נחשו מה קורה כשלחברת כבלים יש מונופול - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

נחשו מה קורה כשלחברת כבלים יש מונופול

הגיע הזמן לחזור לפחד מכוח מונופוליסטי, כפי שהיינו צריכים לעשות כבר מזמן

תגובות

החדשות העסקיות הגדולות של השבוע שעבר היו ההכרזה כי קומקסט, ענקית הכבלים והאינטרנט המהיר, תרכוש את טיים וורנר כייבל - סתם ענקית. אם הרגולטורים יאשרו את העסקה, תהיה קומקסט בעלת כוח הכרעה, עם 30 מיליון מנויים. הרשו לי לשאול שתי שאלות: 1. למה שבכלל יחשבו לאשר את העסקה? 2. מתי ולמה הפסקנו לחשוש מכוח מונופוליסטי?

לגבי השאלה הראשונה, האינטרנט בפס רחב וטלוויזיה בכבלים הן כבר תעשיות ריכוזיות להפליא, עם קומץ תאגידים שמחזיק ברוב הצרכנים. פעם, עם שחר ההיסטוריה, כשרשויות ההגבלים העסקיים היו רואות מצב כזה, הן היו מנסות לפרק את קומקסט. להרשות לה להתרחב היה בלתי נתפש. מנכ"ל קומקסט אומר לנו לא לדאוג: "זה לא יפחית את התחרות בשום אזור, כי החברות שלנו לא חופפות ולא מתחרות זו בזו. למעשה, איננו פועלים בשום אזור מיקוד חופף". אבל הבעיה היא לא התחרות המקומית, שממילא אינה קיימת. הבעיה היא שקומקסט תהיה אפילו בעלת יותר כוח להכתיב תנאים לספקי התוכן לצנרת הדיגיטלית שלה, וכוח זה יעניק לה גם מנוף למונופולים מקומיים מול ספקיות אחרות.

בלומברג

קומקסט מתאימה בדיוק להגדרה הוותיקה של מונופולים כברונים שודדים - בשל האנלוגיה לשרי המלחמה מימי הביניים שגבו מס דרכים מכל עובר ושב. העסקה עם טיים וורנר תחזק את ביצוריה של קומקסט, וזה לא טוב. כוחם של ענקי הטלקום חנק את החדשנות, וגרם לארה"ב לפגר אחר מדינות מפותחות אחרות, לפי מחקר של סוזן קרופורד מבית הספר קרדוזו למשפטים. יש סיבות טובות להאמין כי לא מדובר כאן רק בטלקום, ושלכוח מונופוליסטי יש השפעות פוגעות על כלכלת ארה"ב בכללותה.

מאז ימי רייגן נעלם הקונצנזוס לגבי אכיפת ההגבלים העסקיים. המתנגדים לאכיפתם טוענים שיש יתרונות למיזוגים במונחים של יעילות כלכלית. באחרונה נטען גם שהעולם השתנה, והרעיונות של מונופולים הם מיושנים. הרי אנו חיים בעידן של תחרות גלובלית, שבה הכוח המשבש של טכנולוגיות חדשות מפיל ענקיות ישנות ומקים חדשות.

האמת היא שמוצרים רבים - בייחוד שירותים - אינם מתחרים ברמה הבינלאומית: משפחות מניו ג'רזי לא יכולות להיות מנויות על פס רחב קוריאני. ההשמדה היצירתית אינה כה משמעותית: מיקרוסופט היא אולי אימפריה בדעיכה, אבל היא עדיין רווחית להפליא בגלל המונופול שחצבה לעצמה לפני עשורים. יש גם סיבה טובה להאמין שמונופול הוא לכשעצמו מכשול בפני חדשנות. קרופורד טוענת כי כוחן הבלתי מוגבל של ענקיות הטלקום פגע בתמריצים לקידמה: מדוע לחברה לשדרג את הרשת או לספק שירותים טובים יותר כשללקוחות אין חלופה?

אותה תופעה משחקת תפקיד חשוב בבלימת הכלכלה. מה שממחיש זאת הוא התעלומה של הנתק בין רווחי החברות בארה"ב, שזינקו לשיאים בשנים האחרונות כאחוז מהתמ"ג, בעוד שההשקעה של התאגידים של אותם רווחים בחזרה בעסקים הצטמצמה. במקום להשקיע, התאגידים קונים בחזרה את מניותיהם או צוברים ערימות מזומנים ענקיות.

זה בדיוק מה שקורה כשרווחים מייצגים רנטות מונופוליסטיות. הגיע הזמן לחזור ולפחד מכוח מונופוליסטי, כפי שהיינו צריכים לעשות כבר מזמן. הצעד הראשון בדרך חזרה מהסטייה הקשה מהנושא הזה ברורה: לומר לא לעסקת קומקסט־טיים וורנר כייבל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#