נא להכיר - האוליגרכיה האמריקאית - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

נא להכיר - האוליגרכיה האמריקאית

ארה"ב בדרך לקפיטליזם מלוכני בו לא רק עשירים תופסים עמדות כח, אלא גם יורשיהם

5תגובות

אפשר לומר בבטחה ש"הון במאה ה-21" (“Capital in the Twenty-First Century”), יצירת המופת של הכלכלן הצרפתי תומס פיקטי, יהיה הספר הכלכלי החשוב ביותר של השנה – ואולי בעשור כולו. פיקטי, הנחשב למומחה הגדול בעולם לאי שיוויון בהכנסה ובעושר, הוא הרבה יותר מאשר תיעוד של הריכוזיות הגוברת של ההכנסה בידי אליטה כלכלית מצומצמת. 

הספר מציג טענה ברורה לפיה החברה המערבית נמצאת בדרכה למעין קפיטליזם מלוכני, שבו עמדות המפתח נתפסות לא רק על ידי עשירים, אלא גם על ידי יורשים של מי שעשו את הונם, חברה שבה חשוב יותר לאיזו משפחה נולדתם מאשר מהם הכשרונות והמאמץ שאתם משקיעים כדי להתקדם בחיים.

פיקטי אומר שעוד לא הגענו למצב הזה. עד כה, עליית המאיון העליון בארה"ב נבעה בעיקר ממשכורות ובונוסים של מנכ"לים ולא כתוצאה מהכנסות מהשקעות או עושר שעבר בירושה. אבל שישה מתוך עשרת האמריקאים העשירים ביותר הם יורשים של עושר ולא יזמים שעלו בכוחות עצמם, והילדים של האליטה הכלכלית מתחילים את דרכם מעמדה של פריבילגיות אדירות. כפי שמציין פיקטי, "הסיכון של סחף לעבר אוליגרכיה הוא מוחשי ונותן מעט סיבות לאופטימיות".

אכן. ואם אתם רוצים להרגיש אפילו פחות אופטימיים, חישבו על הכיוון בו צועדים הפוליטיקאים האמריקאים. האוליגרכיה המתהווה בארה"ב אולי טרם נוצרה במלואה – אבל אחת משתי המפלגות הגדולות כבר נראית מחויבת להגן על האינטרסים של האוליגרכיה.

רויטרס

למרות המאמצים האדירים של חלק מהרפובליקאים להעמיד פנים, רוב האנשים מבינים שהמפלגה הרפובליקאית כיום מעדיפה את האינטרסים של העשירים על פני אלה של המשפחות הרגילות. אני חושש, עם זאת, שפחות אנשים מבינים את המידה שבה המפלגה הזאת מעדיפה את התשואות על עושר על פני שכר והכנסה מעבודה. הדומיננטיות של ההכנסה מהון - שיכולה לעבור בירושה, על פני שכר, ובאותה מידה הדומיננטיות של עושר על פני עבודה – היא התגלמות הקפיטליזם המלוכני.

כדי להבין על מה אני מדבר, בואו נתחיל מהמדיניות הנוכחית. ידוע שהנשיא לשעבר ג'ורג' בוש הבן עשה כל שביכולתו לקצץ במסים על העשירים ביותר ושקיצוצי המסים למעמד הביניים שהוא הטיל היו רק מס שפתיים פוליטי. אבל זה פחות ידוע שההטבות הגדולות ביותר ניתנו לא לאנשים שנהנו מהמשכורות הגבוהות, אלא לגוזרי קופונים וליורשים של עושר גדול. זה נכון שהמס המקסימלי על הכנסה ירד מ-39.6% ל-35%, אבל שיעור המס על דיווידנדים נפל מ-39.6% (שיעור זהה משום שהם הוגדרו כהכנסה לכל דבר) ל-15% - ומס העזבון בוטל כליל.

חלק מהקיצוצים האלה הוסרו במהלך כהונת אובמה, אבל הנקודה היא שהדחיפה הגדולה לקיצוצי מסים על ידי ממשל בוש נגעה בעיקר להפחתת נטל המס על הכנסה שלא מעבודה. וכשרפובליקאים זכו בחזרה ברוב בקונגרס, הם באו מיד עם תכנית – "מפת הדרכים" של פול ריאן, הקוראת לביטול המסים על הכנסה מריבית, מדיווידנדים, מרווחי הון ועזבון. במסגרת התכנית הזאת, מישהו שחי אך ורק על כסף שירש לא יצטרך לשלם שום מס פדרלי.

ההכנסה מעסקים וההכנסה מהון באופן כללי מתרכזת באופן הולך וגובר בידיהם של פחות ופחות אנשים. ב-1979 המאיון העליון בקרב משקי הבית החזיק ב-17% מההכנסות מעסקים; ב-2007 השיעור הזה כבר עמד על 43%, והמאיון העליון החזיק בנוסף ב-75% מהכנסות מהון. ועדיין, האליטה הזאת זוכה לאהבתה הבלתי מסויגת של המפלגה הרפובליקאית ולרוב תשומת הלב שלה בנושאי מדיניות.

בלומברג

למה זה קורה? זכרו שהאחים קוך הם בין עשרת האמריקאים העשירים ביותר, וברשימה זו נמצאים גם ארבעת יורשי אימפריית וול מארט. כסף גדול קונה השפעה פוליטית גדולה – ולא רק באמצעות תרומות לקמפיין. שמרנים רבים חיים בתוך בועה אינטלקטואלית של מכוני מחקר וכלי תקשורת שממומנים ברובם על ידי קבוצה קטנה של תורמי ענק. שלא במפתיע, אלה שחיים בתוך הבועה הזאת נוטים להניח, מתוך אינסטינקט, שמה שטוב לאוליגרכים טוב גם לארה"ב. הסחף, בכל מקרה, נמשך ללא מעצורים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#