הצינורות הפחות מקובלים: מישהו צריך להחליף את הבנקים במימון הקמת תשתיות - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הצינורות הפחות מקובלים: מישהו צריך להחליף את הבנקים במימון הקמת תשתיות

פרויקטים של תשתיות בכל העולם זקוקים עד 2030 למימון של 57 טריליון דולר ■ מאחר שהבנקים, המממנים העיקריים של פרויקטים ארוכי טווח אלה - שתשואות יפות בצדן - מלקקים את פצעיהם מהמשבר העולמי, גורמים חדשים צריכים להיכנס לתחום, כמו חברות ביטוח וקרנות פנסיה

תגובות

מתוך מגוון ההזדמנויות להשקעה, מתן הלוואה לקונסורציום הבונה שלושה בתי כלא בחבל כפרי בצרפת אינו זוהר כמו מימון ההנפקה האחרונה בעמק הסיליקון. גם קו רכבת תחתית חדש בסיאול או הקמת צינורות נפט בטקסס לא יגרמו להתלהבות יוצאת דופן. אך נטולי יוקרה ככל שהן נראות, השקעות כאלה הן חיוניות לצמיחה הכלכלית. עם זאת, ההשקעות בתשתיות אינן חביבות על בנקים. האם משקיעים אחרים יכולים למלא את החלל?

בנקים אירופים, שבעבר שלטו במימון פרויקטי תשתיות, טרודים כיום בשיקום המאזנים שלהם. ובינתיים כללי החשבונאות הבינלאומיים של בזל 3 מרחיקים את הבנקים מהלוואות לטווח ארוך (במקרה של תשתיות הן לרוב נמתחות מעבר ל–20 שנה) המתחייבות בפרויקטים של תשתיות. היוצאים מן הכלל הם בנקים יפנים, שיש להם מאזנים טובים יותר והם להוטים להשקיע כסף בפעילות.

בנקים אינם נזהרים רק מהלוואות לטווח ארוך, אלא גם מסתייגים מסיכונים מהסוג שלקחו בעבר. אם פעם היו מעניקים מימון של 90% מעלויות הבנייה בפרויקט גדול, כמו כביש אגרה בארה"ב, הנתון הזה ירד לכ–70% כיום. שינוי זה מאלץ את היזמים להוציא יותר כסף מהכיס שלהם. באותו אופן שבניית בתים סובלת מהאטה כשבנקים מפסיקים להעניק משכנתאות זולות, פרויקטים של תשתיות מתייבשים כשתנאי המימון נהיים יותר קשים יותר.

פועלים סינים. אילוסטרציה
בלומברג

כל זה גורם לפער גדל בין סכום הכסף המושקע בתשתיות ובין הסכום שצריך להשקיע. לפי הערכות מקינזי, עד 2030 דרושים 57 טריליון דולר כדי לבנות ולתחזק כבישים בעולם, תחנות כוח, צינורות נפט וגז וכיוצא באלה. זה יותר מהערך הכולל הנוכחי של התשתיות בעולם. לפי הערכה אחת, ההוצאות על תשתיות מהוות כיום 2.7 טריליון בשנה (כ–4% מהתפוקה העולמית), אולם הן זקוקות ל–3.7 טריליון דולר.

כשהמימון הציבורי מצטמצם, ממשלות מתקשות למלא את המחסור. חלקן, בייחוד סין, יכולות לשלם מראש על דברים שיש לבנות. אך רוב המדינות האחרות (וחברות פרטיות כמו חברות טלקום) נשענות על מימון מהסוג שאינו זמין מיידית מאז המשבר הפיננסי.

המצב הזה יוצר צורך, והזדמנות, לחדירת גורמים חדשים. משקיעים לטווח ארוך כמו חברות ביטוח וקרנות פנסיה להוטים להזרים כסף לתשתיות, בדומה לקרנות השקעה ממשלתיות וקרנות של גופים ציבוריים, כמו אוניברסיטאות ובתי חולים. לענקים הפיננסיים האלה יש יותר מ–50 טריליון דולר להשקיע. איש אינו סבור שכל ערימת המזומנים שלהם צריכה להיות מנוצלת לשם מילוי חור ה–57 טריליון דולר - אך רק 0.8% מהנכסים שלהם מושקע בפרויקטים של תשתיות. זה נראה נמוך מדי, בהתחשב בכך שטבעי להתאים בין ההתחייבויות לטווח ארוך של אותם משקיעים לתזרימי המזומנים ארוכי הטווח שמגיעים מפרויקטים כאלה.

בלומברג

תשואות יציבות, תנודתיות נמוכה

יתרה מכך, התשואה מאג"ח המובטחות בנכסים ריאליים גבוהה מהתשואה מאג"ח ממשלתיות וקונצרניות. מכשירים פיננסיים הקשורים לתשתיות לרוב מגודרים נגד אינפלציה ומציעים תשואות יציבות, בעלות תנודתיות נמוכה ומתאם נמוך עם סוגי נכסים אחרים. הם אמנם לא נזילים, אך אין בכך סיבה לדאגה עבור מי שמתכוון להחזיק בהם במשך עשרות שנים. וכשדברים משתבשים, למשקיעים יש סיכוי גבוה יותר לקבל את רוב הכסף שלהם, אומר מייק ווילקינס מחברת הדירוג S&P.

התומכים מדברים על תחום חדש של נכסים בצמיחה. משקיעים לטווח ארוך השתלטו על הלוואות שבמקור סיפקו בנקים או מחפשים דרכים להעניק הלוואות משלהם. בנק נטיקסיס (Natixis) סיפק הלוואות של 300 מיליון יורו (417 מיליון דולר) לשלושת בתי הסוהר בצרפת, אך כמעט שליש מהסכום יופיע מיד במאזן של חברת הביטוח הבלגית אגאס (Ageas). סכומים כאלה נהפכים נפוצים יותר ויותר. משקיעים מוסדיים גייסו לשורותיהם עובדי בנקים רבים. הנפקות של אג"ח המוצמדות לפרויקטים בתחום התשתיות הרקיעו שחקים - במקרים שבהם התחילו מרף נמוך.

קרנות השקעה ממשלתיות ואחרות הנוהות אחר תשואות גבוהות להוטות להחזיק בבעלותן נכסי תשתיות במקום רק להלוות להם כסף. חברות השקעה פרטיות גייסו 250 מיליארד דולר להוצאות על תשתיות, לעומת 9 מיליארד דולר בלבד לפני עשור, לפי חברת הנתונים פרקין (Preqin). קרן ההשקעות בלקסטון היא בין הקרנות שמימנו סכר הידרואלקטרי באוגנדה שעלותו 900 מיליון דולר, המספק חצי מהחשמל למדינה.

רויטרס

גיוס משקיעים פרטיים סיפק יתרון נוסף מלבד הפניית מימון מגופים ממשלתיים לחברות פרטיות והקטנת חובות המדינה. שלושת בתי הסוהר בצרפת ייבנו בידי קבלן שייקח עליו את הסיכון להוצאות מנופחות, למשל. בניגוד לרשויות מקומיות אדישות, החברות המעורבות בפרויקט יהיו מוטרדות מאוד אם בתי הסוהר ייפתחו באיחור, כי ההכנסות יתחילו לזרום אליהם רק כשהם יהיו מוכנים. אם הפעלתם תהיה יקרה מהצפוי, המשקיעים יסבלו, לכן הקשיחות וההקפדה במגזר הפרטי יכולות לצמצם את העלויות של שירותים ציבוריים.

עם זאת, המעבר מבנקים למשקיעים אחרים אינו חלק. פרויקטים המותאמים באופן אידיאלי לבנקים לרוב אינם קוסמים לגורמים חדשים. חברות ביטוח וקרנות פנסיה לרוב אינן אוהבות פרויקטים שצריך להתחיל מאפס. מעבר לעיכובי בנייה ועלויות מנופחות, הם דואגים שהנכסים לא יוכיחו עצמם כרווחיים כפי ששווקו. חלק גדול מהמיקוד שלהם נעוץ בהרכבת עסקות פשוטות - כמו בניית כבישים ופרויקטים ברורים אחרים - במקומות צפויים כמו אירופה. השקעה בפרויקטים בני 30 שנה הוא כבר עניין מסוכן מדי עבור רובם.

הדאגה העיקרית מצד משקיעים היא מחסור בפרויקטים מתאימים. באירופה שפע של הון רודף אחר מחסור בעסקות. עבור ממשלות שמחפשות בנרות דרכים חדשות לצמיחה, תכנון חכם יכול להצמיח הרבה יותר מהתשתיות שלהן הן משתוקקות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#