מהפכת האנרגיה: ארה"ב בדרך להיות יצרנית הנפט הגדולה בעולם - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מהפכת האנרגיה: ארה"ב בדרך להיות יצרנית הנפט הגדולה בעולם

ארה"ב עשויה להיות שוב יצרנית הנפט הגדולה בעולם, בזכות הכדאיות של הפקת נפט דחוס מפצלים וממקורות 
לא קונבציונליים - אך האיסור על יצוא נפט מקשה עליה לנצל את היתרונות הכלכליים שלו ■ ביטול האיסור יעניק 
רוח גבית לכלכלה האמריקאית

6תגובות

דניס ליתגו עוסק בתחום הנפט, אבל הוא רואה בעצמו יצרן. המפעל שלו הוא שטח עצום של אדמת בתה במערב טקסס. קו הייצור שלו מורכב ממאות משאבות נפט צבועות בגוונים בהירים שנראות מרחוק כמו רחובות של עיר, וביניהן פזורים אשכולות זהים של מכליות נפט לאחסון והפרדה.

מבעד לשמשה הקדמית של המכונית שלו הוא מבחין בשני מתקני קידוח ענקיים באופק, ובשלישי שנמצא בהקמה. פחות מ–90 יום לאחר שהחל הקידוח באדמה, הנפט יתחיל לזרום.

ומה יקרה אם הבארות יתגלו כיבשות? "אנחנו לא קודחים בארות יבשות כאן", אומר ליתגו, מנהל בחברת הנפט הטקסנית פיוניר נצ'ורל ריסורסז. בעסקי הנפט הקונבנציונלים, הסיכון הגדול ביותר נמצא בשלב מציאת הנפט. בעסקי הנפט הדחוס (Tight Oil), לעומת זאת, מדובר במאגרים שאנשים ידעו עליהם במשך עשרות שנים, אבל עד כה לא היה כדאי לקדוח בהם מבחינה כלכלית.

בלומברג

החווה של פיוניר יושבת במרכז אגן פרמיאן, ימה פרהיסטורית שלצד איגל פורד בדרום טקסס ובאקן (Bakken) בצפון דקוטה ונחשבת למקור הגדול ביותר של נפט דחוס. נפט דחוס היא קטגוריה רחבה שכוללת נפט הנמצא בסלעים צפופים שלרוב יושבים מתחת למאגרים שמכילים נפט קונבנציונלי.

מאז 2008 הפקת הנפט הדחוס בארה"ב זינקה מ–600 אלף ל–3.5 מיליון חביות ביום. הודות לנפט הדחוס ולגז הטבעי מפצלים, דלק פחמימני תורם יותר מתמיד לצמיחה הכלכלית: 0.3% ב–2013 לבדה, לפי ג'יי.פי מורגן, ו–0.1%–0.2% צמיחה מדי שנה עד סוף העשור הבא, לפי מכון פיטרסון למדיניות.

חנויות ריהוט יוקרה וסוכנויות רכבי פאר צמחו באזור מאז שהחל השגשוג בענף הפצלים. ליתגו מעסיק נהגי משאיות בשכר של 80 אלף דולר בשנה. חברות מקומיות של תחנות דלק החלו לגייס עובדי מזון מהיר במקום. בסך הכל, לפי תחזית חברת הייעוץ מקינזי, שגשוג האנרגיה הלא קונבנציונלית ייצר עד 1.7 מיליון משרות חדשות בארה"ב עד 2020.

וזה רק חלק מהסיפור. יתרון נוסף של הנפט הדחוס הוא יכולת התגובה המהירה לשינוי במחירים העולמיים. יש כלכלנים הסבורים שיתרון זה יכול לסייע לארה"ב לשנות את התפוקה שלה בהתאם לביקוש ובכך תסייע למתן את הזינוקים והנפילות של המחירים בשוק העולמי. פיוניר מגדילה במהירות את הפקת הנפט. ואולם סקוט שפילד, ראש החברה, מודאג מהאפשרות שבתוך שנים אחדות הוא יישאר ללא לקוחות.

ארה"ב אסרה על יצוא נפט גולמי מאז שנות ה–70. ב–100 דולר לחבית, המחיר של ווסט טקסס אינטרמידייט (טקסס מתוק - אמת המידה הפופולרית ביותר עבור נפט אמריקאי) גבוה דיו להפוך את הפקת הנפט הדחוס לרווחית. אבל לפי התחזיות לשפע של נפט מחירו עשוי לרדת בכ–20 דולר עד 2018. "יהיו הרבה פחות קידוחי נפט אם יקוזזו 20 דולר משולי הרווח של כולם", אומר שפילד.

כשארה"ב הפסידה לרודנים הערבים

עד תחילת שנות ה–70, ארה"ב היתה מפיקת הנפט הגדולה בעולם ורגולטור האנרגיה של טקסס (RRC) ייצב את המחירים העולמיים דרך ויסות היקף הפקת הנפט בטקסס. כשמדינות ערב הטילו חרם נפט על בעלות הברית של ישראל, לאחר מלחמת ששת הימים ב–1967, טקסס ריככה את המכה באמצעות הגדלה מסיבית של הפקת הנפט.

ואולם העלייה בצריכה והירידה בהפקת הנפט רוקנה את יתרות הנפט של טקסס, ובמארס 1972 טקסס הודיעה כי הגיעה לתפוקה המקסימלית האפשרית. "זה רגע היסטורי ארור ועצוב", הכריז אז יו"ר RRC.

כשמדינות הנפט הערביות הטילו חרם נוסף בשנה שלאחר מכן, המחירים זינקו. ארה"ב איבדה בשלב זה את מקומה כקובעת המחיר העולמי לטובת אופ"ק, קרטל הנשלט בידי משטרים רודניים. פוליטיקאים אמריקאים ניסו באופן נואש לרסן את הצריכה (למשל, באמצעות הגבלת מהירות הנסיעה) ולשמר את ההיצע (באמצעות איסור על יצוא נפט גולמי מ–1975).

הפקת הנפט בארה"ב ירדה באופן עקבי - משיא של 9.6 מיליון חביות ביום ב–1970 לפחות מ–5 מיליון חביות ב–2008. או אז, מפיקי נפט עצמאיים החלו ליישם טכנולוגיות חדשות של שבירה הידראולית (פראקינג) וקידוח אופקי, שבהתחלה נוצל לשאיבת גז מפצלים, גם לשאיבת נפט.

מאז עלתה הפקת הנפט בארה"ב לקצב של 7.4 מיליון חביות ביום, ובסוכנות האנרגיה הפדרלית EIA, סבורים כי עד 2019 היא תעלה חזרה לרמות השיא של 1970. אנשי סוכנות האנרגיה הבינלאומית אופטימיים עוד יותר: הם מעריכים כי עד 2020 ארה"ב תחליף את סעודיה בתור מפיקת הנפט הגדולה בעולם, עם קצב שאיבה של 11.6 מיליון חביות נפט ביום.

הפצלים יגדילו 
את הגמישות

בלומברג

מלבד יצירת משרות חדשות והכנסות, השגשוג בענף הפצלים יכול לסייע לצמיחה האמריקאית באמצעות הקטנת הפגיעות של ארה"ב לשינויים במחירי הנפט, בשתי דרכים.

ראשית, ככל שהייצור עולה והיבוא מצטמצם, חלק גדול יותר מהכסף שיוצא מכיסי הצרכנים כשמחיר הנפט עולה מגיע לחברות הנפט האמריקאיות - ולא לחברות זרות. דיוויד וו מבנק אוף אמריקה־מריל לינץ' מציין שגירעון הנפט של ארה"ב התכווץ ל–1.7% מהתמ"ג, בעוד שגירעון הנפט של אירופה התרחב לכמעט 4%. נראה שעובדה זו הפכה את הדולר ואת הכלכלה לרגישים פחות למחירי הנפט.

הדרך השנייה טמונה בכלכלת הפצלים. נפט זורם בקלות יחסית בסלעים הנקבוביים המרכיבים מאגר קונבנציונלי, כך שבאר נפט קונבנציונלית יכולה לשאוב מאזור רחב. כתוצאה מכך, כמות הנפט הנשאבת בכל יום מצטמצמת באטיות, ב–6% בממוצע בשנה. לעומת זאת, זרימת הנפט דרך סלע דחוס היא אטית בהרבה. בבארות, השאיבה היא מאזור קטן בהרבה, והפקת הנפט יורדת מהר יחסית - 
בכ–30% מדי שנה בשנים הראשונות.

כך, בבארות רגילות צריך לקדוח עוד ועוד כדי לשמור על רמת ההפקה. הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה סבורה ששמירה על רמת הפקה של מיליון חביות ביום בבאקן, צפון דקוטה, מחייבת קידוח של 2,500 בארות חדשות בשנה. שדה נפט קונבנציונלי גדול בדרום עיראק זקוק רק ל–60.

כל זה אומר שכשמחירי הנפט יעלו, ולחברות המפיקות את הנפט יהיה קל לקדוח יותר ולהגדיל את ההיצע. כשהמחירים יירדו, הן פשוט יפסיקו לקדוח, ואז הפקת הנפט תהיה בירידה. בתחילת 2009, לאחר שהמחירים נפלו עם המשבר הפיננסי העולמי, פיוניר סגרה את כל מתקני הקידוח שלה באגן פרמיאן. בתוך שישה חודשים, התפוקה באזורים שנפגעו צנחה ב–13%.

בחזרה לתפקיד המייצבת של השוק

בוב מקנאלי מחברת הייעוץ רפידן, חוזה כי ארה"ב תיאלץ לחזור לתפקיד המייצבת של השווקים, כפי שעשתה בשנות ה–60, וכי הפעם היא תגיב ליד הנעלמה של השוק ולא להכתבות ממשלתיות.

האם זה תרחיש מעשי? ייתכן שזה כבר קורה בפועל.

מאז 2008, מציין מכון המחקר פיטרסון, גרעו הטלטלה בסודאן, הסנקציות על איראן והידלדות המאגרים בים הצפוני כמות נכבדה של נפט מהשוק. בלי ארה"ב, שתרמה חצי מהגידול בתפוקה הגלובלית בתקופה הזאת, מדינות המפרץ לא היו יכולות לפצות על האובדן. המחירים היו עולים חדות ופוגעים בצרכנים בעולם - אך זה לא קרה.

חברות הנפט מנסות לא להגיב באגרסיביות יתר לתנודות קצרות טווח במחירים. הון, ציוד וכטח אדם עולים כסף, אז הן מנסות להגביר את התפוקה רק בתגובה למה שנראה להן כשינוי ארוך טווח במחיר הנפט.

האיסור על יצוא נפט גולמי פוגע בחברות הנפט, ומקשה על ארה"ב להפוך ליצואנית שמשפיעה על המחיר. חבית נפט מסוג טקסס מתוק כבר נסחרת ב–8 דולרים פחות מחבית נפט מסוג ברנט - הסוג המתחרה שלה בעולם. פער זה נובע בעיקר מצווארי בקבוק בתחבורה ובאחסון בארה"ב, אבל האיסור על יצוא הנפט משפיע יותר ויותר.

לדברי מייקל כהן מבנק ברקליס, מחיר הנפט שבו מפיקות הפצלים מתחילות להרוויח הוא בין 60 דולר לחבית בבאקן ל–80 דולר לחבית באיגל פורד. אם היצוא יניב תוספת של 1–1.3 דולרים לחבית, הוא מעריך שזה עשוי להעלות את התפוקה הכוללת בעד 200 אלף חביות ביום.

קידוח נפט בטקסס
Via Bloomberg

אם האיסור יבוטל, יצוא הנפט הגולמי יוכל להתחיל כמעט מיד. הצנרת והמכלים כבר מוכנים.

הוויכוח הפוליטי, עם זאת, נמצא עדיין בחיתוליו. על פי חוק מותר לנשיא להרשות יצוא אם הוא מועיל לקידום האינטרסים הלאומיים. ואולם ברק אובמה עדיין לא הביע את דעתו בעניין, והמחוקקים ממדינות שלא מייצרות נפט חוששים מצעד כזה. "עבורי המבחן האמיתי הוא ההשפעה של צעד כזה על המשפחות מהמעמד הבינוני", אומר רון ויידן, סנאטור מהמפלגה הדמוקרטית ויו"ר ועדת האנרגיה והמשאבים הטבעיים של הסנאט.

המרוויחים העיקריים מהאיסור על יצוא הם בתי הזיקוק. הם קונים נפט אמריקאי מתוק (כלומר באיכות גבוהה) במחיר נמוך מהמחיר הגלובלי, הופכים אותו לדלק, ומוכרים אותו במחיר הגלובלי. יצוא של מוצרי נפט מזוקק מותר על פי חוק - ושלא במפתיע, היקפו זינק.

המצדדים באיסור (בהם נציגי בתי הזיקוק) טוענים שאם ארה"ב תייצא עוד נפט, סעודיה תפחית את התפוקה שלה. המחירים לצרכנים האמריקאים לא ייפלו, הם אומרים, הם אפילו יעלו. ואולם ניסיון העבר סותר את הטענה הזאת. כשהקונגרס הרשה לאלסקה לייצא נפט גולמי ב–1995, לקוחותיה בחוף המערבי לא שילמו יותר על בנזין, דיזל או דלק מטוסים.

יצרניות הנפט ודאי ירוויחו מביטול האיסור - וגם אמריקאים אחרים, בדרכים פחות ישירות. שוק נפט עולמי שכולל את ארה"ב יהיה יציב יותר, מגוון יותר ותלוי פחות באופ"ק או ברוסיה. גם היתרונות הגיאו־פוליטיים עשויים להיות משמעותיים.

כפי שיו"ר פיוניר שפילד מציין, "קשה להאמין שאנחנו מבקשים מהיפנים להפסיק לייבא נפט מאיראן מבלי לייצא להם נפט בעצמנו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#