מכירת החיסול של הדמוקרטיה בארה"ב - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מכירת החיסול של הדמוקרטיה בארה"ב

אי הגבלת תרומות פוליטיות תגביר מעורבותם של אילי הון בפוליטיקה

10תגובות

בשבוע שעבר נבעטה עוד בעיטה עזה ומפרקת עצמות בצלעותיה הדוויות של הדמוקרטיה האמריקאית. באופן יחסי לשאר העולם, אולי אי־אפשר לומר שהדמוקרטיה האמריקאית היא כבר גווייה, אבל היא בהחלט נמצאת בסכנת הכחדה בטווח הנראה לעין. בעיטה זו היא פסיקת בית המשפט העליון בארה"ב בתיק מקאצ'ן נגד ועדת הבחירות הפדרלית. לפי הפסיקה, שניתנה ביום רביעי, הוסרו הלכה למעשה כל המגבלות על תרומות פוליטיות בארה"ב.

ג'ון מקאצ'ן (McCutcheon) הוא איש עסקים שמרני מאלבמה, שנוהג לתרום למועמדים לתפקידים פוליטיים ולעמותות שמריצות אותם. לפי החוק בארה"ב, יש הגבלה על הסכום שאדם פרטי יכול לתרום במחזור בחירות. במחזור הבחירות של 2013–2014, מותר לתרום עד 123 אלף דולר למפלגות, מועמדים ועמותות, עם מגבלה של 48 אלף דולר בתרומות למועמדים ישירות, ו–2,600 דולר למועמד ספציפי הרץ לתפקיד פדרלי. המגבלות נקבעו על פי חוק ב–1974 בעקבות שערוריית ווטרגייט, במטרה למנוע שחיתות פוליטית.

מקאצ'ן, בסיוע הוועדה הלאומית הרפובליקאית - הארגון הייצוגי של המפלגה החביבה על אנשי העסקים והפיננסים בארה"ב - תבע את הממשל הפדרלי, בדמות ועדת הבחירות הפדרלית, בטענה שהוא פוגע בחופש הדיבור. בית המשפט העליון פסק, ברוב של חמישה מול ארבעה שופטים, לטובת מקאצ'ן, ובכך ביטל את רוב המגבלות ההיסטוריות על תרומות פוליטיות.

המגבלות "פוגעות ללא צידוק ביכולתם של אזרחים לממש את הזכות היסודית שנקבעה בתיקון הראשון לחוקה (חופש הדיבור)", כתב השופט ג'ון רוברטס בפסיקה. ארבעת השופטים הנוספים שתמכו בפסיקה היו שופטים רפובליקאים (המינויים לביהמ"ש העליון בארה"ב הם פוליטיים, וכיום יש רוב לרפובליקאים) - סמואל אליטו, אנתוני קנדי, קלרנס תומס ואנטונין סקליה.

Bloomberg

"בית הקלפים",
 גרסת המציאות

רוברטס הוא אותו שופט שישב בפסיקה קודמת מ–2010 בעניין תרומות פוליטיות, פסיקה שהיתה לה השפעה נחרצת על מחזורי הבחירות שמאז: סיטיזנס יונייטד נגד ממשלת ארה"ב. באותה פסיקה קבע בית המשפט העליון, בשם חופש הדיבור, שאסור להגביל תרומות פוליטיות של תאגידים, עמותות או איגודים מקצועיים.

אותה פסיקה הביאה לפריצת רוב הסכרים שעמדו בדרכה של ההשפעה של ההון והאינטרסים העסקיים הפרטיים בארה"ב על העולם הפוליטי. אם למישהו נדמה שהמציאות רוחשת התככים של הסדרה "בית הקלפים" היא דמיונית, מוטב שיקרא היטב את הפסיקה, ויעקוב אחר החקיקה בארה"ב והשפעתם של אילי הון כמו שלדון אדלסון והאחים קוך על דמותו של הממשל האמריקאי, בעיקר בקונגרס, אך גם בבית הלבן ובכל צינורות ההשפעה המקומיים, המדינתיים והפדרליים.

הפסיקה החדשה בעניין מקאצ'ן, יחד עם הפסיקה בעניין סיטיזנס יונייטד, "שוחטת את חוקי מימון הקמפיינים של ארצנו, ומותירה רק שרידים שאינם מסוגלים להתמודד עם הבעיות החמורות של הלגיטימיות הדמוקרטית שהחוקים נועדו לפתור", כתב השופט סטיבן ברייר, שהיה בין ארבעת המתנגדים להחלטה. הוא נקט צעד יוצא דופן וקרא את דעת המיעוט במעמד הפסיקה.

מעתה, כל תורם יוכל להעניק 3.6 מיליון דולר במחזור בחירות. תרומה ישירה למועמד פדרלי ספציפי עדיין תוגבל, ל–5,200 דולר, ואולם המגבלה על תרומה למפלגות, עמותות־על ומועמדים אחרים למעשה הוסרה.

ההשפעות של סיטיזנס יונייטד והקלות נוספות במגבלות על תרומות הפכו את וושינגטון לאחת הערים העשירות בארה"ב, כי המוני לוביסטים עברו לגור בה, מתודלקים ומצוידים בכספי תאגידים ואינטרסים פרטיים. היקף המימון הפרטי לקמפיינים פוליטיים נהפך למבול: בבחירות של 2010 (בחירות אמצע למדינות ולקונגרס) ו–2012 (נשיאות וכל היתר) הגיעו הוצאות הקמפיינים הפוליטיים לשיא של 3.6 מיליארד דולר, כולל מיליארד דולר שהוצאו על ידי גורמים פרטיים. נתונים מינואר מצביעים על כך שבחירות האמצע השנה יהיו היקרות ביותר בתולדות ארה"ב - 446 מיליון דולר כבר נאספו בתרומות לוועדות של המועמדים, לפי המרכז להשפעה פוליטית.

"צעד אנטי־דמוקרטי להחריד"

הפרשן הפוליטי של "ניו יורק טיימס", דיוויד ברוקס, מציין כי החוקים שהגבילו את התרומות היו מוטים בצורה בוטה לטובת הממשל המכהן אל מול מתחרים שניסו להדיחו. ב–1972 היה יחס התרומות בין ממשל מכהן למתמודדים מולו 3 ל–2. כיום יש לבעלי התפקידים המכהנים יתרון של 4 ל–1 בתרומות. ברוקס אומר כי המגבלות החלישו את המפלגות לעומת המועמדים והעמותות שתמכו בהם.

"המעבר למערכת שבמרכזה עומדים המועמדים היה אנטי־דמוקרטי להחריד. זה דחף כסף ממפלגות שקופות, הנתונות לפיקוח הדוק, לעולם האפלולי של עמותות־על וארגונים פטורים ממס שמריצים מועמדים".

ברוקס מסכים שסיטיזנס יונייטד החמירה את המצב: "ממערכת שבמרכזה המועמדים היא נהפכה למערכת שבמרכזה עומדים התורמים. היה זינוק במספר של ארגונים שיש להם כוח להטיל וטו על חקיקה ורפורמות", כתב. לדבריו, מערכת זאת מעניקה עוצמה אדירה לאינטרסים פרטיים, והופכת אותם לבלתי מנוצחים. ברוקס מעריך שאולי הפסיקה תיתן יותר עוצמה בידי המפלגות, ובשל כך אינו קוטל אותה לחלוטין כפי שעשו פרשנים אחרים ב"וושינגטון טיימס" וב"ניו יורק טיימס" והסאטיריקנים ביל מאהר וג'ון סטיוארט. על השופט רוברטס, שאמר כי תרומות גדולות אינן משקפות "שחיתות של יד רוחצת יד" אמר מאהר, "או שהוא שקרן או שהוא נאיבי מדי מכדי להחזיק תפקיד חשוב כל כך. זה כמו פסיקה משפטית שנכתבה על ידי בת הים הקטנה".

הדמוקרטים זועמים

הדמוקרטים בקונגרס זעמו על ההחלטה. על פניו, יש להם מה להפסיד, כי התומכים העשירים והקולניים ביותר הם אלה של הרפובליקאים. ואולם, אסור להיות נאיביים ולחשוב שלנשיא, ברק אובמה, ולדמוקרטים אין תורמים ומקורבים מעולם העסקים; הם פשוט קבוצה קצת פחות עזת מצח מאנשים כמו אדלסון, שמגיע עם שקים של עשרות מיליוני דולרים ושופך אותם בפומבי לרגלי המועמדים שלו. אובמה סועד תדירות בביתו של הלוביסט הראשי של קומקאסט, חברת הכבלים הגדולה בארה"ב, ומצטלם מחויך עם שלל תורמים מרחבי עולם העסקים והפיננסים האמריקאי.

מי כן תמך בהחלטת בית המשפט? מאמר המערכת של "וול סטריט ג'ורנל", עיתון בבעלותו של אחד מאילי ההון האגרסיביים ביותר במינוף השפעתם הפוליטית לטובת עסקיהם הפרטיים - רופרט מרדוק. ה"ג'ורנל" אף הכביר וטען שחבל שבית המשפט לא הרחיק לכת יותר. גם ב"פורבס" ניתן למצוא מאמר של לוק ואצ'וב בזכות ההגנה על חופש הדיבור.

סיטיזנס יונייטד אולי אינו הרגע שבו מכרה אמריקה את נשמתה לממון: היו עוד הרבה רגעים כאלה, כמה קריטיים בממשל קלינטון (ביטול חוק גלאס סטיגל), בממשל בוש הבן (ההחלטה לאפשר לבנקים לקחת סיכונים ללא הגבלה כמעט), וכמובן, מאות המקרים שבהם הוחלט לא לדרוש אחריות אישית מראשי בנקים שרימו ושדדו את ציבור משלמי המסים בארה"ב. ואולם, מקרי סיטיזנס ומקאצ'ן מעידים על פשיטת רגל ערכית, שצריכה להדאיג לא רק את האמריקאים - באקלים הממשל שלנו, היא עלולה להיות היבוא החם הבא שיגיע לחופינו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#