להציל את הקפיטליזם מהקפיטליסטים: יש סימנים לכך שהמקורביזם עבר את השיא - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

להציל את הקפיטליזם מהקפיטליסטים: יש סימנים לכך שהמקורביזם עבר את השיא

הקשרים ההדוקים בין אילי ההון לאנשי השלטון איפשרו לשני הצדדים לצבור הון ועוצמה - לא רק במדינות המתעוררות מוכות השחיתות, אלא גם במעוזי חופש כלכלי כמו ארה"ב ■ המקורביזם הוא גירסה קלוקלת של הקפיטליזם הפוגעת בתחרות, בצרכנים ובצמיחה הכלכלית ■ כיום מעמד בינוני חדש וביקורתי דורש מהפכה

4תגובות

מפגינים בלונדון עמדו מול בית דירות יוקרתי ונשאו שלטים. יעד המחאה היה רינט אחמטוב, האיש העשיר ביותר באוקראינה שתומך ומממן של משטרו הקורס של ויקטור ינוקוביץ'. "רסן את חיית המחמד שלך", הם שרו.

אוליגרכים שולטים בכיפה באוקראינה זה מכבר, אך ברחבי העולם המתעורר היחסים בין פוליטיקה לעסקים מתערערים בעקביות. הבחירות בהודו שייערכו באביב יהיו מעין משאל עם על עשור של קפיטליזם־מקורבים. ראש ממשלת טורקיה טובע בשערוריות הקשורות לחברות בנייה. ב–5 במארס הבטיח נשיא סין, שי ג'יאנפינג, לפעול ללא רחם נגד השחיתות. ב–2013 הוענשו 182 אלף פקידי ממשל בסין על הפרות משמעתיות.

כמו בארה"ב של תחילת המאה ה-20, מעמד בינוני חדש עושה שרירים, והפעם ברמה גלובלית. אנשים דורשים פוליטיקאים שלא ממלאים את כיסיהם הפרטיים וטייקונים שמתחרים ללא טובות הנאה - מהפכה להצלת הקפיטליזם מידי הקפיטליסטים.

גביית רנטות היא סוג מסוים של עשיית כסף - הסוג שמתאפשר בזכות קשרים פוליטיים. זה יכול להתבסס על מתן שוחד, או על היעדר תחרות, רגולציה חלשה והעברת נכסי הציבור לחברות במחירי מציאה.

אנשים מקושרים היטב התעשרו בדרך זו מאז שחר ההיסטוריה, כאשר לשליטים היה מספיק כוח להעניק רישיונות, היתרים וחוזים למקורביהם. בארה"ב, השיטה הגיעה לשיאה בשלהי המאה ה–19, אבל מאבק ממושך ומצליח בחלקו נגד ה"ברונים השודדים" התנהל בעקבות זאת.

בעולם המתעורר, רבע המאה האחרונה היתה נפלאה למבקשי רנטות. המחירים המזנקים של נכסים העשירו קבלנים המסתמכים על היתרים לבניית פרויקטים. עליית מחירי הסחורות העשירה בעלי מכרות ושדות נפט. כמה הפרטות איפשרו לטייקונים לחלוב מונופולים או לקבל נכסים בזול.

AP

קפיטליזם המבוסס על רנטות אינו רק בלתי צודק, אלא פוגע גם בצמיחה בטווח הארוך, מאחר שמתנהלת הקצאה לא נכונה של משאבים. דוגמה למקורביזם כזה היא בניית כבישים באיכות ירודה. כך התחרות מדוכאת: אזרחי מקסיקו משלמים ביוקר על שירותי טלפון. חברות חדשות ודינמיות נדרסות על ידי החברות הקיימות המקושרות. קפיטליזם המבוסס על רנטות שמממן את השלטון מאפשר לשחיתות לשגשג.

אין סיבה לשאננות גם במדינות המפותחות. חילוצם של בנקים היה כרוך בהעברת הון רב לידי הפיננסיירים, והלוביסטים הם בעלי השפעה מופרזת, במיוחד בארה"ב. יזמי האינטרנט של ימינו יכולים להיות המונופולים של מחר.

כוכב הלכת של הפלוטוקרטים

העידן המוזהב של ארה"ב בשלהי המאה ה–19 היה תקופה שבה טייקונים כמו ג'ון ד. רוקפלר תיעשו את המדינה וצברו הון אדיר, בנו ארמונות ושיחדו פוליטיקאים. ואז הגיעה תגובת הנגד. בין 1900 ל–1945 החלה ארה"ב להטיל רגולציה על התאגידים ולבנות רשת ביטחון חברתית.

בספרה "הפלוטוקרטים", טוענת כריסטיה פרילנד כי השווקים המתעוררים חווים כיום את העידן המוזהב הראשון שלהם, ובמדינות העשירות מתרחש העידן השני. בכלל העולם, ה–1% העשיר ביותר, שנהנה באופן חסר פרופורציות מ–20 שנות גלובליזציה, נהפך ל"אומה וירטואלית חדשה של ממון".

המצאתם של ווידג'ט, חטיף טעים או תוכנת מחשב חדשים ומוצלחים יותר היא דבר אחד. ואולם רבים מהטייקונים מואשמים בעשיית הונם מלקיחת רנטות, כלומר תפיסת נתח גדול יותר של העוגה, ולא הגדלתה של העוגה כולה. במונחים טכניים, רנטה כלכלית היא ההפרש שבין מה שמשלמים לאנשים לבין מה שהם היו יכולים לקבל עבור עמלם, ההון והאדמה שלהם (תשומות ייצור), כדי להמשיך ולהשתמש בהם באותה צורה.

בעולם של תחרות מושלמת, רנטות לא יכולות להתקיים. דוגמאות נפוצות של לקיחת רנטות (לאו דווקא בלתי חוקיות) כוללות הקמת קרטלים או לובי לטובת חוקים שמעניקים לחברה תועלת על חשבון המתחרות והלקוחות.

לוחמים למען שוויון ואוהדי השוק החופשי כאחד חוששים מלוקחי הרנטות. ליברטריאנים אמריקאים חוששים כי האליטה עיוותה את הכלכלה של מדינתם; אנשים מהשורה חושבים שהממשלה והבנק הפדרלי דואגים לוול סטריט יותר מאשר לאדם הרגיל. מנהלי קרנות גידור רבים טוענים כי סין היא בית קלפים שנבנה על מקורבים עתירי חובות.

כדי לבחון את הטענה כי מבקשי הרנטות יצאו משליטה, יצרנו מדד קפיטליזם־מקורבים. הגישה שלנו נבנתה על עבודתם של רוצ'יר שרמה ממורגן סטנלי, אדיטי גנדי ומייקל וולטון מהמרכז למחקר מדיניות בניו דלהי, ואחרים. אנחנו משתמשים בנתונים ממגזין "פורבס" כדי לחשב את העושר הכולל של המיליארדרים בעולם שפעילים בתעשיות עתירות רנטות, ומשווים את הסכום שלו לתמ"ג העולמי, כדי לקבל מושג על היקף התופעה.

אנחנו מציגים תוצאות עבור 23 מדינות - חמש המפותחות הגדולות ועשר המתפתחות הגדולות, שעבורן יש מידע אמין, ומבחר של שמונה מדינות נוספות שבהן המקורביזם נחשב לבעיה גדולה. ככל שהיחס גבוה יותר כך גדלה הסבירות שהכלכלה סובלת ממקרה חמור של קפיטליזם־מקורבים. הסקנו כי מדינות אלה חשופות למונופולים, או שיש בהן יד כבדה של מעורבות ממשלתית ומתן רישיונות ממשלתיים. הן חשופות יותר לשוחד, לפי דירוג השוחד של טרנספרנסי אינטרנשונל, ארגון הלוחם בשחיתות.

כמה מהבעיות ידועות היטב: בנקים המקבלים ערובה ממשלתית שבקריצה נהנים מירידה בעלויות המימון שלהם. כשחברות פחם, טלקום וקרקעות ממשלתיות נמכרות לטייקונים בתנאים נוחים, הציבור סובל. עם זאת, הגבול בין מהלך חוקי לשוחד הוא מורכב. מיליארדר בתעשייה עתירת רנטות לא חייב להיות מושחת או להפר את החוק, ותעשיות שקרובות לממשלה הן עדיין חיוניות ויכולות להיות בריאות ושקופות.

גלקסיה של עושר

מיליארדרים במגזרים הלוקים במקורביזם נהנו מהמאה ה–21. בעולם המתעורר עושרם הוכפל ביחס לגודל הכלכלה, ושקול ליותר מ–4% מהתמ"ג, לעומת 2% בשנת 2000. מדינות מתפתחות תורמות 42% מהתוצר הכלכלי העולמי, אך 65% מעושר המקורבים העולמי.

אורבניזציה ושגשוג כלכלי ממושך העלו את ערכי הקרקעות והנדל"ן, שגשוג הסחורות בחסות סין העשיר את בעלי המשאבים הטבעיים מברזיל ועד אינדונזיה, וכמה הפרטות התנהלו בתנאים מפוקפקים.

בקרב הכלכלות הגדולות בעולם, רוסיה היא הגרועה ביותר. נטישת הקומוניזם איפשרה למקרובים לחטוף משאבי טבע בשנות ה–90, והאוליגרכים התעשרו עם עליית מחירי הסחורות. אוקראינה נראית דומה לכך. מקסיקו במצב גרוע בגלל קרלוס סלים, ששולט בחברות הגדולות ביותר גם בתחום הטלפוניה הקווית והסלולרית. המיליארדרים הגרמנים והצרפתים, בניגוד לכך, מסתמכים מעט מאוד על המדינה ועושים את הונם בעיקר ממותגי קמעונות ויוקרה.

ארה"ב מקבלת ציון טוב גם היא. סך העושר של המיליארדרים שלה גבוה יחסית לתמ"ג, אבל מרביתו נוצר במגזרים פתוחים. אשפי עמק הסיליקון עשירים בהרבה מהמיליארדרים בתחום האנרגיה. היא אחת המדינות היחידות שבהן הונם של אנשי הרנטות גדל ביחס ישר לכלכלה בשנים האחרונות, וזה מסביר את מצבה המשופר מאז 2007.

למרות הדימוי הנפוץ של בנקאים עשירים שמשתלטים על העולם כמו דיונון ערפדי, כפי שתיאר אותם מאט טאיבי ב"רולינג סטון", מעטים מהמיליארדרים של ארה"ב התעשרו מבנקאות. אפילו כשכוללים את קרנות ההשקעה הפרטית תחת רנטות, אין הרבה הבדל בתוצאה. בהשוואה ללארי אליסון מאורקל (חברת תוכנה), סטיבן שוורצמן מבלקסטון (קרן השקעות) הוא קבצן.

מדינות שמקבלות ציון גבוה במדד המקורביזם הן בעלות מנגנונים מינהליים ומוסדות טובים יותר, על פי דירוג הפורום הכלכלי העולמי. ואולם ממשל יעיל אינו ערובה לציון גבוה: הונג קונג וסינגפור מלאות במיליארדרים מתעשיות של מקורבים. מצבן משקף את המחסור בקרקעות, שמזניק את ערכי הנדל"ן, ואת תפקידן כתחנות סחר לשכנים מפוקפקים. הונג קונג גם אינה מקפידה על הגבלים עסקיים, והיא חוקקה חוק בתחום התחרות רק לפני שנתיים.

עוד הפתעה היא שלמרות המוניטין שלה כמושחתת, סין מקבלת דירוג גבוה. סיבה אחת לכך היא שהמדינה היא הבעלים של רוב משאבי הטבע והבנקים; אלה מהווים מקור גדול לעושר של מקורבים במדינות מתעוררות אחרות. סיבה אחרת היא שהתעשיות הפתוחות של סין הולידו דור חדש של יזמים עשירים להפליא, כולל ג'ק מא מעליבאבא, חברת המסחר המקוון, וליאנג ונג'ן מסאני, שמייצרת מחפרונים ועגורנים.

אחת המדינות שעברו שיפור ניכר היא הודו, שעברה מהמקום השישי בדירוג שלנו לתשיעי. שערוריות שוחד שהתעוררו בה באחרונה וההאטה הכלכלית פגעו ברבים מאנשי העסקים הממונפים פיננסית והמקושרים פוליטית, בעוד שאלה הפעילים בטכנולוגיה, תרופות ומוצרי צריכה - שיגשגו.

מיליארדרים טורקים בתעשיות עתירות רנטות נפגעו מהטלטלה הפיננסית במדינתם. בניגוד לכך, רוב המדינות בדרום מזרח אסיה, ובהן אינדונזיה, תאילנד והפיליפינים, הידרדרו בדירוג בין 2007 ל–2014, עם התעשרותם של טייקונים מנדל"ן ומשאבי טבע.

למי קראת מחובר?

מדד המקורביזם שלנו לוקה בשלושה חסרונות גדולים. האחד, שלא כל המקורבים חושפים את עושרם. בעיה זו בולטת במיוחד בסין, שבה נחשפו באחרונה פוליטיקאים בכירים שהסתירו את הונם בעזרת חבריהם ומשפחותיהם. רישומי נכסים לא אמינים מסייעים גם הם להסתיר בעלויות.

בעיה שנייה היא החלוקה הגסה למגזרים. לקיחת רנטות יכולה להתבצע גם בתעשיות שהוכתרו כפתוחות, ובכמה מדינות יש שווקים תחרותיים דווקא בתחומים שהכתרנו כעתירי רנטות. יש הטוענים כי חברות האינטרנט הגדולות בארה"ב הן מונופולים דה־פקטו, שמנצלים לרעה את עמדתם בשוק.

הצ'ייבולים בדרום קוריאה, קונצרנים משפחתיים שמוכרים מכוניות ואלקטרוניקה לעולם, פועלים בעיקר בתעשיות שאנו מסווגים כפתוחות. אלא שלצ'ייבולים יש היסטוריה של מתן שוחד לפוליטיקאים.

המיליארדרים של סין, בכל תעשייה, חברים של פוליטיקאים ומקבלים אשראי מסובסד מהבנקים של המדינה. לפי רופרט הוג'וורף מחברת המחקר הורון ריפורט, שליש מהמיליארדרים בסין הם חברי המפלגה הקומוניסטית.

מגזרים שסובלים ממקורביזם במדינות מתפתחות הם תחרותיים במדינות העשירות - בניית גורדי שחקים במומביי קשה לביצוע בלי מתן שוחד, אבל קלה בברלין. המדד שלנו לא מבדיל ביניהן.

המגבלה השלישית היא שאנחנו מונים את עושרם של מיליארדרים בלבד. יש עשירים רבים שחיים על רנטות, ולא עוברים את סף המיליארד. תקופת הסאבפריים בארה"ב העשירה גדודים של בנקאים שצברו בונוסים של מיליוני דולרים רבים, אבל לא מיליארדרים. פקידי ממשל סינים מושחתים נוסעים אולי ברכבי ריינג'רובר ומחזיקים בבתי נופש בסינגפור, אבל אין להם הון מספיק כדי להצטרף לרשימת המיליארדרים. לפיכך, המדד שלנו הוא מדריך כוללני מדי לריכוז העושר בתעשיות הרנטות לעומת התחרותיות.

למרות השגשוג בעושרם של המקורבים, יש סיבות לאופטימיות, מכיוון שכמה מדינות מחמירות את חוקי ההגבלים העסקיים. מקסיקו, למשל, שבה יש מונופולים רווחיים במיוחד, מענף הטלקום ועד מזון, פועלת סוף־סוף לשיפור הרגולציה והתחרות. גם המערכת המשפטית בהודו מנסה לכלוא שר שמואשם במתן רישיונות טלקום לחבריו.

יש גם סימנים לכך שהמקורביזם כבר מעבר לשיא. נתח עושרם של המיליארדרים מתעשיות מבוססות רנטות ירד במדינות המפותחות משיא של 76% ב–2008 ל–58%. השינוי משקף בין היתר ירידה במחירי הסחורות, אבל כיום, כשהשווקים המתעוררים סובלים מהאטה, המשקיעים נהפכים לזהירים יותר. רבים נזהרים מהשקעה בחברות בתעשיות לא פתוחות וללא פיקוח נאות. מכפיל הרווח של חברות במגזרים עתירי המקורבים נמוך עתה לעומת חברות במגזרים פתוחים משהיה ב–15 השנים האחרונות. התשואות הגבוהות ביותר למשקיעים חיצוניים, לפיכך, הן בתעשיות הפתוחות לתחרות.

כשהצמיחה תתאושש בשווקים המתעוררים, ייתכן שתגדל עמה לקיחת הרנטות. או, שעם התעשרותן של מדינות אלה, נתח העושר שנעשה בתעשיות אלה יירד באופן טבעי. כך , למשל, ב–1900 התעשרו טייקונים אמריקאים מבנייה ומימון של רכבות. בשנות ה–30 הפעילות עברה לייצור מזון, צילום וקמעונות.

לממשלות יש עדיין הרבה עבודה. הן צריכות להיות קפדניות יותר ברגולציה של מונופולים, בקידום תחרות, בהבטחה שמכרזים ציבוריים ומכירות נכסים יהיו שקופים, ועליהן לרדוף נוטלי שוחד. התעשרותם של הטייקונים יצרה גם מעמד בינוני משכיל, אורבני ומשלם מסים שדורש שינוי. מקורבי כל העולם, היזהרו.

חששות בארה"ב ממיזוג דרקוני בשוק התקשורת

בסדרה Outlaw, עוזב שופט את בית המשפט העליון ומצטרף לפירמת עורכי דין. בחיים האמיתיים, לעומת זאת, כנראה ששהוא היה עובר לעבוד בקומקסט, חברת הכבלים הגדולה בארה"ב והבעלים של NBC, ששידרה את הסדרה.

רבים מהבכירים לשעבר של וושינגטון עובדים כיום עבור קומקסט, ובהם מרגרט אטוול בייקר, לשעבר חברה בנציבות התקשורת הפדרלית, הרגולטורית של תחום התקשורת בארה"ב, שהיתה בתפקיד כשאושרה השתלטותה של קומקסט על NBC יוניברסל ב–2011. אפילו לברק אובמה יש קשרים עם קומקסט. "הייתי פה כל כך הרבה פעמים, שהדבר היחידי שלא עשיתי בבית הזה הוא סדר פסח", הוא התבדח בסעודת גיוס כספים בביתו של דיויד כהן, הלוביסט הראשי של קומקסט.

חברים בעלי השפעה יכולים לסייע, במיוחד כשאתם רוצים להרחיב את אחיזתכם בשוקי הכבלים והאינטרנט בארה"ב. בפברואר הכריזה קומקסט כי תרכוש את טיים וורנר כייבל, המתחרה השנייה בגודלה שלה, ב–45 מיליארד דולר.

בשבועות הבאים יבחנו משרד המשפטים ונציבות התקשורת את המיזוג, שייצור גוליית מבהיל מאוד, עם 30 מיליון מנויי טלוויזיה, שהם 30% מכלל השוק, ו–33% משוק האינטרנט בפס רחב. בשוק הכבלים (שאינו מונה את ספקי שירותי הלוויין) יהיה לקומקסט 55% מהמשתמשים. לחברה תהיה שליטה ב–20 מ–25 האזורים עם ריכוז המשתמשים הגדול ביותר. היא תוכל לסרב להעביר ערוצי כבלים מסוימים, או להשיג הנחות גדולות יותר מספקיות תוכן.

שירות הלקוחות שלה ושל טיים וורנר כייבל, שידוע כבר לשמצה, יוכל להרשות לעצמו להידרדר עוד יותר. כהן אמר: "אנחנו לא מבטיחים שהחשבון ללקוחות יירד או שהוא יעלה לאט יותר". בין 1995 ל–2012 עלה המחיר הממוצע למנוי ביותר מ–6% לשנה בממוצע.
החשש הגדול יותר מהמיזוג הוא מאחיזתה של קומקסט באינטרנט. בניגוד לבריטניה וצרפת, למשל, בארה"ב אין חוק המאפשר לספקיות אינטרנט לחכור תשתיות מחברות כמו קומקסט ולהתחרות על מחיר ומהירות גלישה. האמריקאים משלמים יותר מרוב המדינות על אינטרנט איטי יותר מהן. לקומקסט תהיה גם השפעה רבה על התוכן שמועבר לצרכנים.

לאובמה וכהן יש הרבה על מה לדבר בפגישתם הבאה. ואולם מוטב שפקידי ממשל ישמרו מרחק מקומקסט, וידחו את המיזוג שיפגע בתחרות, בצרכנים ובחדשנות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#