משחקי חתול ועכבר בין תאגידים לממשלות מוכיחים - אי-אפשר לגבות מסים כמו פעם - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

משחקי חתול ועכבר בין תאגידים לממשלות מוכיחים - אי-אפשר לגבות מסים כמו פעם

בעולם גלובלי, מס חברות גבוה בולם השקעות עסקיות, מעודד כלכלה שחורה ומבריח חברות למדינות אחרות ■ מאבק בתופעת ההתחמקות של חברות ממיסוי מצריך שיתוף פעולה בינלאומי, אך הסיכוי שזה יקרה קלוש

6תגובות

ז'אן־בטיסט קולבר, שר החוץ של צרפת בתקופת לואי ה-14, הצהיר כי "אמנות המיסוי היא מריטת המספר המרבי של נוצות אווז בכמה שפחות רעש". בכל הנוגע למיסוי חברות, שר האוצר המודרני צריך לנסח זאת מחדש כ"מקסימום הכנסות במינימום נזק כלכלי ופוליטי".

מחקרים הראו כי שיעורי מס חברות גבוהים בולמים השקעות עסקיות ויזמות, וכי במדינות שמפעילות לחץ כבד מדי על חברות מתפתחת לעתים קרובות כלכלה שחורה בהיקף רחב. בעולם גלובלי, מסים גבוהים עלולים לגרום לחברות להעביר את עסקיהן למקומות שמציעים שיעורי מס תחרותיים יותר או הטבות לחברות שמעבירות את הפעילות שלהן לגבולותיהן, אך אם הציבור חושד כי חברות אינן משלמות את חלקן ההוגן - על הממשלות מופעל לחץ לנקוט צעדים. לחברות בינלאומיות יש יכולת להפחית את נטל המס, מכיוון שמדינות שונות מציעות שיעורי מס שונים ודרכים מגוונות למיסוי חברות, למשל הטבות על פעילויות כמו מחקר ופיתוח.

בשנים האחרונות הציבור מתחיל להבין שחברות גדולות יכולות לשלם מעט מאוד מסים, אם בכלל. רבים טוענים כי מסי החברות בצורתם הנוכחית כבר אינם תואמים את המטרה שלה נועדו. בכירים מאמזון, גוגל וסטארבקס הגיעו לדיון בוועדה של הפרלמנט הבריטי בסוף 2012 - וננזפו על כך שהחברות לא משלמות מספיק מסים. סטארבקס היתה כה נבוכה, עד שהתחייבה לשלם מרצונה 20 מיליון ליש"ט (32 מיליון דולר) לרשויות המס בבריטניה.

עם זאת, התומכים בשיטה הנוכחית מציינים כי המנהלים מחויבים כלפי בעלי המניות להשאת הרווחים והדיווידנדים, ולכן אין שום סיבה שישלמו יותר מס מכפי שהם נדרשים לפי החוק. אם בחוקי המס הקיימים יש פרצות, הפתרון הטוב ביותר הוא לשנות את החוקים.

קבוצת G20, שבה הכלכלות הגדולות בעולם, ביקשה באחרונה מארגון המחקר של OECD לבחון את סוגיית ההתחמקות מתשלום מס חברות. בדו"ח שפורסם בשנה שעברה הביע הארגון חשש כי "בגלל פערים באינטראקציה בין מערכות המס השונות, ובחלק מהמקרים בגלל הסכמי מס דו־צדדיים, הכנסות מפעילויות מחוץ למדינה עלולות להישאר לא ממוסות או להגיע לשיעורי מס נמוכים מאוד בכל מקום".

רבים סבורים בטעות שהמס היחיד שמשלמות חברות הוא זה שמוטל על רווחיהן. מחקר של פירמת רואי החשבון PwC הראה כי בממוצע חברות משלמות יותר מס על עובדיהן מאשר על רווחים. בנוסף, יש מסי רכוש, מע"מ, מסי סביבה ועוד. חברה בינלאומית ממוצעת משלמת 43.1% מס על רווחיה המסחריים. 16.3% קשורים לכוח אדם, 16.1% קשורים לרווחים ו–10.7% למרכיבים אחרים.

BLOOMBERG NEWS

היות שארה"ב מטילה מס פדרלי של 35% על רווחי חברות (בין שיעורי מס החברות הגבוהים בעולם), מקור זה מהווה חלק גדול מכלל הכנסותיה של המדינה ממס חברות. ואולם חברות אירופיות משלמות הרבה מסים על עובדים, כך שסך ההכנסות ממסים על חברות כמעט זהה בשני צדי האוקיאנוס האטלנטי - כ–40%–45% מהרווחים. לפי הסקר של PwC, ההכנסות ממסים מהמגזר התאגידי במדינות המפותחות נותר כמעט ללא שינוי מאז 2004.

ההכנסות ממסים על רווחים ירדו מאז המשבר הכלכלי. נתוני OECD מראים כי המדינה הממוצעת מגייסת כיום כ–2.7% מהתמ"ג שלה במסים על רווחים, לעומת 3.5% ב–2007 - אך הירידה היא ככל הנראה רק בגלל הירידה ברווחים מאז המשבר, ואינה משקפת שינוי מבני כלשהו. בטווח הארוך יותר, נראה שהנתח נשאר ללא שינוי.

חוששים ממחירי העברה

יש שלוש גישות למיסוי על רווחים - כתובת מגורים, מקור ויעד. הכתובת היא המקום שבו בעלי החברה נמצאים; המקור הוא המקום שבו הסחורות או השירותים מיוצרים; והיעד הוא המקום שבו הם נצרכים. עבור חברה בבעלות אמריקאית שמייצרת בחטיבה האירית שלה תרופות שנמכרות בצרפת, ארה"ב היא הכתובת, אירלנד היא המקור וצרפת היא היעד. כל שלוש המדינות יכולות לדרוש נתח מההכנסות ממיסוי.

המע"מ יתמקד ביעד, צרפת. מערכת המבוססת על רווחים תתמקד במקור, אירלנד. ומערכת המתבססת על מסים אישיים תגייס את הכסף בארץ המוצא, ארה"ב, שבה בעלי המניות מקבלים דיווידנדים או רווחי הון. בפועל, נעשה שימוש באלמנטים מכל השלוש.

הסוגיות המורכבות ביותר מתעוררות כשצריך להחליט איפה מיוצר הרווח. חטיבותיהן של חברות בינלאומיות סוחרות זו עם זו כל הזמן, והחשש הגדול הוא שהן יגרמו לשיבושים בשוק באמצעות "מחירי העברה", כך שהחטיבות במדינות שהמיסוי בהן נמוך יגבו יותר כסף מהחטיבות במדינות שהמיסוי בהן גבוה כדי למקסם את הרווחים המיוצרים במדינות בעלות המיסוי הנמוך. כדי להתגבר על הבעיה הזאת, מבקשות רשויות המס שעסקות בתוך החברות ייעשו בתנאים זהים לעסקות עם חברות חיצוניות.

העיקרון קל ליישום כשמדובר במוצרים סטנדרטיים, כמו סחורות, אבל קשה יותר בכל הנוגע למוצרים מיוחדים יותר. אם קמעונאית בינלאומית משתמשת במערכת של זיכיונות, הזכיינים מן הסתם תלויים במותג האם, וצריכים לשלם עמלה על הזכות להשתמש בו. הקניין הרוחני של חברה גם יכול להיות מוחזק בחטיבה במדינה שהמיסוי בה נמוך, וזו דרך נוספת להפחית את נטל המס.

גישה אחרת היא להעמיס הרבה חובות על חטיבותיהן של חברות המשלמות מסים גבוהים, והלוואות שהן יכולות לקחת מחטיבות במדינות בעלות מיסוי נמוך. היות שתשלומי הריבית מוכרים כהוצאה לצורכי מס, התוצאה היא הפחתת נטל המס הכללי של החברה האם.

כל אלה הובילו לשורה של משחקי חתול ועכבר, שבהם ממשלות מנסות לזהות אסטרטגיות כאלה, וחברות מפתחות שיטות חדשות כדי לנצל את החוקים עד תום. רוב המומחים סבורים כיום שמערכת מס החברות זקוקה באופן דחוף לרפורמה - טענה שגובתה בכמה מחקרים בעשור האחרון. בספר “Reforming the US Corporate Tax” (רפורמה במס החברות בארה"ב) מ–2005 טענו גרי הופבאואר ופול גרייקו ממכון פיטרסון לכלכלה בינלאומית בוושינגטון כי "מערכת מס החברות עושה שירות גרוע לארה"ב. היא פוגעת בתחרותיות של המדינה; היא לא תורמת לקידום השוויון, ההצדקה המקורית לקיומה; היא מלאה בפגמים שמשבשים את יעילותה; והיא צפויה להיות גרועה יותר בעתיד".

השאלה הגדולה היא אם הגיוני בכלל למסות רווחי חברות. חברה היא רק ישות משפטית; אם היא ממוסה, היא חייבת להעביר את נטל המס הלאה לבעלי המניות שלה (בצורה של דיווידנדים נמוכים יותר), לעובדיה (בצורת הורדה בשכר) או לצרכנים (בצורה של העלאת מחירים). אם ממשלות רוצות למסות את בעלי המניות, העובדים או הצרכנים, עדיף שיעשו זאת באופן ישיר.

החברות הקטנות מפסידות

החברות האמריקאיות אינן יושבות בחיבוק ידיים. ההזדמנות הגדולה ביותר שלהן בממשל התאגידי של ארה"ב היתה בעלייתם של מבנים עסקיים שפועלים כמו "כלים להעברה הלאה". בהנחה שכל הרווחים מועברים למשקיעים בכל שנה, מבנים כאלה נמנעים ממס הכנסה תאגידי. בארה"ב יש כיום יותר שותפויות כאלה מאשר תאגידים מסורתיים.

אבל השיטה הזאת מובילה למערכת מס שמחולקת לשלושה רבדים: שותפויות, שחומקות ממס על רווחים; חברות בינלאומיות, שיכולות להפחית את נטל המס באמצעות העברת הייצור והרווחים למדינות שבהן המיסוי נמוך; והמפסידות - החברות הקטנות, שלהן יש מרחב תמרון קטן הרבה יותר. גרוע מכך, בעוד שממשלות מנסות לצאת נגד אסטרטגיות המס של החברות הבינלאומיות, חוקי המס נעשים מורכבים יותר ויותר, מה שמכביד את העול האדמיניסטרטיבי על החברות הקטנות.

הזמן עשוי לפתור חלק מהבעיה. חברות רבות כבר חומקות כיום ממס על רווחים, וממשלות מסוימות מפחיתות את שיעורי המס כדי למשוך תאגידים בינלאומיים, אבל העולם אט־אט מתקדם הלאה. ייתכן שבעוד 50 או 100 שנה התופעה תיעלם.

עד שתהיה רפורמה דרסטית, מציע דו"ח OECD כמה שינויים אפשריים כדי להיאבק בהתחמקות של חברות ממסים - אך אלה יצריכו שיתוף פעולה בינלאומי. אם כמה מדינות יחליטו שהן אינן מעוניינות בשינויים, הן עלולות להיהפך לכתובת מס מבחירה, והכנסות שאר המדינות יירדו.

חלק מהפרשנים פסימיים לגבי מה שצפוי בעתיד. הופבאואר מציין כי ועדה שמונתה בארה"ב בילתה 50 שנה בניסיון להגות נוסחה לחלוקת ההכנסות ממסים בין המדינות השונות, עד כה ללא הצלחה. הסיבה לכך, לדבריו, היא אותה סיבה שהופכת הסכם בינלאומי לבלתי־סביר: "כשיגיע הזמן להכריע בין יצירת מקומות עבודה לבין אכיפת חוקי מס אחידים, המשרות יהיו חשובות יותר".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#