בעקבות החלום הסיני: 13 מיליון איש עוברים לערים מדי שנה - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בעקבות החלום הסיני: 13 מיליון איש עוברים לערים מדי שנה

שליטי סין הציגו באחרונה תוכנית גרנדיוזית לעתיד הערים ולטיפול במיליוני האנשים שמהגרים אליהן בכל שנה וצפויים לקרב את מספר תושביהן למיליארד ■ ואולם הם עצמם מודים שלהגשמת חזונם דרושות רפורמות במגוון תחומים - משחיתות ועד זיהום אוויר

יש היסטוריונים הסבורים שמרקו פולו כלל לא הגיע לסין. ואולם בכל מקרה, הסוחר הוונציאני היטיב לשקף את ההתפעלות של סוחרים זרים מהעיר האנגז'ו, כשתיאר אותה כעיר "היפה והאצילה בעולם - מעבר לכל ספק". "למרבה הפלא", האנגז'ו (שפולו קרא לה קינסיי) היתה רק אחת מיותר מ–1,200 "ערים גדולות ועשירות" בסין הדרומית, ולדבריו, "כל דבר שקשור לעיר הזאת הוא גדול ועצום כל כך, שאפילו קשה לתאר זאת בכתב".

בימי מרקו פולו היו אלה הארמונות המפוארים, הדרכים הסלולות והתכנון המופתי של ערי סין שהרשימו את התושבים. בערי הענק העכשוויות, גורדי השחקים ומרכזי הקניות, המקושרים על ידי רכבת הקליע הארוכה בעולם, הם אלה שסוחטים את קריאות ההתפעלות. אם הכל יתבצע לפי תוכניתה של המפלגה הקומוניסטית, בשני העשורים הבאים ייסחטו עוד ועוד קריאות כאלה.

בלומברג

עד 2020 תתרחב מערכת הרכבות המהירות בכמעט שני שלישים, עם תוספת של עוד 7,000 ק"מ לאורך המסילה. עד אז, כמעט כל עיר עם אוכלוסייה של חצי מיליון או יותר תהיה מחוברת אליה. לפי הערכות הבנק העולמי, עשרות מיליוני מהגרים פנימיים נוספים יזרמו מהכפרים לערים עד 2030, ולאוכלוסיית הערים ייתווספו מדי שנה כ־13 מיליון איש. ב–2030 יתגוררו בערי סין קרוב למיליארד תושבים, כ–70% מהאוכלוסייה, לעומת 54% כיום.

לפי כמה תחזיות, תגיע האוכלוסייה העירונית למימדי שיא ב–2040, אך עדיין תהיה קטנה רק במקצת ממיליארד נפש. ג'יימס מקגרגור, איש עסקים אמריקאי, תיאר כך את המצב בספרו One Billion Customers, שפורסם ב–2005: "חלום של רווחים מהממים למי שמגיע ראשון, הייפ ותקווה שמרתקים את הסוחרים הזרים זה מאות בשנים".

לאחר שקיבל את תפקיד ראש המפלגה ב–2012, שי ג'ינפינג (שכעת מכהן גם כנשיא) פתח את העשור שהוקצב לכהונתו בסיסמה "החלום הסיני", שחרגה מאוד מהמסורת המפלגתית של סיסמאות עתירות אידיאולוגיה. הסיסמה נועדה לשבות את לבם של תושבי הערים המתעשרים והולכים, השואפים לחיי מותרות כמו אלה של תושבי המדינות המפותחות.

לפני 15 שנה בלבד לא היה כמעט מעמד בינוני שכזה בסין. ב–2011, כשסין הגיעה לשיעור עיור של 50%, התברר כי גורלה של המפלגה תלוי ביציבותן של הערים ובשביעות רצונם של תושביהן בני המעמד הבינוני. המדינה הכפרית ברובה שדנג שיאופינג (ממנהיגי המפלגה ובעצמו בן למשפחת איכרים) יצא לשנות בשלהי שנות ה–70 נהפכה לממוקדת בעיקר בערים מבחינה כלכלית ופוליטית. בעיקר הודות לזרם של הגירה פנימית, גדלה האוכלוסייה העירונית של סין ביותר מ–500 מיליון תושבים מאז השיק דנג את הרפורמות שלו.

לי קצ'יאנג, שמכהן כראש ממשלה מאז 2013, חושב שאורבניזציה נוספת היא קריטית להצלחה הכלכלית של סין. הוא כינה אותה "המנוע הענקי" של הצמיחה. לי ובכירים אחרים אוהבים לצטט את ג'וזף שטיגליץ, חתן פרס נובל לכלכלה, שאמר כי החדשנות הטכנולוגית בארה"ב והאורבניזציה בסין יכולים להיות שני מפתחות להתפתחות האדם במאה ה–21.

תוכנית גרנדיוזית לערי סין, שעליה מפקח ראש הממשלה ושפורסמה לפני חודש, כוללת הודאה בכמה בעיות, כמו הזיהום המחמיר, ההתפשטות האורבנית ועומסי התנועה, כמו גם מתח חברתי גובר. היא גם מציינת כי האורבניזציה בסין מפגרת אחר מדינות אחרות שיש להן דרגת התפתחות דומה (כ–60% בדרך כלל), וכי נותר מרווח גדול למדי לצמיחה אורבנית נוספת.

שחיתות מפלצתית

בנייה נכונה של הערים תסייע לסין להמשיך לצמוח מהר בשנים הבאות. בנייה שגויה תהיה הרת אסון, תגרום להחמרת האי שוויון (שלדברי אנשי הבנק העולמי מגיע בסין ל"רמה של אמריקה הלטינית", אף שבכירי סין מתעקשים כי הוא משתפר לאחרונה), התפשטות משכנות עוני, והאצה בשינוי האקלימי - ערים צורכות שלושה רבעים מהאנרגיה בסין, בעיקר מפחם - וכן אי שקט חברתי גובר.

לאחר יותר מעשור של צמיחה, רובה דו־ספרתית, מתחילים להתעורר ספקות בסין ומחוצה לה לגבי יכולתו של המודל הסיני לשרוד: הצמיחה מואטת; הממשל המקומי צובר חובות ענק; בני המעמד הבינוני, במספרים גדלים והולכים, מחפשים מקלט בחו"ל עבור עצמם, משפחותיהם ונכסיהם; שערוריות שבהן מעורבים בכירים חשפו שחיתות בממדים מפלצתיים; והצנזורה מצליחה בדרך כלל למנוע התפשטות של ביקורת על המפלגה, אך מיקרו־בלוגרים עם אלפי עוקבים עדיין מציגים ביקורת נוקבת.

הנשיא שי מתאר את בעיותיה של סין ואת גישתו לפתרונן במונחים ססגוניים. הרפורמות נכנסו "למים עמוקים". סין חייבת "ללכת בדרכים מסוכנות כדי לפרוץ את המחסומים הניצבים בפני הרפורמה". בהתמודדות עם שחיתות תידרש נחישות של אדם "שחייב לכרות לעצמו את היד שהוכשה על ידי נחש כדי להציל את חייו".

רויטרס

המפלגה הקומוניסטית הכריזה בנובמבר כי כוחות השוק חייבים לשחק תפקיד מכריע בכלכלה הסינית - היתה זו התמיכה המוצהרת ביותר בשוק החופשי מעולם, לאחר שנים שבהן קודמו של שי, הו ג'ינטאו, הכריז על רפורמות ונסוג מהן לנוכח התנגדותם של בעלי האינטרסים הקיימים, בעיקר הממשל המקומי, החברות הממשלתיות הענקיות, ובאופן אירוני, גם המעמד הבינוני, שלא רוצה לחלוק את פירות ההצלחה עם כפריים שמהגרים אל העיר.

כל הרפורמות החשובות ששי צריך לבצע קשורות למעבר תושבים לערים. הוא חייב להעניק לחוואים את אותן זכויות הקניין שיש לתושבי הערים, כך שיוכלו למכור את בתיהם - כיום זה בלתי אפשרי - ולעזוב את אדמתם עם מזומן ביד; הוא חייב לטפל בכאוס של כספי הרשויות המקומיות, שנסמכות במידה רבה על גניבת קרקעות מחוואים ומכירתן לקבלנים; הוא חייב לשחרר את האחיזה של חברות ממשלתיות בכלכלה, ולגרום להן להעביר יותר מרווחיהן לממשלה; הוא חייב לנקות מהר יותר את הסביבה העירונית, במיוחד האוויר הרעיל, ולמנוע את החמרת השינוי האקלימי כתוצאה מצמיחת הערים; והוא חייב להתחיל לתת לתושבי הערים יכולת להשפיע על האופן שבו הערים האלה מנוהלות.

האתגרים האלה קשים ודחופים. צמיחתן של הערים הסיניות בשנים האחרונות יצרה שני מעמדות חברתיים ששי לא יכול להתעלם מצורכיהם. אחד הוא אוכלוסיית העובדים המהגרים (כולל ילדיהם שנולדו בערים), שמרכיבה יותר משליש מכלל האוכלוסייה העירונית, שמסתכמת ב–730 מיליון נפש. קשה הרבה יותר למישהו מהקבוצה הזאת לקבל הכרה רשמית כתושב עיר בארצו שלו, עם כל ההטבות הסוציאליות והגישה לשירותים ציבוריים שבאים עמה, מאשר להשיג אזרחות בארה"ב או אירופה אם היה מהגר לשם. הטיפול קשה היד במהגרים הפנימיים של סין יוצר פערים חברתיים ענקיים, שעלולים להתפרץ במהומות קשות.

הכוח החדש השני הוא המעמד הבינוני האורבני, שגודלו שווה בערך לזה של אוכלוסיית המהגרים, כ–260 מיליון נפש. המעמד הזה שבע רצון בזכות הצמיחה המהירה בשנים האחרונות אך הנחת עלולה להיעלם. המעמד הבינוני דואג לרכושו: איך להגן עליו מגחמות המתכננים העירוניים ופקידי המפלגה, הוא מוטרד מהמחירים, ומהשאלה מה לעשות אם בועת הנדל"ן תפקע. עלייתם של מחירי הבתים לגבהים בלתי סבירים, או נפילה חדה שעלולה לבוא, עלולים לעורר מחאה בשני קצות הקשת של המעמד הבינוני. מחאה כזו עלולה להתעורר גם נגד חטאיה ומחדליה של המפלגה: הרעלת מזון הקשורה לשחיתות של פקיד במפלגה, למשל, יכולה לגרום לכך.

כמו קודמיו, שי מדכא כל ניצנים של התעוררות מחאה באיבם. פעילים מהסוג שבקושי מניף שלטים בקבוצות קטנות מושלכים לכלא. אולם יש גם סימנים חיוביים. שי מנהל קבוצה חדשה של המפלגה, שבה מגוון בעלי תפקידים שעובדים כדי לשפר את התיאום במדיניות ולהתגבר על מכשולים ביורוקרטיים שמונעים שינוי. הוא אפילו הקים כוח משימה המוקדש ל"בניית דמוקרטיה ולמערכת המשפטית", אף שאולי הוא לא יוכל להרחיק לכת. שי גם השיק קמפיין אגרסיבי נגד שחיתות בדרגים הגבוהים, שאף שלא יפתור את תופעת השוחד, עשוי להבהיל את הבכירים להסכים לתוכניות הרפורמה שלו.

עם ההאטה בצמיחה הכלכלית והירידה בעתודות כוח האדם בכפרים, קצב האורבניזציה יואט. במשך השנים האחרונות כ–9 מיליון אנשים עברו מהכפר לעיר מדי שנה. לפי תחזית של ג'ין סנלין מהמרכז למחקר פיתוח, ארגון מחקר ממשלתי, המספר הזה יקטן ל–7 מיליון במחצית השנייה של העשור ול–5 מיליון בשנות ה–20 של המאה הנוכחית. עד 2017, הוא כותב, תיעלם כמעט לגמרי אספקת כוח האדם מהכפרים.

אפליית מהגרי הפנים

קצב האורבניזציה בסין בשנים האחרונות היה מהיר ביותר. נדרשו לה רק 30 שנה לעלות מ–20% אורבניזציה ל–54%. בבריטניה המהלך המקביל דרש 100 שנה, ובארה"ב 60 שנה. ואולם באחרונה צמיחת הערים בסין הואטה לעומת זו של מדינות כמו דרום קוריאה ואינדונזיה בתקופת ההתפתחות הכלכלית המהירה שלהן, בעיקר בגלל המדיניות המפלה לרעה של סין נגד מהגרים פנימיים והמונופול הממשלתי על מכירת אדמות חקלאיות.

בכל קנה מידה, האורבניזציה של סין היתה מרשימה. שנחאי עומדת לסיים בניית גורד שחקים של 121 קומות בעיצוב אמריקאי שיהיה השני בגובהו בעולם (אחרי בורג' ח'ליפה בדובאי). מחוזות עירוניים חדשים, רכבות תחתית, שדות תעופה מודרניים וכבישים מהירים בין ערים נבנו בקנה מידה וקצב שרוב המדינות היו מתגאות בו. ואולם סין כשלה באיסוף הפירות המלאים של צמיחה עירונית מהירה. זוהי בעיה מערכתית לנוכח התשואה הפוחתת מכיסוי אדמות ביותר ויותר בטון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#