מנהלת בכירה - ועובדת בארבע משרות - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
גיבורת על

מנהלת בכירה - ועובדת בארבע משרות

נשים משתכרות פחות מגברים מכיוון שהן עובדות בבית ללא שכר, נדחפות למקצועות מכניסים פחות ובשל דברים נוספים שאפילו לא נחשבים אפליה - אבל חשוב וצריך לטפל בהם

3תגובות

ביקרתי את אחותי בשבוע שעבר. כרגיל, 
נדהמתי.

אני עובד במשרה אחת; היא עובדת בשלוש או ארבע. באחת, כמנהלת בכירה בחברת גיוס מנכ"לים בתעשיית הקמעונות. ויש עוד כמה.

היא מבלה שעות רבות ביום בתפקיד משולב של נהג פרטי, רס"ר, מעודדת ומטפלת רגשית לשני ילדיה ולשני ילדיה החורגים. במשך ביקורי ביום רביעי בלילה, השיחה שלנו הופרעה שוב ושוב כי היא היתה צריכה לעזור לבנה עם עבודה לבית הספר ולענות על שאלה של בתה בנושא סופטבול.

אחותי היא סגנית הנשיא של מועצת החינוך בעיירה שבה היא גרה בניו ג'רזי, מכיוון שהיא חשה חובה לעזור לשפר את הקהילה שבה ילדיה חיים. היא אירחה את סעודת הפסחא של משפחתנו, כש–20 מאתנו עטו על ביתה. יכולתי לראות את המועקה יורדת עליה. כמו נשים רבות מדי, היא מרגישה שכל דבר שהיא עושה נמדד ומשקף את הצלחתה כאדם וכאשה.

בעלה הוא בחור כארז. הוא לוקח חלק בנדיבות, אבל מי שבאמת נושא בנטל זו היא. למרות הצלחתה המקצועית הרבה, היותה אשה הגבילה אותה. היא בחרה בעבודה שמאפשרת לה לעבוד מהבית לעתים קרובות, כדי שתוכל לתמרן בין כל עיסוקיה. ייתכן שהתפקידים שהיא מילאה היו מכניסים יותר אם היתה גבר.

ואולם אי־השוויון שהיא ניצבת בפניו מסובך יותר מאשר השורה התחתונה בתלוש השכר. עשורים של דיון בשוויון האשה עדיין לא שינו את המצב: יש לנו תרבות שמציבה מערכת שונה של ציפיות ומעמסות בפני נשים, שעדיין דוחפת אותן או מביישת אותן לעסוק בתפקידים מסוימים.

ללא קרדיט

לא היה מספיק ייצוג לעובדה זו בשבוע שעבר בבית הלבן, שם הציג הנשיא ברק אובמה את הנושא, כדרכם של נשיאים, באופן פשטני מדי, והציג מציאות בעייתית מאוד כמספר אחד נקי, ואמר כי נשים משתכרות רק 77 סנט לעומת כל דולר שמשתכרים הגברים. הוא השאיר את הרושם שזוהי תוצאה ישירה של אפליה בצורת שכר לא שווה עבור אותו תפקיד.

ריכוז של נשים בתפקידים נמוכי דרג

אבל רוב הסיבות לפער אינן כאלה. דווקא השימוש בנתון של 77 סנט פוגע בחשיבות המטרה של השוואת חלקן ההוגן של נשים. הנתון הזה מדבר על שכרן של כל הנשים והגברים שעובדים במשרה מלאה. ואולם הוא לא מביא בחשבון את השעות הארוכות שגברים אלה בדרך כלל מבלים בעבודה. הוא לא מביא בחשבון את התלושים של נשים וגברים רבים שעובדים במשרה חלקית.

כשמביאים את כל אלה בחשבון ומחשבים שכר לשעה, נשים משתכרות 84 סנט לכל דולר של גבר, לפי נתוני מכון פיו. אפילו הפרש זה, של 16 סנט, אינו כולו נובע מאפליית נשים באותה משרה. הוא מושפע מגורמים רבים, כולל שיעור גבוה יותר של נשים שמאטות את התקדמות הקריירה שלהן משום שהן רוצות ללדת ילדים.

בין נשים צעירות יותר, שעדיין לא לחצו על כפתור "המתן", פער השכר לשעה נמוך יותר - 93 סנט לדולר, לפי פיו. בבית הלבן, נשים השתכרו 88 סנט לכל דולר של גברים, לפי נתוני מכון היוזמה האמריקאי. השכר שם נקבע על פי דרג ולא על פי החלטת מנהלים. מה שיצמצם את הפער אינו אי־שוויון בשכר עבור עבודה זהה; הוא נובע מריכוז של נשים בתפקידים נמוכי דרג.

ג'יי קרני, מזכיר העיתונות של הבית הלבן, הסביר זאת כאילו זה מטהר את הבית הלבן מאשמה, בעוד שזה בעצם מציב האשמה אחרת: מדוע שם, בשדירת פנסילווניה 1600, ובכל שאר המקומות, נשים רבות כל כך נמצאות בתחתית?

הפטריארכיה לא תתחסל בקלות

הפטריארכיה, כמו הרגלים ישנים רבים, לא תתחסל בקלות. בתחומים רבים אנחנו פשוט רגילים לכך שגברים מובילים אותנו. זו ברירת המחדל שלנו. בשבוע שעבר, עם המינוי של מנחה הטוק־שואו סטיבן קולבר כמחליפו של דייויד לטרמן, המשכנו עידן שבו גברים ממשיכים לשחק בכיסאות מוזיקליים בתוכניות הטלוויזיה של שעת לילה מאוחרת. כל תפקיד שהיה שייך לגבר עבר לידי גבר אחר. צ'לסי הנדלר מורידה את התוכנית שלה; הימים שבהם ג'ואן ריברס היתה מנחה אורחת אצל ג'וני קרסון חלפו עברו. זהו מועדון של גברים. נשים מקבלות להשכיב את הילדים, לא את קהל הצופים הארצי.

כשאנו טוענים שהסיבה לכך שנשים משתכרות פחות היא אפליה, אנחנו נותנים הנחה לגברים רבים, שלא נדרשים להתעמת עם היותם בוסים שאינם טורחים לקדם נשים, כמו גברים שחושבים שהקריירה שלהם חשובה יותר ואבות שלא משתתפים באופן מלא בטיפול בבית.

ארלי ראסל הוכצ'יילד, הסוציולוגית שחקרה את הנטל הנופל על נשים עובדות בספר "משמרת שנייה", סיפרה לי שמאז פרסומו לפני 25 שנה, הגברים השתפרו - אבל לא מספיק. לפני רבע מאה, היא אמרה, "אם היית סופר כמה אשה עובדת - בשכר ולא בשכר - במשפחה שבה שני בני הזוג עובדים במשרה מלאה ויש להם ילדים מתחת לגיל שש, היית מקבל שאשה עובדת חודש יותר". כעת, לדבריה, זה הצטמצם לשבועיים.

מצב זה, היא מזהירה, רלוונטי במיוחד לנשים אמידות. במקרה של נשים אמידות פחות, הגברים נעדרים לגמרי. חקיקה לשכר שווה אינה מטפלת באמת במה שנשים צריכות.

אם אכפת לנו ממצבן של הנשים העובדות, צריך לדבר על מעונות לילדים, שעות עבודה גמישות וחופשות בתשלום. חייבים לדבר על סטריאוטיפים מגדריים ואם הם גורמים לנשים לפנות למקצועות פחות מכניסים. חייבים לדבר על הבחירות של נשים, ואילו מהן נובעות מלחצים.

אובמה הכיר בכך רק אחרי שהוא התמקד ב–77 סנט. "אנחנו חייבים לאפשר ליותר נשים להיכנס לתחומים מכניסים יותר", הוא אמר. "פחות מ–5% מחברות פורצ'ן 500 מונהגות על ידי נשים".

להיות מנכ"לית יהיה משהו שיגרום לאחותי לקרוס. התקשרתי אליה ביום שישי בצהריים. היא כבר הספיקה להסיע את בנה לבית הספר, להשתתף בפגישה של מועצת החינוך, חזרה לבית הספר לכנס הורים ואחרי כן נסעה לרופא לטפל בדלקת עיניים - בשתי עיניה - וגרון כואב. היא קיוותה, אבל לא הצליחה, לתקן את המשקפיים השבורים שלה בדרך.

"איך אני יכולה לגייס מנהלים בכירים כשאני צריכה לעמוד בפני מנהל בית הספר של בני עם משקפיים עקומים על הראש ועיניים אדומות?" היא שאלה, בצחוק שהיה מהול ביבבה. "אני נראית זוועה". ואולי היא פשוט נראית כמו גיבורת־על.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#