הסנאטורית האמריקאית שגורמת כאבי ראש לבנקים

בזמן המשבר הכלכלי היתה אליזבת וורן אחראית לפיקוח על תוכניות החילוץ, שנועדו לדעתה לעזור בעיקר לבנקים הגדולים ולא לציבור האמריקאי ■ כעת, כחברה בוועדת הבנקאות של הסנאט, היא טוענת בספר חדש כי על הרגולטורים להקשיב יותר לצרכנים - ולא להתרגש מהחברות הגדולות

גרטשן מורגנסן
ניו יורק טיימס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
גרטשן מורגנסן
ניו יורק טיימס

המשחק מכור והאמריקאים יודעים את זה. הם מרגישים את זה מכף רגל ועד ראש" - כך אומרת אליזבת וורן, לשעבר פעילה בתחום הגנת הצרכן ומרצה למשפטים וכיום סנאטורית מטעם המפלגה הדמוקרטית המייצגת את מסצ'וסטס. בספרה החדש,
“A Fighting Chance”, היא דנה באחד מהאתגרים הגדולים של ארה"ב: איך לאזן את המצב כדי שרחובות הערים הקטנות לא יהיו תמיד בעדיפות שנייה 
לוול סטריט.

על אף שהספר עוסק גם בילדות של וורן ובשנים שבהן עבדה כפרופסור למשפטים, היתה אמא וחובבת כלבים, הוא בוחן בפירוט רב את התגובה הלא שוויונית של הממשל האמריקאי למשבר הכלכלי של 2008. וורן פעלה מאחורי הקלעים בתקופה שאחרי הקריסה הגדולה, כשמונתה ליו"רית ועדת הפיקוח של הקונגרס האמריקאי לתוכנית הסיוע לנכסים בעייתיים (TARP), שהיתה אחראית לאחת מעסקות החילוץ המרכזיות. דרך הסיפור שלה ניתן לראות איך הבנקים שגרמו למשבר קיבלו טיפול מיוחד וחילוצים יקרים, בעוד בעלי הבתים שהיו במצוקה קיבלו מעט מאוד או שלא קיבלו כלום.

ועדת הפיקוח של הקונגרס, היא כותבת, "לא יכלה לשנות את המערכת שנראתה נחושה להגן על המוסדות הגדולים ולהשאיר את כל האחרים בצד הכביש". בנוגע לנשיא ארה"ב, ברק אובמה, היא כותבת כי "הנשיא בחר את הצוות שלו, ובשל לחץ הזמן והכסף, הצוות של הנשיא בחר בוול סטריט".

הספר של וורן הוא האחרון בשורת ספרים שפירסמו גורמים שהשתתפו בתגובת הממשל האמריקאי למשבר הכלכלי, כמו "Bailout" של ניל ברופסקי, שהיה בעבר מפקח מיוחד של TARP, והספר “Bull by the Horns” של שילה בייר, לשעבר יו"ר התאגיד הפדרלי לביטוח פקדונות, שניהל את פירוקם המסודר של מאות בנקים שנקלעו לקשיים במשבר הפיננסי.

ספרה של וורן מתאר את הדפוסים המטרידים שהיו נהוגים בקרב הבכירים בוושינגטון. בין האנקדוטות שעליהן היא מספרת מתוארת ארוחת ערב של וורן עם לארי סאמרס, שהיה אז מנהל המועצה הלאומית לכלכלה בבית הלבן ויועץ כלכלי בכיר לנשיא אובמה. ארוחת הערב נערכה באביב 2009, אחרי שוועדת הפיקוח על המגזר הפיננסי פירסמה את הדו"ח השלישי שלה, שבין מסקנותיו נטען כי משלמי המסים האמריקאים נמצאים בסיכון הרבה יותר גדול ולהפסיד מ–TARP מאשר נאמד בהנחות המוקדמות של משרד האוצר.

אחרי הארוחה, "לארי התנדנד על כיסאו והשיא לי עצות", כותבת וורן. "היתה לי ברירה. יכולתי להיות בפנים או בחוץ. אדם חיצוני יכול להגיד מה שהוא רוצה, אבל האנשים שבפנים לא מקשיבים לו. אבל אנשים שנמצאים בפנים מקבלים הרבה גישה והזדמנות להשמיע את דעותיהם. אנשים - בעלי השפעה - מקשיבים למה שיש להם לומר. אבל אנשים בפנים גם מבינים את החוק שאין להפירו: הם לא מבקרים אנשים אחרים שנמצאים בפנים". 
"קיבלתי אזהרה", מסכמת וורן. דובר מטעם סאמרס לא הגיב לבקשה לקבלת תגובה.

אליזבת וורןצילום: אי–פי

סיפור נוסף שחושפת וורן נוגע לפגישה של ועדת הפיקוח שנערכה בסתיו 2009 עם טימותי גייתנר, שהיה אז שר האוצר. וורן נזכרת ששאלה מדוע תגובת הממשל למשבר העיקולים היתה כל כך חלשה – שוות ערך לניסיון לכבות שריפת יער בעזרת טפטפת.

וורן מספרת כי תגובתו של גייתנר היתה: "הבנקים יכולים לנהל רק מספר מוגבל של עיקולים בזמן מסוים, ומשרד האוצר רוצה להאט את הקצב כדי שהבנקים לא יוצפו. ואז נהגתה תוכנית העיקולים החדשה: היא הספיקה בדיוק להזרמת מזומנים של הדקה ה–90 עבורם".

בעיני וורן, המסר של גייתנר היה ברור, אך מחריד: "מיליוני אנשים נזרקו לרחובות, אבל התפקיד החשוב ביותר של הממשלה היה לרכך את הנחיתה עבור הבנקים שנמצאו במצב קשה", היא כותבת.

דובר מטעם גייתנר אמר כי דבריה של וורן אינם משקפים את עמדתו של גייתנר וכי תוכנית העיקולים לא נועדה להגן על הבנקים. "תוכנית הדיור תוכננה לעזור לכמה שיותר אמריקאים להישאר בבתיהם, להעניק מימון למשכנתאות שלהם ולהימנע מירידה נוספת בערך הבתים", אמר הדובר בהודעה. "החילוץ הפיננסי היה יעיל במניעת שפל גדול נוסף, אבל לא יכול היה למנוע את כל הנזקים מהמשבר, ואנחנו חיים עדיין עם הצלקות האלה".

בספרו, שהתפרסם ימים ספורים לאחר ספרה של וורן, לגייתנר היו בעיקר מלים טובות לומר על וורן, אך הוא הודה כי היתה להם "מערכת יחסים מורכבת". "הביקורות שלה על החילוץ הפיננסי, גם אם נבעו מכוונה טובה, היו לא מוצדקות בעיקרן, והשימועים שלה בנוגע ל–TARP נשמעו לעתים יותר כמו חקירה שנועדה להצליח ביו־טיוב מאשר חקירה אמיתית", כתב גייתנר. לשכתה של וורן לא מסרה תגובה על ספרו של גייתנר.

הרגולטורים צריכים להיות אגרסיביים יותר

כיום, כמובן, וורן היא כבר לא אאוטסיידרית בוושינגטון, אבל עדיין מגיעה לעבודה עם הלך הרוח הזה. "הגעתי לסנאט האמריקאי בשלב מאוחר בחיי", היא אומרת. "לא עיצבתי את חיי סביב השאלה איך אני אוכל להתמודד על המשרה ואיך אוכל להשיג את מספר התורמים או בעלי הברית המקסימלי. הגעתי לזה בהמשך לעבודתי בתחום הצרכנות שעשיתי במשך 25 שנה. העבודה הזו היתה של מישהי מבחוץ".

בספרה, וורן מספרת על אכזבתה מכך שלא נבחרה לעמוד בראש הסוכנות להגנת הצרכן הפיננסי (CFPB), הסוכנות שהגתה ותמכה בה מאז הגעתה לוושינגטון. כעת, כשהיא חברה בוועדת הבנקאות של הסנאט, וורן נחושה לפתור את הבעיה של הבנקים "הגדולים מכדי ליפול"; היא גם מדרבנת רגולטורים להיות אגרסיביים יותר.

"אני ממשיכה להזכיר להם שהם לא עובדים עבור החברות שהם מפקחים עליהן, הם עובדים עבור הציבור האמריקאי", אומרת וורן בראיון. "כל סוכנות פדרלית פועלת בצורה שבה הרגולטורים שומעים שוב ושוב מעורכי הדין ומהלוביסטים בתעשיות. כלומר המסר חוזר על עצמו שוב ושוב - צריך לפקח פחות, לעשות פחות, להרשות חריגות. בבניית הסוכנות להגנת הצרכן היה חשוב מאוד להקים מבנה שבו אנשים בסוכנות ישמעו ממשפחות אמיתיות, מהלקוחות של הבנקים. זו הרוח שהיתה נושבת לפעמים מכיוון שונה".

על אף שוורן טוענת כי הרוחות בוושינגטון נושבות נגד האנשים הקטנים, היא אומרת שהיא מלאת תקווה לגבי איזון של המצב. "אנשים ספגו הרבה, אבל אז מגיע השלב שבו לוקחים הזדמנויות מהילדים שלהם - וזה משנה משהו עמוק באנשים", היא אומרת.

"במקום שוושינגטון תהיה מקום שבונה הזדמנויות לאנשים צעירים, היא נהפכה למקום שעוזר לרכז כסף וכוח אצל מי שיש לו כבר", אומרת וורן. היא צודקת בנוגע לזה. אבל לאזן את המצב תהיה משימה כבירה עבורה.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker