מערכת הבנקאות בארה"ב בריאה יותר - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מערכת הבנקאות בארה"ב בריאה יותר

דרישות ההון מהבנקים בארה"ב מחמירות בהרבה לעומת כללי באזל המיושמים באירופה - והם גם חזקים יותר ■ לתשומת לבו של דודו זקן

תגובות

"תמיד יש לי חששות לגבי מצב הבנקים, זה חלק מהתפקיד שלי", מודה שר אוצר של מדינה באירופה. הכלכלות האירופיות אמנם כבר מתאוששות מהמיתון, אבל פוליטיקאים ותעשיינים אומרים בכל הזדמנות כי הדבר שעדיין מכביד על כלכלותיהם הוא הבנקים. הררי חובות רעילים, שרבים מהם עדיין לא נמחקו, ומחסור בהון כתוצאה מכך מגבילים את זרימת האשראי, שכה נחוץ על מנת להמריץ את הפעילות הכלכלית. התגובה של רגולטורים רבים באירופה היתה לחפש דרכי מימון אחרות, ולהניח לבנקים בתקווה שעם הזמן הם יתאוששו.

בארה"ב, בשונה מאירופה, הרגולטורים דווקא מחמירים את דרישות ההון מהבנקים - הם משוכנעים שזה ייצור לא רק מערכת בנקאות בטוחה יותר, אלא גם מערכת שמסוגלת להזרים חמצן פיננסי לכלכלה. ב–8 באפריל גופים המפקחים על הבנקים בארה"ב הסכימו לאכוף יחס מינימלי בין הון לנכסים (המכונה בדרך כלל רמת מינוף) של 5% על הבנקים הגדולים. בחטיבות שזכאיות לביטוח פיקדונות, היחס המינימלי יהיה 6%.

כתוצאה מכך, הבנקים הגדולים בארה"ב יצטרכו לגייס 22 מיליארד דולר. שינוי שהוצע לשיטת החישוב של רמת המינוף עשוי להוסיף 46 מיליארד דולר לסכום הכולל.

המספרים האלה נשמעים גדולים. אבל אם בוחנים אותם ביחס לרווחיות של הבנקים האמריקאיים, מבינים שמדובר בדרישה סבירה. ג'יי.פי.מורגן צ'ייס, למשל, הרוויח כמעט 18 מיליארד דולר בשנה שעברה.

AFP

הכלל החדש ממחיש את אובדן האמון של המפקחים על הבנקים ברעיון שפעם זכה להערצה: שקלול סיכונים. כלומר, לאפשר לבנקים לשנות את הסכומים במאזניהם בהתאם למידת הסיכון הכרוכה בהלוואות שהם מעניקים. תיאורטית, זה אולי נשמע אלגנטי, אבל בפועל השיטה הזו נכשלה. המשבר הפיננסי של 2008 חשף כי הבנקים והרשויות המפקחות עליהם לא העריכו כראוי את הסיכונים הרבים שהצטברו במערכת הפיננסית.

רמת מינוף היא אומדן פשוט יותר, אם כי גס יותר, של מידת הסיכון שנוטלים הבנקים. למעשה, העמידה ברמת מינוף נועדה לספק רשת ביטחון לאמצעי שקלול סיכונים מתוחכמים יותר. אבל הרגולטורים בארה"ב מרחיקים לכת הרבה מעבר לרמת מינוף של 3% שהציבה ועדת באזל, שקובעת כללים בינלאומיים לבנקים.

הפער יעמיק

ההבדלים האלה יעמיקו עוד יותר פער שנפער מאז המשבר בין מערכת הבנקאות האמריקאית לבנקים באירופה. בכירים בבנק הפדרלי אומרים שהבנקים הגדולים בארה"ב הוסיפו הון באיכות טובה בסך 500 מיליארד דולר למאזניהם מאז המשבר הפיננסי. הבנקים בגוש היורו, לעומתם, הוסיפו רק 235 מיליארד יורו (324 מיליארד דולר) - אף שהם גדולים הרבה יותר ביחס לתמ"ג מהבנקים האמריקאיים, ולכן צורכי ההון שלהם גם גדולים יותר.

יש אמנם בעייתיות בהשוואה בין שתי המערכות הבנקאיות, בעיקר משום שהבנקים האירופיים עדיין מחזיקים תיקים גדולים של משכנתאות במאזניהם, אבל ההבדלים עצומים. בזמן שהבנקים הגדולים בארה"ב קרובים ליעד מינוף חדש של 5%, בנקים רבים באירופה עדיין מתקשים לעמוד ברף הנמוך יותר של באזל. ככל שהרגולטורים הבכירים בארה"ב יפעילו לחץ להעלות את יחס המינוף עוד יותר גבוה, הפער הזה רק יגדל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#