אמריקאים עניים מושלכים לכלא רק מפני שאינם יכולים לשלם קנסות - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אמריקאים עניים מושלכים לכלא רק מפני שאינם יכולים לשלם קנסות

בתי משפט בארה"ב מצאו פתרון זול וקל לעבירות קלות, כולל תנועה: הם מעבירים את הפיקוח על השחרור על תנאי לחברות פרטיות, שגובות כסף מהעבריינים עצמם; עניים שמתקשים לשלם מושלכים לכלא בניגוד לחוקה, נדרשים לשלם על כלכלתם ושם החוב שלהם תופח עוד יותר

23תגובות

בינואר 2013 נכנס קליפורד הייז, חסר בית החולה בזאבת, לתחנת השריף המקומית באוגוסטה ג'ורג'יה, כדי לבקש אישור לקבלת מיטה בבית מחסה של צבא הישע. במקום זאת, הוא נכבל ונעצר לאחר שהתברר כי לא שילם קנס על עבירות תנועה קלות שביצע ב–2007 ועליהן קיבל מאסר על תנאי.

הוא היה חייב 2,000 דולר בקנסות לבית משפט, ובנוסף דמי טרחה לחברה פרטית שהיתה ממונה על הפיקוח עליו בזמן השחרור על תנאי. מכיוון שלא היה לו כסף לשלם את הקנס, הוא נאסר לשמונה חודשים, בעלות של 11,500 דולר למשלמי המסים.

"הייז הוא אולי לא אזרח למופת, אבל הוא לא ראוי למאסר", אמר ג'ק לונג, עורך דין מג'ורג'יה, שהגיש צו הביאס קורפוס (המחייב להביאו בפני שופט) בשם הייז. לונג הצליח לשחרר את הייז מוקדם בטענה כי נכלא שלא כדין, בשל היותו עני.

יותר מאלף בתי משפט בערכאה נמוכה ברחבי ארה"ב מסתמכים על מודל השחרור על תנאי שאותו מממנים העבריינים. בתי המשפט חותמים על חוזים עם חברות עסקיות שמפקחות על השחרור על תנאי, ומבצעות בקרה, בדיקות סמים וגובות קנסות. תעשייה זו, שקיימת עשרות שנים, מבוססת היטב בדרום ארה"ב, במיוחד בג'ורג'יה. ואולם בתי משפט במדינות רבות, ובהן מישיגן, מונטנה ו־וושינגטון, אימצו חלק מההפרטה הזו.

Dreamstime

הרשויות המקומיות מנסות לחסוך כסף. תיקים של עבירות קלות כמו עבירות תנועה מטילים עומס כבד על בתי המשפט. כשמשליכים עבריינים כאלה לכלא, המדינה משלמת כ–50 דולר ליום לאסיר. שחרור על תנאי עולה 1.25 דולרים ליום. כשמפריטים את השירות, זה עולה אפילו פחות. סנטינל אופנדר סרוויסס וג'ודישל קורקשנס סרוויסס (JCD) הן שתי השחקניות הגדולות בתחום.

חברות אלה מרוויחות באמצעות גביית דמי טרחה מהעבריינים עצמם, ולמחוז ולמדינה נחסך כסף. ארגון Human Rights Watch מעריך כי חברות אלה גורפות כ–40 מיליון דולר בשנה בג'ורג'יה לבדה בהכנסות מדמי טרחה.

רבים מהעניים שמבצעים עבירות קלות מגיעים לשחרור על תנאי מפני שאינם יכולים לשלם הקנסות. הם מסתבכים בחובות לחברות הפרטיות וחובותיהם תופחים. תומאס בארט, למשל, ששוחרר על תנאי, גנב בירה ב–2 דולרים, נקנס ב–200 דולר והגיע לחובות של 1,000 דולר לשירותי סנטינל שהשגיחו עליו בשחרור. הוא נאלץ למכור מנות דם ופלזמה פעמיים בשבוע כדי לשלם חובותיו.

סיפור מזעזע נוסף הוא של דברה פורד מאלבמה, שעליו דיווח אתר דה ניישן. פורד נהגה ב–2007 ללא רישיון וביטוח וקיבלה קנס של 745 דולר בבית המשפט. היא לא יכלה לשלם, מאחר שהיתה נכה וחיה על קצבה קטנה. כעבור כמה חודשים תפחו חובותיה לחברת JCS, וב–2009 נאסרה. חובותיה המשיכו לתפוח, שכן המחוז גבה מהאסירים 31 דולר ליום דמי לינה. לאחר שבעה שבועות היתה חייבת אלפי דולרים. כל זה קרה ללא שרגלה דרכה בבית המשפט.

אף שבית המשפט העליון בארה"ב פסק ב–1983 כי אסור לכלוא עבריינים שאין ברשותם מקור הכנסה לתשלום הקנסות, מספר גדל של עניים שביצעו עבירות קלות מושלכים לכלא מכיוון שאינם יכולים לממן את הקנס ואת דמי הטרחה לחברות הפרטיות. מצב זה מזכיר את בתי הכלא לבעלי חוב שתיאר צ'רלס דיקנס בספריו.

אין שום מגבלה על דמי הטרחה, וככל שתקופת המבחן ארוכה יותר, הם גבוהים יותר. הם עשויים להיות כפולים מקנסות בית המשפט. המחיר להשגחה בסיסית נע מ–35 דולר לחודש בממוצע בג'ורג'יה ל–100 דולר במונטנה. התשלום עבור שירותים נוספים כמו צמיד אלקטרוני ובדיקות סמים מגיע למאות דולרים בחודש.

לונג, שייצג את הייז, מאשים את בתי המשפט בשותפות לבעיה. לדבריו, הוא מעלים עין מהתנהגות לא־חוקתית. "זה כמו סחיטה", תיאר זאת שופט מאלבמה בביקורת על בתי המשפט הקטנים. לדבריו, "בתי המשפט נתנו יד לפשעים האלה, זה מחפיר".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#