"מי הולך ללמוד מינהל עסקים בשביל לעזור לעניים?!" - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"מי הולך ללמוד מינהל עסקים בשביל לעזור לעניים?!"

אנדריאה לביר, יו"ר דירקטוריון הבנק של הקואופרטיבים בארה"ב, הבינה בצעירותה שלימודי מינהל עסקים אינם נחלתם הבלעדית של אנשי וול סטריט, ומאז היא פועלת לשיפור חיי מיליוני עניים ■ "אני קמה כל בוקר ושואלת את עצמי: אם לא הייתי מתעסקת בנושאים האלה, מי כן?"

4תגובות

"עד סוף העשור 95% מהמעסיקים בארה"ב ידרשו לפחות תואר ראשון מכל עובד שלהם. כבר כיום, רק 8% מהילדים העניים בארה"ב מסיימים תואר ראשון בשנות ה-20 שלהם. 8% בלבד".

המסקנה מהנתונים שמספקת אנדריאה לביר מבשרת רעות ל–16.7 מיליון ילדים אמריקאים שחיים מתחת לקו העוני (כל ילד חמישי בארה"ב), בשעה ששיעור העניים בארה"ב הוא מהגבוהים בעולם המערבי. אולם לביר, יו"ר דירקטוריון בנק הקואופרטיבים בארה"ב, המעניק להם שירותים פיננסיים, מוצאת סיבה לאופטימיות מעבר לנתונים העגומים: "יש גורם אחד שהוא חשוב מאוד - הדמוגרפיה. בין 2020 ל–2030 ארה"ב תהיה מדינת רוב של מיעוטים, וזה ישנה את דפוסי ההצבעה לטובת הדמוקרטים", היא אומרת בראיון ל–TheMarker. "אבל חייבים לגרום לאנשים האלה להצביע. וזה הדבר הכי חשוב שעומד לפנינו".

לביר, שגדלה במשפחה יהודית בניו יורק, ערכה באחרונה את ביקורה הראשון בישראל. היא נענתה להזמנה של מכון מילקן, שקיים בחודש שעבר כנס בנושא נגישות פיננסית בישראל, בשיתוף הזרוע הפילנתרופית של סיטי בנק ובהשתתפות עשרות נציגים בכירים מהממשלה ובנק ישראל. לצד לביר התארחו בכנס "הבנקאי של העניים" - בוב אניבלא, ראש חטיבת פיתוח קהילות ומיקרו־פיננסים בסיטי; קייתי מהון, מנכ"לית האגודה הלאומית לפיתוח קהילתי בארה"ב; וחברת הכנסת מרב מיכאלי (העבודה). מטרת הכנס, שהתקיים בירושלים זו השנה השנייה, היא לפתח פתרונות פיננסיים פשוטים ויעילים לאוכלוסיות עניות בישראל, בסיוע מומחים אמריקאים עתירי ניסיון.

CFED

מה גרם לך להתעניין כל כך בעזרה לעניים?

לביר: "התחלתי להיות מעורבת בפעילות פוליטית כשהייתי צעירה מאוד. כשהייתי בת 5 אמי לקחה אותי לטלוויזיה כדי לצפות בעימות של המועמדים לנשיאות ריצ'רד ניקסון מול ג'ון קנדי. היא הצביעה על ניקסון ואמרה: 'האדם הזה הוא רשע. יום אחד הוא ישלם על זה'. זה הזיכרון הפוליטי הראשון שלי. בגיל 12 כבר הייתי פעילה נגד מלחמת וייטנאם ופגשתי אנשים עם עמדות דומות לשלי. אחר כך, בתיכון, הייתי פעילה מאוד בנושאים כמו המאבק נגד רעב ורפורמת החינוך, וכך זה המשיך לתוך שנות הקולג'. התעניינתי מאוד גם בפמיניזם, ואני חייבת לציין שבישראל נשים מדברות על פמיניזם הרבה יותר ממה שכל אחד מדבר על פמיניזם בארה"ב. פמיניזם היא לא מלה שמשתמשים בה כל כך אצלנו".

למה?

"אני לא באמת יודעת. אני משתמשת בה כל הזמן, אבל בארה"ב אנשים לא אומרים אותה ככה סתם. בכל מקרה, רציתי להמשיך מהקולג' ללימודי משפטים, וחשבתי שהדרך הכי טובה לעשות זאת היא להשתלב בשירותים משפטיים למען עניים. הלכתי לעבוד בדרום העני, באזורים העניים ביותר של קנטקי, וירג'יניה וטנסי. האנשים שם היו עניים באופן בלתי־ייאמן. העולם השלישי של ארה"ב. הארגון שבו עבדתי, המרכז לשירותי בריאות (Center for Health Services), גייס סטודנטים לרפואה, סיעוד ומשפטים, ועזר להקים קליניקות שהקדימו מאוד את זמנן.

Checkmate24

"אבל מה שהיה מעניין לגבי זה הוא שככל שלמדתי יותר על העבודה הזאת, ראיתי שהקליניקות קורסות, כי אף אחד לא ידע איך לממן אותן ולנהל אותן. אחד הדברים שתמיד הייתי טובה בהם היה לארגן דברים, ואז שמעתי מחבר שלי באוניברסיטת ייל שיש בית ספר חדש למינהל עסקים, והוא הראשון שמחבר בין מיומנויות של עולם העסקים למטרות ציבוריות. אז עשיתי משהו שמעולם לא חשבתי שאני אעשה - הלכתי ללמוד מינהל עסקים בייל. תמיד חשבתי שמי שהולך למינהל עסקים זה אנשים שעובדים אחר כך בבנקים ובוול סטריט. מי הולך ללמוד מינהל עסקים בשביל לעזור לעניים?!

"להפתעתי, כל 25 הסטודנטים שנרשמו לתוכנית אתי הגיעו אליה מאותה הסיבה. הם היו מנהלים של קהילות, כמו אובמה, או מורים, וכך נוצרה קבוצת אנשים שמחפשים קריירה דומה. זה היה בתחילת שנות ה–80 ובאותו הזמן בארה"ב עלה התחום של פיתוח כלכלי (economic development) - אנשים שעובדים בערים וחושבים איך למנף ולחזק אזורים חלשים וליצור משרות חדשות. נוסדו בארה"ב ארגונים חדשים בתחום הזה. אחד מהם הוא המועצה הלאומית לפיתוח (NDC), שמשיגה מימון לדיור ציבורי ועוזרת לקהילות ולעסקים קטנים לפתח את עצמם באמצעות ייעוץ, הכשרה וסיוע במימון.

"זה תחום מספק מאוד, אבל אחרי תשע שנים שם הבנתי שאי אפשר להגיע רחוק מאוד כשעוזרים בכל פעם לבן אדם אחד. לכן ב–1992 הצטרפתי לארגון שבראשו אני עומדת כיום - האיגוד לפיתוח ארגוני (Corporation for Enterprise Development - CFED). זה ארגון לא ממשלתי כלל־ארצי שפועל ברחבי ארה"ב כדי להעניק הזדמנויות כלכליות למשפחות וקהילות שלמות בעלות הכנסה נמוכה".

את לא מרגישה לפעמים שכל הפעילות שאתם עושים בכלכלה האמריקאית היא טיפה באוקיאנוס, כשהאוקיאנוס הזה נשלט על ידי מערכת קפיטליסטית ותעשיית הבנקאות, ושייך לאומה שמצד אחד היא העשירה בעולם ומצד שני יש בה את שיעורי העוני הגבוהים במערב?

"לכן הצטרפתי ל–CFED, כי זה ארגון שמשלב בין ביצוע פרויקטים לגיבוש מדיניות. אני יכולה ללכת למשרד האוצר ולומר להם: צריך לשנות את הדרך שבה אנשים מקבלים שכר; ואז אנחנו יכולים לעבוד ביחד על מדיניות שתשפיע על חיים של מיליוני אנשים".

"חוק החזרי המס - החשוב בהיסטוריה"

הרשי לי להקשות עלייך: בסופו של דבר, את מתעסקת עם התוצאה - אנשים שהם כבר עניים. ובארה"ב יש עשרות מיליוני אנשים כאלה. ואני שואל, במדינה העשירה בעולם, למה זאת צריכה להיות התוצאה?

"אחד הדברים המרכזיים שאנחנו עוסקים בהם זה מדיניות מס. יש לנו דו"ח שנקרא 'upside down'".

איך את יכולה להשפיע על מדיניות מס? אפילו הנשיא לא מצליח, עם קונגרס רפובליקאי שגרם לו להגיע להשבתת ממשל בגלל התנגדות להעלאות מס לעשירים.

"אני קמה כל בוקר ושואלת את עצמי: אם אני לא הייתי מתעסקת בנושאים האלה, מי כן? הדרך היחידה שבה יהיה כאן שינוי מדיניות אמיתי זה אם כל הגורמים יעבדו בשיתוף פעולה. אם אתה שואל אותי אם תהיה רפורמה אמיתית במס בשנה הקרובה - אין סיכוי. אבל אתן לך דוגמה: לפני 20 שנה אושר חוק EITC 
(earned income tax credit), שמעניק החזרי מס ישירים לאנשים עובדים בעלי הכנסה נמוכה. כצעד מדיניות ספציפי, זהו החוק החשוב ביותר בהיסטוריה של ארה"ב לחילוץ אנשים מעוני".

ולמרות זאת, אנחנו רואים ששיעורי העוני בארה"ב אינם יורדים, בעוד שפערי ההכנסות ממשיכים לעלות.

"נכון, יש לנו את שיעורי האי שוויון הגרועים אי פעם, אבל אחד הדברים ש–EITC עושה זה ניתוח ומחקר של סוגיות שונות כדי לקדם שינוי מדיניות פדרלית. לפני עשר שנים יצרנו מדד שנקרא עוני בנכסים (asset poverty), כי אמרנו שלמדוד עוני בהכנסה (income poverty) זה לא מספיק. הכנסה לבדה לא מעניקה ביטחון כלכלי. אדם חייב שיהיו לו נכסים - חסכונות ונכסים אחרים שעוזרים לבנות עתיד".

אבל איך זה עוזר להמוני אנשים משכילים ומוכשרים שבגלל המשבר הפיננסי פוטרו מהעבודה הטובה שהיתה להם, וכעת צריכים להתרוצץ בין שתיים או שלוש משרות רק כדי לשרוד? האנשים האלה יגידו לך: את מדברת אתי על נכסים? קודם שתהיה לי עבודה נורמלית.

"זה נכון. כמעט 44% ממשקי הבית בארה"ב הם במצב של liquid asset poverty - אם הם מאבדים את עבודתם מסיבה כלשהי, הם לא יוכלו לחיות מעל קו העוני יותר משלושה חודשים. ההוצאה החודשית הממוצעת למשק בית בארה"ב היא 5,800 דולר. זה אומר שכמעט כל בית שני נמצא בחוסר ביטחון כלכלי, וזה קרה בעיקר בגלל שהמשכורות לא עלו במשך 20 השנים האחרונות. מה שכן איפשר למשקי בית לשרוד היו שני גורמים: הראשון הוא יציאת נשים לעבודה במספרים גדולים, והשני הוא שאנשים שילמו באשראי וצברו חובות. אבל במשבר הכל התפוצץ, והם נקלעו לסיכון פיננסי".

מהי הבעיה הכי גדולה של ארה"ב כיום?

"אני לא חושבת שיש בעיה אחת שהיא הכי גדולה. אנחנו לא יוצרים מספיק משרות שמספקות הכנסה ראויה; המדיניות הכלכלית שלנו לא נכונה; אין לנו חוק שכר מינימום פדרלי; חברות רבות מעבירות את הייצור שלהן מחוץ לארה"ב ויוצרות משרות שם; וחוקי המדיניות הסוציאלית שלנו תקועים במאה ה–20, בעולם שבו רוב האנשים נשארו באותה משרה, שכבר אינו קיים עוד".

"גאה להיות נציגת בעלי הכנסה נמוכה"

איך קיבלת את המינוי מאובמה לעמוד בראש דירקטוריון NCB?

"יום אחד קיבלתי טלפון מהבית הלבן. הודיעו לי שאני אחת מכמה מועמדים, ואז היה תהליך ארוך שנמשך שנה וחצי וכלל גם ראיון של ארבע שעות. ה–FBI גם חוקר כל פיסת מידע בקורות החיים שלך. בסופו של דבר הם מצמצמים את הרשימה לשלושה אנשים, והנשיא בוחר אחד מהם - והוא בחר בי".

פגשת את הנשיא?

"לא. אבל מה שאני הכי גאה בו הוא שאני הנציגה של כל בעלי ההכנסות הנמוכות בפני נשיא ארה"ב. זה התפקיד שלי - לייצג את האינטרסים של המעמדות האלה. NCB הוא בנק פרטי, אבל הוא מקבל תקציבים ממשלתיים ומפוקח על ידי הממשל. קואופרטיבים הם אמנם חלק קטן מכלכלת ארה"ב, אבל בשנים האחרונות אנחנו עדים לעלייה עקבית במספר הקואופרטיבים החדשים - בעיקר בתחום הדיור והמזון".

מה ההישג הכי גדול של אובמה לדעתך?

"רפורמת הבריאות, ללא ספק".

יש שיגידו שזה האסון הכי גדול - בייחוד אחרי ההתחלה המקרטעת.

"ובכן, שינויים גדולים תמיד קשה לבצע".

ומה הכישלון הגדול שלו?

"מה שעובר בראשי הוא שאובמה נכשל בלשווק את ההצלחות שלו, ושאנשים לא מבינים את ההשפעה האמיתית שלהן. זה תמיד מטריד אותי".

את אומרת שהכישלון שלו זה שהוא לא יודע לשווק את ההצלחה שלו? זה כמו שישאלו אותי בראיון עבודה מה החיסרון הגדול שלי ואשיב שאני פרפקציוניסט.

"אוקיי, אני אגיד לך מה: הכישלון הכי גדול של הממשל זה רפורמת ההגירה. לא עשינו שום דבר בעניין הזה. בלי אפשרות להגר לארה"ב, אני וכל משפחתי היינו נספים בשואה. מלבד זה, ארה"ב לא יודעת איך לנצל נכון את המהגרים שלה. הרבה מהם הם צרכנים של קצבאות רווחה במקום להיות יצרנים של תפוקה כלכלית".

מה התקווה הגדולה שלך לחברה האמריקאית?

"שנצליח לבנות עושר חוצה מעמדות ושנקטין את האי שוויון - שני הנושאים האלה חייבים לקבל טיפול באופן חוצה מפלגות ובשיתוף פעולה של כל הגורמים בממשל".

Bloomberg


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#