציבור. כדוגמה היא מביאה את ז'ו יונג קאנג, צאר המשטרה החשאית בממשל הקודם. "הוא היה איש רב עוצמה שכעת במעצר", היא אומרת. "במדיה הסינית לא תקראו על כך, ואף אחד לא ראה אותו כבר חודשים. אפשר לקרוא בתקשורת זרה - בטייוואן ובהונג קונג, ב'ניו יורק טיימס' ובבלומברג - אך כעת הם נפטרים גם מכל העיתונאים האלה".

שירק מסבירה כי החשש של הממשל הוא כי "אם יתגלו סכסוכים בראשות המפלגה, תתחיל גם יותר ביקורת מלמטה. בדרך כלל מערכות לניניסטיות נופלות מלמעלה ולא מלמטה. אם הם יקרסו, זה יבוא מסכסוכים בתוך האליטות. הקמפיין נגד השחיתות אינו בנוגע לשחיתות למעשה, אלא נשק של האליטות במאבק בין אליטות. בתקופת מאו היו עושים קמפיינים אידיאולוגיים, וכך התחרו זה בזה. כעת טוענים לשחיתות. הרי בכל משפחה חזקה כיום בסין אפשר למצוא מישהו שעושה משהו שהוא לא אמור לעשות, אז זו פשוט החלטה של השלטונות לפעול נגד אנשים מסוימים".

בלומברג


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#