מתחילים לעצור את לקוחות תעשיית הזנות

שיקאגו. כמה שוטרים מחכים בחדר מלון, אזיקים מוכנים, כאשר הם מקבלים את האות. שוטרת סמויה המחופשת לזונה נמצאת עם לקוח פוטנציאלי בחדר הסמוך, והיא לחצה על כפור סודי המעיד כי עליהם לפרוץ פנימה כדי לבצע את המאסר. השוטרים דוחפים את הדלת המחברת בין החדרים, אך היא ננעלה. הם לא יכולים להיכנס. השוטרת הסמויה תקועה עם הלקוח שלה. המתח גובר. קללות נשמעות. החששות גואים.

לפתע, הדלת משתחררת והשוטרים פורצים פנימה ואוסרים גבר מאפיר בן 64, מייקל. שאננותו התנפצה לרסיסים והפכה לבהלה והלם כאשר שוטרים כפתו ידיו מאחורי הגב. למייקל הייתה סיבה להיות בהלם. שוטרים עוצרים נשים על זנות כל הזמן, אך אף פעם לא את לקוחותיהן.

כעת זה מתחיל להשתנות. יש הכרה גוברת כי סחר באנשים למטרות מין הוא אחת הפגיעות החמורות בזכויות אדם. כ-10,000 קטינות וקטינים נכנסים למעגל הסחר בארה"ב מדי שנה. יש נשים שמוכרות מין מרצונן החופשי, אך כפייה, הכאה וגיוס של קטינות הם חלק מרכזי בעסק. לפני שבועות ספורים הצילו שוטרים בניו יורק ילדה בת 14 בקווינס שברחה מהבית ונכלאה על ידי סרסורים שמכרו את גופה. לפי מסמכי בית המשפט, נאמר לה כי יהרגו אותה אם תנסה לברוח, אך לאחר 3 חודשים היא הצליחה להתקשר למוקד החירום.

המשטרה מבינה יותר ויותר כי הדרך הפשוטה ביותר לצמצם את היקף הסחר היא לעצור גברים הקונים שירותי מין. אין זו צדקנות או התחסדות, אלא אסטרטגיה שנועדה להפחית את הביקוש. סקרים מעידים כי 15% מהגברים בארה"ב שילמו על שירותי מין. חישוב פשוט מראה כי לגבר יש סיכוי של 1 למאה אלף להיתפס בכך.

אך מבצעי עוקץ לעצירת לקוחות מין הם יעילים להפליא. בשיקאגו, משרד השריף של מחוז קוק מציב מודעות באתרי זנות. כאשר גברים מתקשרים, שוטרת סמויה מפנה אותם לחדר מלון. השוטרת מסכמת על מחיר עבור אקט מיני, ולאחר מכן שוטרים מזנקים פנימה ועוצרים את הלקוח. זה פס ייצור, שכמעט יוצר פקקי תנועה במלון. פעם אחת, לקוח בדיוק נעצר כאשר הטלפון של השוטרת הסמויה צלצל – היה זה הלקוח הבא בלובי. "תן לי רק כמה דקות להתארגן", אמרה השוטרת בקול מפתה.

לדברי דונה יוז, מומחית לסחר בבני אדם באוניברסיטת רוד איילנד, המשטרה פועלת ביד קשה יותר נגד גברים המורידים פורנוגרפיית ילדים באינטרנט מאשר נגד לקוחות המקיימים יחסי מין עם נערות או נשים. "יש עדיין תפיסה ישנה לפיה 'נשים רעות' מפתות את הגברים להתנהגות רעה", אומרת יוז, "והמשטרה לא רוצה להמית בושה על משפחה שלמה כשהיא עוצרת את אבי המשפחה".

טום דארט, השריף במחוז קוק, אומר כי הבעיה הבסיסית היא שהציבור אינו מזדהה עם קורבנות הסחר. הוא נזכר שהמחלקה שלו פעם פשטה על ארגון של מלחמות כלבים, וזמן קצר לכן, על ארגון של סחר בנשים וילדות לצרכי מין. הייתה אהדה רבה לכלבים המשוחררים, אך הרבה תלונות על התערבות המשטרה בעניינים מוסריים ומיניים.

אך יותר ויותר גוברת ההכרה כי אין מדובר באכיפה של עקרונות מוסריים, אלא בהגנה על זכויות אדם. ביותר ויותר מדינות גוברות התביעות נגד סרסורים, וקטינים אינם נעצרים בשל עיסוק בזנות אלא מופנים לתכניות רווחה. לפעמים זה גם נכון לגבי נשים בוגרות.
ככל שגוברת ההכרה כי סחר בבני אדם הוא אחת מהפרות זכויות האדם החמורות ביותר, כך גוברת ההכרה כי הגיע הזמן להפסיק להמציא תירוצים עבור הגברים שמעודדים את קיומו של מנהג זה, ולהתחיל לעצור אותם.

זה קורה יותר ויותר, אף שבינתיים העונשים לרוב מינימליים. בשיקאגו, הגברים שנעצרים נלקחים לחדר אחר במלון ונאלצים לצפות בסרט על סכנות הזנות - כמו מחלות מין - ולאחר מכן נקנסים ב-500 דולר. ממליצים להם לשלם את הקנס באופן מיידי, אחרת הוא יישלח לבים. לא נפתח להם תיק פלילי, והם משוחררים לאחר כחצי שעה. מכוניותיהם נגררות, מה שעולם להם 700 דולר נוספים. מייק אנטון, מפקד המחלקת, אומר כי הוא תמיד אומר לגברים הנשואים כי הם יכולים להימנע מדמי הגרירה אם יתקשרו לנשותיהם ויבקשו מהן לקחת את המכונית. "אף אחד מהם לא קיבל את ההצעה בינתיים", הוא מספר.